מקורות:
מפורסמים דברי רבינו הרמב"ם בפה"מ (ב"ק פ"ח מ"ה), שאין החובל מתחייב בנפשו אלא אם נתכוון לקחת את הדם השותת בעת החבלה להשתמש בו במה שירצה, אבל אם נתכוון לצער ולהזיק בלבד הרי זה מקלקל ופטור מצד השבת, במה דברים אמורים בחובל בבהמה או בחיה, אבל חובל בחבירו הרי זה חייב סקילה, מחמת שככת כעסו וישוב נפשו בצער יריבו נעשה כמתקן, כמו שנתבאר בקורע בחמתו ועל מתו שהוא חייב מחמת ישוב נפשו באותה הפעולה ואע"פ שהוא קלקול, ומסיים הרמב"ם: דע זה ואל תטעה בו. וכ"כ הרמב"ם בהל' חובל ומזיק (פ"ד ה"ח), והלא החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל עוון שיש בו מיתת ב"ד הואיל ונחת רוח עשה ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו, הרי הוא כמתקן ונמצא עוון מיתה ולפיכך פטור מן התשלומין. וכן נפסק בשו"ע (חו"מ תכ"ד), וז"ל השו"ע שם (ס"ב): החובל בחבירו בשבת, פטור מתשלומין אפילו הוא שוגג, כיון שיש בו מיתת ב"ד. והסמ"ע והנושאי כלים, ביארו כדברי הרמב"ם הנ"ל. ומוכח שאין זה רק אליבא דהרמב"ם שפוסק כשיטת רבי שמעון דמלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה, דגם השו"ע פוסק כן. וע"ע ביאור הלכה (סי' ש"מ סעיף י"ג ד"ה הנייר). וכתב הרמ"א בשו"ע (או"ח של"ט ס"ד), שאסור להלקות בשבת מי שנתחייב מלקות, דהוי בכלל דין. והנה גם אם אינו מלקה בשביל לעשות דין, אלא להוכיחו או להפרישו מאיסור, או כדי שיודה וכיו"ב, מ"מ יש חשש שמא יבואו לעשות בו חבורה, וכמ"ש בספר הלכות פסוקות מהגאונים (סי' קל"ה), בשם תשובת רבי פלטוי שאין להלקות בשבת, מפני שיש במלקות דברים שיש בהם חילול שבת, ומשמע דהוי חילול אם יעשה בו חבורה. וכ"כ המג"א שם לצדד שהאיסור להלקות בשבת, שמא יעשה חבורה, וכ"כ המשנ"ב שאין להלקות בשבת מחשש שמא יבוא לעשות בו חבורה. אם כי יתכן שאין כוונתם שהעושה כן עובר איסור, וצ"ע. וקשה לחלק בין מלקות של ב"ד למכה חבירו סתם, דאדרבה פעמים המכה את חבירו יותר ממה שב"ד היו מלקים, ובפרט לדידן דקי"ל שהאיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכח, כמ"ש הרמב"ם (הל' סנהדרין פרק ט"ז ה"ט). אולם למעשה יותר נראה, שהמכה את חבירו בשבת, ולא עשה בו חבורה, לא עבר איסור, דאין האיסור בעצם ההכאה שמא יעשה חבורה, אלא אם עשה חבורה עבר על האיסור, וראיה לדבר ממ"ש הגרעק"א (או"ח של"ט ס"ד), בשם הפמ"ג במשבצות זהב (בפתיחה להל' שבת), שגבי מכרת מרדות, במי שאין רוצה לקיים מצות עשה כגון סוכה וכדו', דמכין אותו עד שתצא נפשו, כמ"ש בחולין (קלב:), בכהאי גוונא עונשין ומלקים אותו אפי' בשבת ויו"ט לקיים העשה. ומבואר דרק דרך דין אסור להלקות בשבת, משום האיסור לעשות דין בשבת שמא יכתוב, משא"כ בכה"ג אין חשש שיכתבו הטענות, דלא שייך במבטל עשה לכתוב טענות, כמו במי שאוסרים אותו משום דיני ממונות או דיני נפשות וכדו', וא"כ בעלמא אין איסור להכות מחשש שיעשה חבורה, אלא אין הדבר ראוי משום כבוד שבת, וביטול מצות עונג שבת.
