מקורות ונימוקים:
שולחן ערוך (חושן משפט הלכות גזילה סימן שסז ס”א)
הגוזל את חבירו, אף על פי שכפר בו, הואיל ולא נשבע, אם חזר והודה, אינו חייב לרדוף אחר הבעלים להחזיר להם, אלא יהא בידו עד שיבואו, ויודיע אותם, ויטלו את שלהם. אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה, חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם, אפילו הם באיי הים, מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע, ואינם באים עוד לתובעו.
ועיי”ש בפלוגתת הסמ”ע (סק”ב) והש”ך (סק”ג) בהבנת הרמב”ם, ומ”מ בנד”ד גם אליבא דהש”ך שצריך להודיעו היינו דווקא ביודע היכן הוא, אבל בנד”ד שלאחר כל המאמצים וההשתדלויות לא הצלחת להגיע אליו, אין את חייבת עוד להודיעו. וכן פסק למעשה הגאון רבי משה פינשטיין זצוק”ל בשו”ת אגרות משה (חו”מ ח”א סי’ פח או’ ב’). וכ”ש בנד”ד שהממון הגיע לידך מחמת טעות שלו ולא על ידי מעשייך.
