מקורות
הנה הארחות חיים (הל’ פורים אות לב) כתב, אין אומרים תחנון בשני הימים י”ד וט”ו, ולקרוא בספר תורה ולהזכיר על הנסים בתפלה אסור, כי אם ביום י”ד בלבד. והביאו מרן הב”י (סי’ תרצג), וכתב עליו, “ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הנסים בט”ו”. וכוונת מרן בית יוסף שהואיל ועכ”פ הימים האלה ימי נסים לכלל ישראל, גם בן עיר יוכל להזכיר על הנסים בתפלה. וכן כתב כיו”ב בשו”ת הרדב”ז ח”א (סי’ תקח), שאם חל ט”ו אדר בשבת, בני כרכים שאומרים על הנסים בי”ד ובט”ו לא הפסידו, מאחר דקושטא הוא שבשני הימים האלה נעשו נסים ונפלאות לישראל. וע”ע בברכי יוסף (סי’ תרצג סק”ב), ובספר אהלי יצחק בונאן (דף קעג סע”ב). והגאון יעב”ץ בספר מור וקציעה (סי’ תרצג) הביא דברי מרן הבית יוסף, וכתב ע”ז, ובאמת אנא אמינא ליה גם בט”ו, ואי איישר חילי אקבעיניה להלכתא, ואמאי לא, והא אנן קבלנוהו ליו”ט לעניין לאסור של זה בזה בתענית והספד, ובו היה עיקר הנס בשלמותו. ומי גרע מיו”ט שני של גליות וכו’, כ”ש פורים דאיכא תרתי, ספיקא דיומא והנס בשלמותו, להכי מי שמזכיר על הנסים אף בט”ו אין מזניחים אותו, והכי חזי לן. ע”כ. והגאון ממונקאטש בנימוקי או”ח (סי’ תרצג) כתב שכן שמע שהגה”ק מקומרנא (בעל היכל הברכה) היה אומר על הנסים גם בט”ו בתפלתו בלחש, אך כשהתפלל חזרה בקול רם לא היה אומרו. וכן שמעתי עוד מקדושים אשר בארץ שאמרו על הנסים גם בט”ו. ומ”ש בשער הכוונות בשם רבינו האר”י שלא היה אומרו, מ”מ לא כתב שהיה אומר לאחרים לנהוג כן, ועכ”פ לא הוי הפסק. ושו”ר שמהרי”ל בהל’ פורים כתב לומר על הנסים גם בט”ו, ולפלא שלא הביאוהו האחרונים. ע”כ. ומובא בשו”ת הר צבי (חאו”ח ח”ב ס”ס קכח), שבערי הספקות שקוראים המגילה בי”ד בברכה, ובט”ו בלא ברכה, אומרים בשניהם “על הנסים”. וכ”כ המשנה ברורה (סי’ תרצג סק”ו). גם בספר מאורי אור (עוד למועד, דף קכט ע”ב) כתב, שאם התחיל בט”ו לומר על הנסים ונזכר באמצע, לא יפסיק, שהוא מענינא דיומא, וכמ”ש בב”י. והוסיף, שאפילו באדר א’ של שנה מעוברת אינו נחשב שלא מן העניין. וכן בשו”ת קרית חנה דוד ח”א (סי’ קכא), מלאך מליץ טוב על סברת מרן הבית יוסף, דשפיר שייך לבן עיר להזכיר שבח והודאה להשי”ת על הנסים והנפלאות שנעשו גם בט”ו, שהרי לגבי תענית והספד קי”ל במגילה (ה:) לאסור של זה בזה. אלמא דמישך שייכי אהדדי. וזכה לכוין לדברי הגאון יעב”ץ. וע”ע בספר שער המפקד ח”א (דף קנא ע”א). וע’ בשו”ת דברי יציב (חאו”ח סי’ רצט) שכתב לדחות הראיה מדברי מהרי”ל וכו’.
ומכל מקום בנ”ד שהוא מתפלל תפלת החזרה בירושלים, שאצלם הוא יום הפורים, אף לכתחילה שפיר דמי. וכן ראיתי בספר מעדני שלמה (עמוד קכא) בשם הגרש”ז אוירבך, שבן עיר פרזות שבא לירושלים בליל ט”ו, אע”פ שאינו מברך בעצמו על קריאת המגילה, שמא אינו בר חיובא, מ”מ אומר על הנסים בתפלתו, ואין לו לחשוש משום הפסק.
ולעניין לעלות לספר תורה – הנה בספר אמת ליעקב (דיני עליית קריאת ס”ת דף יח ע”ב) כתב, בן ערי פרזות שעשה פורים בי”ד, ובא בשחרית יום ט”ו לירושלים, וקראוהו לעלות לס”ת לברך הגומל, נראה שמכיון שחל יום ט”ו ביום שני חייב לעלות לס”ת ולברך, שכיון שיום שני הוא יום קריאת התורה מתקנת עזרא, מה לי אם יקרא בסדר זה ומה לי בסדר אחר. ולא עוד אלא שאפילו אם היה יום ט”ו באחד מימי אגד”ו הייתי מתיר ע”פ הוראת כמה אחרונים שהתירו למי שאינו מתענה לעלות לס”ת אע”פ שאינו בר חיובא בפרשה ההיא. ומרן החיד”א בספר לדוד אמת (סי’ ה אות ל) כתב ע”ז, שאפילו קראוהו לס”ת לא יעלה, כיון שהמנהג אצלינו שאין קוראים אותו בשם, אלא השמש הולך אליו ומזמינו לעלות, וכמה פעמים אינו עולה לאיזו סיבה, לכן גם זה לא יעלה לס”ת ביום ט”ו, כיון דלאו בר חיובא הוא. ודלא כהאמת ליעקב הנ”ל. והשבות יעקב (סי’ מ) נשאל בבן כרך שהלך לעיר ביום י”ד, ודעתו לחזור לכרך בו ביום, האם יכול לעלות לס”ת ממנין הקרואים, והשיב, שיכול לעלות לס”ת, שהרי הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן, אע”פ שאינם בכלל בר חיובא. ולמנין שבעה לאו דוקא אלא אף למנין שלשה, וכדמוכח מדברי הרמב”ם. וכ”כ בשו”ת מהרימ”ט (סי’ קמה). ומשום דשאני קריאת ס”ת שהיא רק להשמיע לצבור וכו’. ומשמע מדבריו דהוא הדין לבן עיר שהלך לכרך. אולם בספר בית עובד (דף קעה סע”א) אך בחלקות ישית למו, שהביא דברי השבות יעקב להלכה, וכתב דמ”מ בן עיר שהלך לכרך ביום ט”ו, אינו עולה לס”ת, כיון שאינו יום קריאתו, שכבר עבר זמנו, דהיינו יום י”ד, כשהיה בעירו, ושאני בן כרך שעולה ביום י”ד דאכתי בר חיובא הוא, ויום י”ד זמן קריאה לרוב העולם. אף דלא משמע כן מהשבות יעקב הנ”ל. ובשו”ת באר משה ח”ז (עמוד רנו אות ו) מוכח שדעתו שבכל אופן יכול לעלות לס”ת. וע’ בשו”ת חיים לעולם (חאו”ח סי’ ו דף יד ע”ג) שכתב לדחות ראית השבות יעקב, וכתב שאפילו נאמר שדעת השבו”י להתיר לכתחלה, וכדעת הרב בני חיי (סי’ תקסו), שהתיר בתענית צבור להעלות לס”ת למי שאינו מתענה, מכל מקום רבו החולקים על דבריהם, כי לדעת מרן בההיא דמהר”י קולון, כפי שהבינו בדבריו הרב שיורי כנה”ג והט”ז, אף בדיעבד לא יברך, וכאשר הסכימו למעשה רבינו גבריאל איספרנסא ומהר”ר אליהו עובדיה. הלכך להלכה: בן עיר שהלך לכרך אם קראוהו בשם כמו שנוהגים אצל האשכנזים, הואיל וכבר קראוהו לעלות לס”ת, יכול לעלות לס”ת, אבל אם לא קראוהו בשם, כמנהגינו, שב ואל תעשה עדיף. וכמ”ש מרן החיד”א.
