דימום קל לאישה עם התקן תוך רחמי – כתם או ווסת

מקורות ונימוקים:

מהתורה אין האישה נטמאת בראיית דם ללא הרגשה

מדין תורה אין האישה נטמאת בראיית דם ללא הרגשה – כתם, כפי שמבואר בדברי המשנה נידה נ"ח: שדורשים את לשון הפסוק 'דם' ולא כתם. כמו כן מבואר בגמרא בנידה דף נ"ז: 'בבשרה' עד שתרגיש בבשרה, כלומר דם שיצאה מן האישה ללא הרגשת יציאת הדם, איננו מטמא מהתורה.

טומאת כתם מדרבנן – באלו תנאים

אמנם חז"ל גזרו לטמאות את האישה גם בכתם שנמצא על גופה או על בגד לבן המקבל טומאה בגודל יותר מגריס. כפי שמבואר בדברי המשנה בנידה דף נ"ז: ריש פרק הרואה כתם.

דבר תורה אין האישה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה, וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה, שהיא טמאה, ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה, ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה. וצריכה הפסק טהרה, שתבדוק עצמה ותמצא טהורה, ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה.

אכן כיון שהוא אינו מן התורה אלא תקנה דרבנן, לא בכל מקום גזרו חכמים, ואינו מטמא אלא אם כן, הכתם גדול מכגריס, הכתם מופיע על דבר המקבל טומאה, כמו כן הכתם מופיע על בגד שאינו צבעוני אלא לבן.

כתם על דבר שאינו מקבל טומאה – אינו מטמא

במשנה בנידה דף נ"ט: איתא, ר' נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים. כן פסקו להלכה ר"ח הרמב"ם הרא"ש והרשב"א, ודלא כהראב"ד שכתב שאין הלכה כר' נחמיה. כן פסק בשו"ע כדברי הרמב"ם ודעימיה, שהלכה כר' נחמיה שכתם על דבר שאינו מקבל טומאה טהור.

כתם על בגד צבעוני שאינו לבן – אינו מטמא

בגמרא בנידה דף ס"א: נחלקו חכמים ור' יונתן, האם כתם על בגד צבעוני מטמא או לא, חכמים מטמאין ור' יונתן מטהר. להלכה פסק הרמב"ן כת"ק, אולם הרמב"ם הרא"ש והרשב"א פסקו כר' יונתן שמטהר וכן פסק בשו"ע להלכה יו"ד סימן ק"צ.

אמנם נחלקו הפוסקים אם אנו יודעים וודאי שהגיע הדם מגופה גם יש לטהר בכתם על צבעוני ועל דברי שאינו מקבל טומאה, דעת הסדרי טהרה לטמא, אולם דעת רוב הפוסקים לטהר, ויעויין בזה בספר טהרת הבית חלק א' סימן א' הלכה ג' במשמרת הטהרה, שהאריך להוכיח שהלכה כרוב הפוסקים החולקים על הסדרי טהרה ומטהרים אף שאנו יודעים שבוודאי יצא הדם מגופה.

נשים שבזמנינו שאינן מרגישות ביציאת הדם – האם אינם טמאות מהתורה

הנה על פי האמור עד כה, כי דם היוצא ללא הרגשה אינו מטמא מן התורה, מתבקש לכאורה כי נשים של ימינו שאינן מרגישות ביציאת הדם אף בשעת וסתן, אינן טמאות מהתו' אף בזמן וסתן וכל טומאתן היא רק מדרבנן וכן כתב הגאון הרב עזריאל אוירבעך בספר לבושי עז.

אולם לענ"ד לא שייך לומר כן, ואין ספק שדיני התורה על טומאת נידה שייך גם בדורנו אנו שהשתנה הטבע והנשים אינן מרגישות ביציאת הדם. ואכן מצאנו בדברי הפוסקים שכתבו כי גם נשים של ימינו טמאות הן בעת נדתן מן התורה, כן כתב בשו"ת אגרות משה, כן כתב בשו"ת קובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד, אכן טעמים שונים נאמרו בעניין.

בשו"ת אגרות משה יו"ד חלק ד' סימן י"ז אות י"ב, כתב שטעם הדבר שהנשים טמאות בעת ווסתן מן התורה למרות שנראה שלא הרגישו ביציאת הדם, הואיל ובעת ווסתן הם בוודאי מרגישות ביציאת הדם, שהרי חזינן דיודעות בדיוק מתי נעשו נדות וכן יודעות כשסותרות ספירתן. ומה שאינן יודעות הוא שאינן יודעות מה הן מרגישות, אם פתיחת פי המקור או פתיחת הפרוזדור. וציין גם לדברי ערוך השולחן שכתב כעין זה שסתם נשים שהן בריאות מרגישות שנפתח פי המקור להוציא הדם, אבל יש שהן מרגישות רק בשעת הפתיחה ממש והפתיחה קלה אצלן, ויש שקשה אצלן הפתיחה – היינו שלא נפתח תיכף, שלכן אלו שנפתח אצלן תיכף אומרות שאין מרגישות בהפתיחה – אבל ודאי הרגישו, דהוא תיכף בהתחלת זיבת הדם, עיין שם והוא נכון. ולכן רק כאשר שמוצאות כתמים שלא ידעו מזה כלל הוא רק מדרבנן.

בדרך אחרת כתב בקובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חלק א' סימן פ"ד, שהסיבה שאף נשים של ימינו טמאות מהתו' הוא, כיון שאין צורך שתרגיש בהרגשה, אלא דווקא אם בוודאות שמה לב ולא הרגישה אנו אומרים שהיא טהורה, אולם נשים בזמננו כיון שהן אף פעם אינן מרגישות, לפיכך אין בזה שלא מרגישות כדי להוכיח שלא הייתה כלל הרגשה, וממילא אמרינן דרוב דמים עם הרגשה באו וטמאה מהתו'.

כעיין זה כ' גם הגר"מ גרוס בספרו שיעורי טהרה בכמה מקומות דח"ו לומר דנשים של ימינו אינן טמאות מהתורה אלא ודאי טמאות הן דרואות הדם בהרגשה אלא דמחמת שנחלשו החושים ואינן מרוכזות לכך אינן מרגישות בזה ע"כ.

לענ"ד נראה שיש לפקפק על טעמים אלו, שהרי אכתי אינן מרגישות, ואף שזהו מחמת שנחלשו החושים מ"מ אינן מרגישות, והתורה שאמרה דבעי הרגשה ניתנה גם לדורינו זה. אולם מטעם אחר נראה שנשים טמאות בעת ווסתן אף אם אינן מרגישות, הואיל ויש לומר שדין התורה 'עד שתרגיש בבשרה' היינו שתראה כדרכה שהיא מרגישה, למעט ראיה חריגה שאין בה הרגשה, אולם ראיה שהיא דרך ראיית הנשים בעת הווסת, גם אם איננה מרגישה בה, הרי היא טמאה מן התורה כי היא ראיה כדרך הנשים בעת ווסתן. לפיכך היום שאין הנשים מרגישות כשרואות, הוי דרך ראיה אף כשאינה מרגישה. כן שמעתי גם מהגאון הרב אשר חנניה זצ"ל, ומיבדלחטו"א הגאון הרב דוד פנירי שליט"א דיינים ומורי הוראה בישיבת אהבת שלום בירושלים.

שיעור דם אשר אין להגדירו כתם אלא ווסת

הואיל וכפי שביארנו, כל ראיה שהיא כדרך ראיית הנשים בעת ווסתן הרי היא מטמאה מן התורה אף ללא הרגשה, לפיכך אישה הנוטלת גלולות, ורואה כתמים, אם הכתמים הם גדולים משמעותית, עד שיש בכך קרוב לכמות שרואות הנשים בעת הווסת, גם אם אין הרגשה כלל, יש לטמאות מן התורה.

לגבי השיעור מה נחשב קרוב לדרך ראיה, אין אפשרות לתאר רק בסניטמטרים, כי לפעמים סמיכות הדם גורמת שהשיעור יהיה קטן יותר, ולפעמים הפד ספוג יותר, ויש גם צורך לחשב את שלל הכתמים שנראו במהלך היום, והדבר מסור למורה הוראה שיפסוק כפי ראות עיניו.

אכן באופן כללי מנהג מורי ההוראה להורות, בכתמים עד לשיעור 6X6 ס"מ שדינן ככתם כמעט תמיד, אך מעבר לשיעור זה הדבר משתנה לפי העניין המקום והזמן ופעמים שיראה בכך מורה ההוראה שראיה זו ווסת היא, על כן יש צורך לפנות לשאלת חכם.