בס"ד
מקורות ונימוקים:
א). כתב מרן בב"י (סו"ס שו) ע"ד הרשב"א שנשאל גבי מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת ויש חשש שיפחידוה ויוציאוה מכלל ישראל, האם מותר לחלל שבת עליה באיסור תורה. והרשב"א נטו קו להחמיר וכתב והדבר צריך תלמוד. אולם מרן הב"י כתב, שמצווה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות באיסור תורה ובין לפי תי' התוס' שבמצווה רבה אמרינן חטא כדי שיזכה חברך, ובין לתי' השני של התוס' שכתבו, דהיכא דחבירו לא פשע, עבדינן איסרא זוטא, הכי נמי כיון שלא פשעה יש לחלל שבת עבורה. וסיים הב"י, דמצווה לשום לדרך פעמיו ואי לא בעי ב"ד גוזרין עליו ויוצא. וכן פסק בשו"ע (סי' שו סי' יד). ולאו דוקא אביה, אלא כל אדם ואורחא דמילתא נקט וכמ"ש המ"ב (ס"ק נו) ובשעה"צ (ס"ק מד).
ולכאו' בנד"ד נמי הלא יש להצילם מרדת לבאר שחת שהרי הם כעת מחללים שבתות ועוברים על כל האיסורים שבתורה ויש צד שבניהם כבר יצאו לגמרי מכלל ישראל ויינשאו לגויות ב"מ וכפי שמצוי בהרבה קהילות בחו"ל, וכלפי זה הוי חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ועוד, דהם אינם פושעים אלא אנוסים וכתינוקות שנשבו וכמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' ממרים הלכה ג'), ובשו"ת מלמד להועיל חלק א' (סי' כט), ובשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כג), וא"כ לכאו' יש היתר להזמינם.
ואע"ג שקצת יש לחלק מנידון הרשב"א, לפי שבנד"ד הם כבר עוברים איסורים ואתה מצילם שלא ימשיכו לעשות עבירות, ולא דמי לנידון הרשב"א שכעת היא יהודיה כשרה אלא שיש חשש שתבוא לעשות איסורים, מ"מ לא נראה לחלק בהכי דסו"ס בשניהם איכא מעשה הצלה, ועוד שיש חשש שידרדרו עוד ובניהם ויישאו גויות בר מינן ונמצא דכעת מצילם. ואף דאינו ודאי שיתקרבו ויעשו תשובה, מ"מ גם בנידון הרשב"א אינו ודאי שתחלל וכמ"ש שם להדיא.
ב). ועוד מסתבר שבנד"ד קיל טפי ממ"ש הרשב"א בתשו' הנז', לפי שהרשב"א איירי שהמציל עושה חלול שבת בידיים כמו יציאה מחוץ לתחום, ובנד"ד שהוא הכשלה דלפנ"ע יש לומר דכיון שאינו מתכוין להכשילו אלא אדרבה מצילו מאיסור, מעשהו מתפרש "כהצלה" ואין כאן לפני עוור. ובאמת שסברא זו ראיתי שכבר כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' לה או' א'), ומטעם זה התיר ליתן לפועל לאכול אף שיודע שלא יברך, ואע"ג שכתב השו"ע (סי' קסט סעי' ב') שלא יתן למי שיודע בו שלא יברך, מ"מ מכיון שיש חשש שיכשילנו באיסור דאורייתא של "לא תשנא את אחיך", הרי שמעשהו מתפרש כהצלה ולא כאיסור. ובנד"ד נמי כוונתו בהזמנתו להצילו מאיסורים חמורים של עיקרי הדת ולקרבו לחיק היהדות ומסתבר שאין בזה איסור של לפני עוור.
והראוני שבשו"ת מנחת שלמה ח"ב (סימן ד' אות י') כתב להדיא להתיר להזמין מחללי שבתות לתפלה ולהציע להם מקום קרוב ללינה ואף שלא יקבלו את הצעתו. ושם לא נימק טעמו, אולם לפי מה שנתבאר נראה שפיר דזה טעמו ונימוקו.
וכיוצ"ב הובא בספר הליכות שלמה (דיני ליל פסח סעיף סט) להתיר להזמין מחללי שבתות ביום טוב ואע"פ שמן הדין אסור להזמין אורחים שהם מחללי שבתות בפרהסיא לסעודת יו"ט, יש להקל בדבר בזמננו לענין ליל הסדר כשמקרבים אותם בכך לשמירת תורה ומצוות. ושם בביאורים (אות קלה) כתב, דיש לדמותם לתינוקות שנשבו וכעין אנוסים הם, וכיון שבדרך זו של אירוחם לסעודות שבת ויו"ט מתקרבים רבים מהם לחיי תורה ומצוות ושבים לאבינו שבשמים, יש למצוא צדדי היתר לכך, והדבר מסור למורי ההוראות לדון בכל נידון לפי עניינו. ועי' גם בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה (סי' קנא), ובס' פסקי תשובות (סי' תקיב) מה שצידדו להקל בזה.
ג). ובפרט שיש לדון כאן דשמא הוי בכלל חד עברי דנהרא, שהרי גם בביתם קרוב לודאי שיעשו איסורים שבת רבים ויחללו שבת בהדלקת מכשירים אלקטרוניים ויבשלו וידברו בטלפון וכיוצ"ב, ובכה"ג אינו מכשילם אלא אדרבה מצילם מלעבור שאר איסורים. ובחד עברא דנהרא יש לצרף דעת הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו') דבישראל מומר אין איסור של מסייע, והדגול מרבבה (שם) דמ"ש הש"ך דבישראל מומר מותר, לאו דווקא ישראל מומר, אלא כל ישראל שעושה עבירה במזיד, אין ישראל אחר מחויב להפרישו, ודווקא אם העובר הוא שוגג יש חיוב להפרישו. ועוד, יש לצרף מ"ש בשו"ת כתב סופר (יו"ד סימן פג) דכל שאינו מסייע לגוף העבירה בשעת העבירה, ליכא איסור מסייע, ומקורו מרש"י בגיטין (סא.). ועוד, דאפילו נימא דהוי איסורא דרבנן עכ"פ משום מסייע וכדעת התוס' (שבת ג.) שכתב הרמ"א (יו"ד סי' קנא), מ"מ כבר כתב המ"ב (סי' שו ס"ק נו) בשם האליה רבה, דמותר לעשות איסור דרבנן כדי להציל מאיסור חמור אפילו הלה פושע. ושמחתי לראות שמטעם זה כתב הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר ח"ב (סימן כח או' ד') להתיר להזמין לביתו מחללי שבתות כשמטרתו לקרבם לפי שהוי כחד עברא דנהרא מהטעם הנ"ל לפי שבביתם גם יעברו איסורים.
ג). ואע"ג שראיתי שהגר"מ פינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"א סימן צט) דן בשאלה זו, והעלה לאסור דבר זה בכל תוקף ושהמזמינם לא רק שעובר בלפנ"ע אלא יש לו דין גם מסית, שמסית הינו לכל העבירות אלא שלע"ז נענש גם בדיני אדם, והראיה מהנחש הקדמוני שהיה לו דין מסית כמבואר בגמ' סנהדרין (כט.) אף שלא הסית לע"ז.
והנה זה פשוט לענ"ד שהאגרו"מ לא איירי בתשובה זו כשיש צד גדול שיתחזקו ויביאו לידי שמירת תורה ומצוות כבנד"ד, אלא הזמנה חד פעמית וכיוצ"ב. (ומה שכתב להביא ראיה לדין מסית, יש לדון הרבה לפי מ"ש כמה פוסקים שהנחש הקדמוני הסית את האשה לכפירה בה' וכפשטות לשון רש"י שם). ולפיכך אף שרבים מהאחרונים אסרו להזמין מחללי שבתות לביתם, מ"מ בנד"ד שהיא הוראת שעה יש לענ"ד להתיר לעת כזאת. ויהי רצון שבורא עולם יערה רוח טהרה על כל אחינו בית ישראל ונשוב בתשובה שלמה.
