מקורות:
כבוד הרה”ג מזכה”ר רן יוסף חיים אבוחצירא שליט”א,
מרביץ תורה בעיר עפולה.
שלו’ וברכה וכט”ס!
אודות שאלת כת”ר האם ראוי להדר בהדלקת נרות חנוכה, בנוסף לנרות שמדליק כב”ה בבחינת מוסיף והולך, עוד הדלקה כדעת בית שמאי, בבחינת פוחת והולך, לצאת ידי חובת כל הדעות?
תחילה יש להקדים שאין ראיה לאסור ממ”ש השו”ע (סי’ תרע”א ס”ב), “ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר”. וכתב המשנ”ב שבין בלילה ראשונה ובין בשארי לילות, שהכל נגררים אצל בעה”ב, אפילו בניו הגדולים ומשרתיו, כיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות, הם בכלל בני ביתו. דכל מ”ש השו”ע שלא ידליקו בני ביתו, היינו דווקא בברכה.
ולכאו’ היה מקום להביא ראיה מהביאור הלכה (תרע”א ס”ב ד”ה וי”א), שכתב לצדד שאפשר שהרי”ף שהביא מהגמרא (שבת כא:) המעשה בשני זקנים שהיו בצידן, שנזכר בו מעשה דאותו זקן שעשה כדברי בית שמאי, שבלילה הראשון מדליק שמונה נרות, ופוחת והולך, משום שעניין זה לא נכנס כלל בכל מה דקיימא לן בעלמא במחלוקת ב”ה וב”ש הלכה כב”ה, מפני שכאן אינם חולקים בעניין הלכה, אלא בעניין הידור בעלמא, ולזה הביא מה שאמר רבי יוחנן על שני זקנים. ומשמע שהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב”ה, ואפילו הכי זקן אחד עשה כב”ש. וסיים הביאור הלכה: “אכן מדלא הוזכר דבר זה בשום פוסק, אין לצרף דבר זה להלכה כלל, ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים”. אולם הריטב”א (שבת כא:) תנא דמסייע לביאור הלכה, שכתב ליישב היאך אותו זקן עשה כדברי ב”ש, וז”ל: “ואפילו למאן דאמר שהעושה כדברי ב”ש לא עשה כלום, או חייב מיתה כדאיתא בברכות (יא.), שאני הכא שאין מחלוקתם אלא להידור מצוה בעלמא”. והנה הראבי”ה (ח”ג סי’ תתמ”ג) כתב, ונהגו העם כבית הלל. והקשה מרן הראש”ל הגאון המפורסם מוה”ר יצחק יוסף שליט”א בספרו הבהיר ילקוט יוסף (הנד”מ עמ’ ק’), דצ”ע דבלא”ה הלכה כב”ה, ומה הפשט שנהגו העם כב”ה? ותירץ כאמור דשמא מטעם שאין כאן מחלוקת לדינא בין ב”ה לב”ש, וכל המחלוקת רק לעניין הידור, ומודים ב”ש וב”ה שרשאי לעשות כאשר יחפוץ, ולא נחלקו אלא מה ראוי יותר לעשות, לכן בזה לא שייך קביעות הלכה, והביא לזה סמך מדברי הריטב”א והביאור הלכה הנ”ל. ולכאו’ לפי”ז, מאחר וכל מחלוקתם רק לעניין הידור מצוה, אין להזניח מי שיהדר להדליק כב”ה וגם כב”ש.
אלא שנראה למעשה דמ”מ אין לנהוג כן, חדא לפי שאז נראה הדבר כתרתי דסתרי, ומצינו בהלכה בכמה מקומות שאין לעשות דבר שאפילו רק נראה כסותר את עצמו, ועיין תוס’ ברכות (ב. ד”ה מאמתי), ועוד כבר אמרו רבותינו (אבות פ”א ט”ז), עשה לך רב והסתלק מן הספק.
עוד יש מקום לחשוש שמאחר והמנהג כב”ה, יבואו לומר שעובר על דברי ב”ה, ומצאתי סמך לדבר בשיבולי הלקט (עניני חנוכה סי’ קפ”ו), אודות מי ששכח ולא הדליק נר חנוכה באחת הלילות, שאין לו תשלומים בלילה אחר. וכתב עוד: “וכן מצאתי שנשאל בזה רבינו יצחק זצ”ל והשיב שעבר יומו ודחוי הוא, ועוד דהלכה כב”ה, ואם ידליק בשאר לילות יותר נרות, יאמרו הרואים שעובר הוא על דברי חכמים”. הרי שכתב שאף אם היה מקום להשלים הדלקת הנר של לילה שלא להדליק, אין לעשות כן מפני הרואים שיאמרו שעובר על דברי ב”ה. ומבואר שלדעת שיבולי הלקט ורבינו יצחק, אסור לעשות כדברי ב”ש גם לעניין הידור נרות חנוכה, ונראה שאף הריטב”א והראבי”ה מודים בדבר, כיון שכבר נהגו העם להדר כב”ה.
עוד יש להביא ראיה לאסור, שאף הריטב”א שכתב שלא נחלקו ב”ה וב”ש בנרות חנוכה בהלכה אלא בהידור, היינו דוקא לעניין שהרוצה לעשות או כב”ה או כב”ש עושה, אבל כאשר בא לקיים כדברי שניהם, על זה אמרו להדיא בתוספתא (פ”א דיבמות) ובירושלמי (ברכות א’ ד’ ועוד), “לעולם הלכה כדברי בית הלל, הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדברי בית שמאי וכדברי בית הלל, על זה נאמר (קהלת ב’), הכסיל בחושך ילך”.
