מקורות וביאורים:
כתב מרן הבית יוסף (יורה דעה סימן קצז) רבינו חננאל פסק טבילה בזמנה מצוה. וכן כתבו התוספות בסוף פרק המפלת (ל. ד”ה וש”מ) ובפרק קמא דיומא (ח. ד”ה דכו”ע), הילכך מצוה שתטבול מיד אחר שיכלו ימי ספירתה. והיק’ הב”י,ואיכא למידק מאי “הילכך” שכתב הטור, הלא זה בעצמו הוא מה שאומר רבינו חננאל טבילה בזמנה מצוה. ויישב, דרבינו הטור מיירי בנשי דידן דאפילו רואות טיפת דם יושבות עליו ז’ נקיים ואיכא למימר דטבילה דידהו לאו בזמנה היא דהא דילמא אותה ראייה בזמן נדות היתה ולא היתה צריכה מן התורה לספור אלא ששה והן סופרות ז’ נקיים או בזמן זיבות ולא היתה צריכה אלא לשמור יום כנגד יום ואפילו כשראתה ג’ ימים רצופים איכא למימר דמן התורה היה לה לטבול ביום ז’ והשתא אינן טובלות עד ליל ח’ כדלקמן וכיון דלאו בזמן מן התורה היא לא הויא מצוה לכך כתב דליתא אלא כיון שאינן מתעכבות מלטבול אלא מפני תקנת חכמים כשמגיע זמן שקבעו להן חכמים טבילה בזמנה מיקרי ומצוה היא וכן כתב בסמ”ג (לאוין קיא דף לז ע”ג) על הירושלמי דבפרק כל היד (ה”ד) שכתב רבינו בסמוך וכן ראיתי גיסי ר”ש ב”ר שמעון שהיה מנהיג לבתו לטבול אף בחורף בזמנה אף על פי שאין בעלה בעיר ע”כ וכתבוהו הגהות מיימוניות בפרק ד’ מהלכות איסורי ביאה (אות ד) והמרדכי בריש שבועות (סי’ תשלד) אלמא דמאן דסבר דטבילה בזמנה מצוה אף בזמן הזה קאמר שהיא מצוה:
ומ”ש בשם רבינו תם דטבילה בזמנה לאו מצוה. כן כתבו התוספות בשמו בפ”ק דיומא (ח. ד”ה דכו”ע) וזה לשון המרדכי בסוף הלכות נדה (שבועות סי’ תשנב) פסק רבינו תם דטבילה בזמנה אינה מצוה שהרי כל נשים שלנו אינן טובלות למוצאי שביעי דראייה ומתוך כך אוסר לטבול בשבת וביום הכיפורים ורבינו חננאל ורבינו אליהו פסקו דטבילה בזמנה מצוה וכן נראה לרבינו יצחק אור זרוע וכן בה”ג (הל’ נדה נא סוע”ב) ובתשובת הגאונים וספר התרומה וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת עכ”לא וכבר כתבתי בהלכות תשעה באב (סי’ תקנד, רפ: ד”ה ומ”ש ומיהו) ובהלכות יום הכיפורים (סו”ס תריג ד”ה ושאר) שמהרי”ק (שרש לה ענף ג) כתב שלא נהגו לטבול אפילו בימי אבלה וכל שכן בתשעה באב וביום הכיפורים ואני אומר דלאו הכי סוגיין דעלמא אלא כמאן דאמר טבילה בזמנה אינה מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר.
ומכל מקום נראה שאם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו (עירובין סג:) ביהושע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת ואם היא מתאחרת מלטבול כדי לצער את בעלה עבירה היא בידה וכתוב בספר הזוהר (משפטים קיא.) בענין סודות ההוא סבא שהאשה שעושה כן גורמת כמה רעות בעולם בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדין, עכ”ד.
וכן פסק מרן השו”ע (יו”ד סי’ קצז ס”א), אם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה שלא לבטל מפו”ר אפילו לילה אחד. ועי’ בהגר”א.
ומ”מ אם קשה לך ומן הסתם דגם בעלך מוחל ע”ז, יש להתיר לדחות ומ”מ בהזדמנות הראשונה שאת מרגישה טוב יותר, יש לך למהר ולהיטהר.
