מקורות ונימוקים:
כלי שבלע בעירוי צריך הכשר
כפית בשרית שבלעה חלב רותח מכלי ראשון, כיון שהכפית לא נכנסה לתוך החלב הרותח בכלי ראשון, אלא החלב נשפך על הכפית בעירוי, הבליעה היא בעירוי מכלי ראשון, וקיימ”ל עירוי מכלי ראשון מבליע ומפליט כדי קליפה, כפי שפסק השולחןן ערוך יו”ד סימן ס”ח סעיף י’.
למרות שנחלקו הראשונים אם עירוי מכלי ראשון דינו ככלי שני או שהוא מבליע ומפליט, להלכה מספק אנו חוששים לדעת ר”ת שמבליע ומפליט כדי קליפה. כפי שכתב הפרי מגדים יו”ד משבצות זהב סוף סימן ס”ח בזה”ל:
הדין השלישי הוא עירוי שלא נפסק הקילוח מכלי ראשון והוא מחלוקת ר”ת ורשב”ם… ואנן קיי”ל עירוי מבשל כדי קליפה מספק לחומרא שמא הלכה כר”ת וכמשמעות ר”י בר בון הלכך בשבת אסור ובבשר בחלב אסור בהנאה כדי קליפה מספק ולפ”ז כלי שנאסר ע”י עירוי הכשירו ע”י עירוי.
דרך הכשר כלי שבלע בעירוי
פסק השו”ע או”ח סימן תנ”א סעיף ה’:
כלים שנשתמש בהם בחמין, כפי תשמישן הכשרן. אם תשמישן בכלי ראשון, כגון כף שמגיסין בו בקדירה, צריך להכשירן בכלי ראשון; ואם תשמישן בכלי שני, הכשרן בכלי שני; וכלי שמשתמשין בו בעירוי שמערה מכלי ראשון, לא סגי ליה בהכשר דכלי שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון.
לפיכך יש להכשיר את הכפית הבשרית שנשפך עליה חלב רותח, בעירוי מים רותחים מכלי ראשון. ניתן לערות על הכפית, בשני שלבים, שלב ראשון לתפוס אותה בחלקה העליון, ולערות מים רותחים על חלקה התחתון, ובשלב שני לערות מים רותחים על חלקה העליון ולתפוס אותה בחלקה התחתון.
אכן חשוב לציין כי אין להסתפק בעירוי רק כנגד החלק שנשפך החלב על הכפית, הואיל וקיימ”ל חם מקצתו חם כולו והבליעות מתפשטות בכל הכפית. כפי שפסק השו”ע יו”ד סימן קכ”א סעיף ו’ בזה”ל:
כלי מתכות, אף על פי שי”א שאם נשתמש בו איסור במקצתו נאסר כולו, משום דחם מקצתו חם כולו, אבל לעניין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו, בין לענין הגעלה בין לענין ליבון.
כן כתב שם בהדיא הפרי חדש, שכל בליעה שבדרך זיעה מתפשט בכל הכלי וצריך להכשיר את כל הכלי.
