מקורות ונימוקים:
במדבר פרק י”ח פסוק כ”ד נאמר, כִּ֞י אֶת־מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽה’ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַחֲלָ֑ה עַל־כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה.
ובפרק י”ח פסוק ל”א נאמר, וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל־מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי־שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד.
עוד נאמר בספר במדבר פרק ג’ פסוק ח’, וְשָׁמְר֗וּ אֶֽת־כָּל־כְּלֵי֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן.
וכתב רש”י לפרש מהו משמרת בני ישראל, לומר שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש, אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם, לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן, שנאמר כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם.
מבואר כי המעשר ניתן ללווים בתמורה לכך שהם עובדים בבית המקדש במקום עם ישראל, בשליחותכם ובמקומם הואיל וכל עם ישראל זקוקים למקדש.
יתירה מזאת מבואר בילקוט שמעוני לפרשת קרח תשנ”ט, כי את המעשר אוכלים בכל מקום בשונה מתרומה שאינה נאכלת אלא במקום טהור. וטעם הדבר הוא, כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם לפיכך נאכל בכל מקום שהלווים נמצאים.
כידוע, שבט לוי לא קיבל חלק ונחלה בארץ ישראל, כמו שנאמר: “בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה”, אך עם ישראל נצטווה לתת ללויים ערים לשבת בהן, כמו שנאמר: “צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת”. סך הכל ניתנו ללויים ארבעים ושמונה ערים, שנאמר: “ואת הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי המקלט… ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כל הערים אשר תתנו ללויים ארבעים ושמונה עיר”.
אכן ערי הלווים לא היו נחלה כפי ששאר השבטים קיבלו נחלה, אלא היו סך הכל ערים לשבת בהם. ובמשנה נחלקו אם יכולים הלווים לומר ווידוי מעשרות על סמך ערי המגרש הללו, אם נחשב הדבר כאדמה שלהם, אבל וודאי אינם נחשבים לנחלה של ממש.
כראיה לכך ניתן לציין את העובדה שכל ערי הלווים היו קולטות את הרוצחים בשגגה, ולא רק שש ערי המקלט, כפי שכתב הרמב”ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ח’, כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא, שנ’ במדבר ל”ה ו’, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט. אלא שיש הבדלים בין שש ערי המקלט לבין ארבעים ושתים הערים האחרים, עיי”ש.
משום כך גם מצאנו בגמרא בסוטה דף מח עמוד ב’, שמשחרב בהמ”ק ראשון בטלו ערי מגרש.
אמנם המעשרות לא הוגבלו לזמן בית המקדש, לפיכך גם בזמן הזה חובתנו ליתן מעשרות ללווים.
