מקורות ונימוקים:
ויקרא י”ט ט”ו בצדק תשפוט עמיתך. ועיין בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג’ שם כתב שמצוות עשה מן התורה לדון לכף זכות, כפי שאמרה התורה בצדק תשפוט עמיתך. כן כתב גם בספר החינוך שבכלל מצווה זו לדון את כל האדם לכף זכות.
ובמשנה באבות פרק ראשון איתא, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
אמנם כתב בספר שערי תשובה שער ג’, שאין הדבר אחיד כלפי כל סוגי האנשים, אלא אם האיש הוא ירא אלוקים – נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת, גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה, ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו – יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא בשבת קכז: הדן את חברו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא מצות עשה מן התורה, שנאמר (ויקרא יט, טו): “בצדק תשפוט עמיתך”. ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חובה, ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלקים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כא, יב): “משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע”.
כן כתב גם בספר חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ג’ סעיף ז’ בזה”ל:
ודע עוד כלל גדול ועיקר בענינים אלו, אם הוא רואה אדם שדיבר דבר או עשה מעשה, בין ממה שבין אדם למקום או ממה שבין אדם לחבירו, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות, אם האיש ההוא ירא אלהים נתחייב לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו, אם הספק שקול, צריך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות, כמו שאמרו רז”ל הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא נכנס בכלל מאמרו יתברך בצדק תשפוט עמיתך. ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה נכון מאד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ואל יכריעהו לכף חובה.
