מקורות ונימוקים:
אחד מעשרת הדיברות שציוו עם ישראל בהר סיני, הוא האמור בספר שמות פרק כ פסוק יד
לא תחמד בית רעך, לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך:
האבן עזרא על פסוק זה בשמות פרק כ’ פסוק י”ד תמה על ציווי התורה “לא תחמוד” – איך אפשר לצוות על האדם לשמור את מחשבתו ורצונותיו, הרי הדברים מסורים ללב. זה לשון האבן עזרא”
אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ”י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה’. ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, ע”כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
בדרך נוספת כתב לבאר בספר הכתב והקבלה ליישב את קושיית האבן עזרא, בזה”ל:
ויראה כמו שכתב בעל הברית, אחר שה’ צוה אותנו על האהבה באמרו ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך, מה מקרא חסר אם היה כתוב ואהבת את ה”א בלבבך, ומה ר”ל במלת בכל, אלא שהכונה שיהיה לבבך מלא באהבת ה’, כלומר שלא יהיה בלב רק אהבת ה’ לבד, לא שיהיה בו גם אהבת ה’ גם חמדת עולם, שאם כן אינו מלא באהבת ה’, כי אם חציו לה’ וחציו לכם ולא נקרא בכל לבבך, הנה כל איש המקיים זאת המצוה ואחרי שחשקה נפשו להתענג על ה’ וכלתה לדבקה בו באהבה רבה בכל עת לחזות בנועם ה’ ולטעום מטעם המלך להתענג מזיו כבודו וגם ערב רב ומתיקות נפלא ושמחה ימצא בה, עי”כ לבו מלא כל עת וזמן בזכרון קדוש ה’ וחושק לדבקה בו ולבו קשורה עמו בעבותות אהבה, ובזה מקיים בכל לבבך כלומר שלבו מלא על כל גדותיו באהבת ה’, אז א”א שיחמוד שום דבר מכל מחמדי עולם הזה, מפני כי מודעת זאת שהחימוד הוא בלב לא באבר אחר, ואשר כבר לבו מלא תמיד באהבת ה’ איה המקום בלב אשר יתאוה ויחמוד בו דבר זולתו, ככוס אשר הוא מלא על כל גדותיו שאין יכולים להוסיף מאומה, כי א”א לאדם לעבור על לא תחמוד אם לא שאינו מקיים מ”ע של ואהבת את ה”א בכל לבבך, אף שהוא אוהב אותו, רק לא לבדו אך אוהב אותו ואוהב ג”כ חמדת העולם ותענוגות בני אדם, ונמצא שאינו מקיים בכל לבבך, ואז הלב מעצמו מתאוה על כל מחמדי’ של העולם הזה אשר לנגד עיניו, אף אם בבחירתו אינו רוצה לחמוד בדעתו שהיא עברה ועון, הלב בטבעה תחמוד שלא ברצונו ונגד בחירתו, מפני שא”א שיתחבר בלב אהבת ה’ עם אהבת התענוגים כשבת אחים גם יחד, אבל כל אחד דוחה את האחד ויגרשהו, אבל מי שמקיים ואהבת את ה”א בכל לבבך א”א זה כלל אחר שלבו טרוד ומלא תמיד באהבת ה’ בשמחה רבה, ועוד שהאיש הקשור בעבותות אהבה עם ה’ ישחק על כל מחמדי’ של העולם הזה הכלים ועוברים ונבזים מצד עצמן, ועל חמדת נשים לא יאוה, ואם חמד אלהי’ לשבתו עליו אוה למושב לו ואת זה לתאוה יבקש, נפרד הלב בטבעה מכל תאוות עה”ז ולא יחמוד אותם ותגעל נפשו בהם, אך על שדי יתענג להשתעשע ולדבקה בו ית’ באהבה ושמחה, כי הנפש תתנדב בטבעה למה שהטובה עודפת ותעזוב את החסרה.
בדרך אחרת כתב הבית הלוי ליישב קושיא זו בזה”ל:
הנה רבים תמהו היאך שייך אזהרה על זה ומה יעשה האדם אם הלב חומד, וכבר הסביר האבן עזרא שהכתוב מזהיר שכל כך יהיה של חבירו רחוק אצלו בלא שום אופן וס”ד עד שממילא לא יחמדנה הלב וכמו שלא יחמוד הכפרי את בת המלך דלעולם לא יחמוד הלב רק לדבר שסובר שיכול להיות במציאות אופן שישיגו. והוא הסבר יפה גם נעים.
אמנם גם בלא”ה ניחא דהנה כל אדם יוכל לשער בעצמו וברור הוא דאם יתאוה האדם לאיזו דבר תאוה היותר גדולה אצלו כל אחד לפי טבעו ויהיה גם קרוב להשיג תאותו וילך אחריה ואז היצה”ר בוער בו כאש ורק דרך הילוכו הוא על גב הנהר הקפוי מקרח ובדרך ריצתו נחלקה רגלו על הכפור וחשב ליפול, הרי באותו רגע שנחלקה רגלו ונטה לפול הרי אז יבטל ממנו כל אותו התאוה דהפחד שנתפחד מהנפילה העביר ממנו כל רצונו דכן יסד הבורא יתברך בטבע כל הברואים דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כחות התאוה והחמדה, וא”כ אחרי שהזהירה התורה בלאו דלא תחמוד ואסרה לחמוד אם היה להאדם יראה מן האיסור אפי’ יראה קטנה כיראת הנפילה גם כן שוב לא יחמוד כלל. ובזה יבואר טעות האדם מה דסובר דיש לו תירוץ על המעשים רעים שלו כי בא לו ע”י תגבורת היצה”ר, ואין זה תירוץ דבמעט יראת ה’ אם היה מעלה על לבו לא היה היצר יכול לו כלל. דהיצה”ר אינו חזק כלל דבמעט יראה נתבטל כל הכח שלו ועיקר שליטתו הוא רק במה שמשכח מקודם היראה מלב האדם, וזהו שאמר הכתוב (דברים י) מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו’ וללכת בדרכיו דרק אם יהיה לך יראה ממילא תקיים הכל. וזהו ביאור הכתוב (שמות כ) ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו דע”י היראה ינצל מן היצה”ר ולא יחטאו כלל.
דרכים נוספות ישנם ביישוב הקושיא, כפי שכתב בספר החיים, לרבי חיים ב”ר בצלאל זצ”ל אחי המהר”ל (ספר זכיות פרק שישי) שהעניין הוא שלמרות שבכל דבר איסור ראוי לאדם להרבות תאוותו בדבר שאין נפשו קצה בו, כגון אם רואה מאכלו של גוי, יאמר כמה נפשי חשקה במאכל זה או ביין זה, אבל מה אעשה שהתורה אסרה עלי וכו’. אולם בדברים אשר בלאו הכי נפשו של אדם חומדתו יותר מדי כגון גזל ועריות, אין ראוי להביא את עצמו לידי תאוה יתירה. ואפשר דזהו אזהרת “לא תחמוד אשת רעך” שבא להזהיר שלא יביא עצמו לידי חימוד, אע”ג דבשאר עבירות ראוי להוסיף תאוה”, ע”כ.
