מקורות ונימוקים:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף סג עמוד א
אומר אדם לחמריו ולפועליו [ופרש"י עמי הארץ]: לכו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה, ואינו חושש. לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא משום יין נסך, ע"כ. והיקשה הריטב"א בע"ז (שם) אמאי ליכא משום לפני עוור, ותי', דכל שאינו נותן לו את האיסור עצמו והדבר ספק אם יעשה בו איסור ליכא לפני עוור.
והכי מוכח ממסכת שביעית (פ"ה משנה ח') דב"ש אומרים דאין למכור לחשוד על השביעית פרה שמא יחרוש בה, וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה. והלכה כב"ה. ואע"פ שרוב הפרות הנמכרות קאזלי לחרישה וכדאי' בב"ק (דף מו.), ובב"ב (דף צב: ), ועוד דניכר לפי הדמים דדמי חרישה יקרים יותר, וכ"כ שם הר"ש בפירושו. ואפ"ה כיון דאיכא למיתלי בהיתר תולין. ואפי' כשאין אפשרות להשיג רק על ידי, והוי כתרי עברי דנהרא, אם איכא למיתלי בהיתרא תולין, כדמבואר בתוס' בע"ז (דף יד: ד"ה מקום), וכן משמע מהריטב"א (שם טו:) דאיסורא דאורייתא של לפני עוור איכא רק כשודאי יעבור העבירה במה שנותן לו, ורבנן התירו במקום דאיכא למיתלי בהיתר, ול"ש אם יכול להשיג במקום אחר או לאו. וראה עוד בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' עב). וש"מ דאף באיסור דאורייתא תולים. וכן הוכיח מכאן בשו"ת עין יצחק – ספקטור ח"א (סימן יג), ע"ש.
גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספרו מנחת שלמה (סי' לה ס"ק ב') התיר למכור קדרה ואש לחילונים לפי שלא נותן לו חפץ של איסור, אלא שהיהודי בוחר להשתמש בו באיסור וכל כהאי גוונא אין בו משום לפני עוור לא תתן מכשול. והכי נמי בנידון דידן – בעבודה זו שאינה חפצא של איסור שהרי אתה מביא לו אותה ביום חול והיא עצמה מותרת, שאין לחוש.
ובשו"ת יביע אומר חלק ט (אורח חיים סימן קח) הביא בשו"ת אגרות משה פיינשטיין (חיו"ד סי' עב) בענין השכרת אולם לחתונה שידוע שבשעת הסעודה רוקדים שם גברים ונשים בערבוביא, אם אין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, והשיב, דמסתבר, שבדבר שעיקרו הוא למעשה היתר, כגון השכרת האולם, שהוא לעשות בו החתונה והסעודה, רק שיעשו שם גם מעשה עבירה של הריקודים, אין להחשיב שהשכירות היא על זה ולאסור, שא"כ היה לנו לאסור למכור קדרות וקערות לעוברי עבירה, מפני שמבשלים בהם בשבת ומאכלות אסורות, אלא בע"כ שכיון שעיקר הדבר אינו בשביל האיסורים, לא אסרו בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, כשאין איסור משום לפני עור וכו'. ע"ש. ועפי"ז התיר להשיכר דירה לחילונים, ונימק, לפי שמשכיר הדירה גם בשביל ימי החול, אין בהשכרה זו משום מסייע ידי עוברי עבירה.
וראה באורך בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' טו). ומיניה נמי לנד"ד.
עוד יש לצרף לקולא, מש"כ בשו"ת כתב סופר (יו"ד סימן פג) דכל שאינו מסייע לגוף העבירה והוא שלא בשעת העבירה, ליכא איסור מסייע, ומקורו מרש"י בגיטין (סא.). ולדידיה ה"ה בנד"ד דשעת העבירה והסיוע אינם נעשים אלא לאחר זמן כשתצא לרה"ר ותכשיל. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ב (סימן סב) ללמד זכות על המוכרים בגדי פריצות נשים, ונסתמך ג"כ ע"ד הכת"ס הנז'. (ומה שכתב להקשות ע"ד מההיא דנזיר דג"כ אינן הסיוע בשעת העבירה אלא אח"כ כשישתה, לענ"ד יש ליישב, דיין לנזיר הוי כחפצא דאיסור, וכמו שנתבאר לעיל (אות ז'), ולפיכך אף שיעשה אח"כ את האיסור לעולם הוי כמכשילו בידיים, אבל היכא שנותן לו דבר היתר אף שהוא ישתמש בו באיסור, אין אסור אלא אם כן מסייע בשעת העבירה).
