הגישה הטבעית:
נקרא לה “מודל הקרחון”, המתארת את תופעת ההתמכרות. כך נשכיל לבין את הסיטואציה אליה נקלעת, ונדע כיצד לצאת ממנה, ואכתוב בקצרה:
קרחון הוא תופעת טבע מיוחדת, בה גלוי רק קצהו של הקרחון הבולט מעל פני המים, כאשר מתחת למים נמצא חלקו הארי של הקרחון. באותו אופן ניתן לראות התמכרות: הרמה הגלויה, קצה הקרחון הניצב מעל פני המים, זהו הביטוי החיצוני של ההתמכרות אותו כולם רואים: שימוש בגראס, התמכרות לקניות וכו’. הרמה שמתחת לפני השטח היא עיקר ההתמכרות, הקושי הרגשי שבגינם החלה מסכת ההתמכרויות השלמה, הניכרת כל פעם בקצה קרחון אחר. בחלק זה יש לטפל.
מכאן שהטיפול חייב להתייחס לקרחון בשלמותו – קצהו ועומקו, סימני ההתמכרות והסיבות להתמכרות. התמכרות היא דרך חיים שלמה, ולכן טיפול נכון עוסק בשינוי כוללני של אורח החיים. שינוי כזה מחייב שינויים מוחלטים בתעסוקה בחיי היום יום.
דוגמאות מעשיות: עליך לבדוק באיזה שעות היית רגיל לצפות באינטרנט, אם למשל היית רגיל לצפות בשעות הלילה המאוחרות, עליך לקבוע לעצמך בשעות אלו, תעסוקה אחרת ובמקום אחר לגמרי, כלומר, עשיית ספורט, קביעת חברותא ללימוד, קריאת ספר אהוב, וכיוצא בזה.
הגישה הרוחניות:
הרמב”ם[1] כתב, שאין מחשבת העריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה. ובפרט אם אתה יושב בטל מכל תעסוקה, שהרי הבטלה מביאה לידי חטא, ולידי זימה.[2] ואתה עצמך כותב זאת, שכהינך משועמם אתה צופה.
והבטלה והדמיון פועלים בעיקר בנושא העריות, שהוא קשור ומחובר לעולם הדימיון, ועולם הדמיון פועל כשאדם יושב בטל ללא פעולה מסוימת. לפיכך מלבד זה שתקח לעצמך תעסוקות במשך היום והלילה, תשתדל ללמוד תורה בכל יום, שהרי לולי תורה לא תוכל לו, וכמאמר רבותינו ז”ל: “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין”.[3] שהרי הוא מאש ואנו מבשר ודם.
כמו כן מעיקרי הדברים הגורמים להשתוללות ההורמונים, זה פעולת הראייה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל[4] “העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין”. ולפיכך עליך להישמר מלהסתובב במקומות הפרוצים, או העלולים להביא אותך לידי ראיות אסורות.
ועל הכל להתפלל בדמע ובתחנונים למי שאמר והיה העולם, שיעזור ויושיע אותך, והבא להיטהר מסייעים אותו ובסייעתא דשמיא תצליח מאוד תראה הצלחה ותוושע.
והעיקר שלא ליפול ברוחך, ואף שמדרכי היצר וטכסיסיו הוא לייאש את האדם, וזהו עיקר כלי נשקו, לא כן אתה תקום כגבר והתגבר, ותקבע בליבך, שאין הקב”ה מעמיד את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו.
בהצלחה ובתפלה לאל היושב במרומים:
הרב מאיר פנחסי
ירושלים עיר הקודש והמקדש.
מקורות ונימוקים:
[1] רמב”ם (סוף פרק כב מהלכות איסורי ביאה), ובטור (אהע”ז סימן כה).
[2] ראה בגמרא כתובות (סא:).
[3] כמבואר בתלמוד קידושין (דף ל עמוד ב’).
[4] במדבר רבה פ”י ס”ב; ילקוט שמעוני ח”ב רמז תמ”ד
תגובה אחת
בס”ד
עומק הידיעה שהתורה מבטיחה לאדם שהוא תמיד יוכל לעסוק בה, ככל שירצה
התנאי לכך שהסברה תעבוד: מיקום התורה ומושגיה בנפש האדם – בחלק העמוק ביותר. אם התורה לא ממוקמת שם, הדבר עלול לגרום לנפילה.
טיעוני תמך לסברה:
לולא היינו צריכים לעשות דברים נוספים חוץ מללמוד, היינו רק לומדים (ומקיימים מצוות ומתפללים). כל צורך האדם בדברים אחרים, כגון אכילה, שינה, פעילות גופנית, התרעננות, וכד’ נובע רק מגריעות הקיימת באדם.
טיעון זה מפקיע מהיצה”ר את הזכות לתקוף את האדם. ואם נתמה ונשאל ‘האמנם אכן הופקעה מהיצר הזכות לתקוף?’, נשיב שאילו הייתה לו הזכות לתקוף למרות הטיעון הנ”ל, לא היה נמצא מי שמסוגל להימנע מנפילה.
הדבר היחיד שיהודי יכול להתייחס אליו ברצינות הוא לימוד תורה. שהרי כל הלימודים האחרים בעולם תלויים בעוה”ז, ואילו התורה והעיסוק בה אינם תלויים בו. כמו”כ, העיסוק בתורה הוא תמיד מוצדק: תמיד יהיה מוצדק לימוד של דבר אחד מן התורה מס’ פעמים, ותמיד יהיה מוצדק לימוד של דברים רבים מן התורה פעם אחת. לעומת זאת, הלימוד של דברים שאינם תורה או העיסוק בדברים אלו תמיד יהיו תלויים בתנאי העוה”ז, ואינם נצחיים.
עניינים נוספים:
הסברה מועילה למצב של ‘רוח שטות’. מגיעים לכך מדיוק במשפט: דווקא התורה מבטיחה וכו’, ולא מעשי ההתגרות ביצה”ר, שאינם מועילים לאדם לעוה”ב. כך חוזרת ההכרה במעשים, והאדם יוצא מהמצב הנ”ל.
במצבים קיצוניים שבהם כמעט מגיעים לכישלון מריצים בראש דברים מהגמ’ (יתכן שדווקא דברי מחלוקת).
הסברה לא נועדה למלחמה ביצר אחר, האומר לאדם ‘חטוא למרות שאתה יודע שמדובר בחטא’ או האומר לו ‘דמיין כאילו הנך עושה דברים בהיתר, שהרי ‘ממה נפשך’, אי”ה תוכל לעשות כן בעתיד’. יש להתרחק מאוד מהתגרות ביצר כזה.
דרושה, כמובן, סיעתא דשמיא באחיזה התמידית בסברה, ביחוד בעיתים בהן היצר תוקפני במיוחד. במצב רגיל, ההכרעה מתבצעת תוך כ- 15-10 דק’ של ניתוח הסברה במחשבה והתעמקות בה. לאחר זמן זה היצר בד”כ נרגע ואינו תוקף למשך זמן ממושך.