כיצד כותבים כתובה למעשה?

 

סדר מילוי הכתובה למעשה

מקורות ונימוקים:

[i] רשב"ץ ח"ג (סי' שא).

[ii] דהלילה אזיל בתר היום, ועי' נחלת צבי ח"ב (עמ' קעח).

[iii] ואם כתב בליל שני וכיוצ"ב "אור ליום שני", יש להכשיר וכמ"ש בשו"ת בית נאמן ח"ב (אהע"ז סי' יב).

[iv] שו"ע (אה"ע סי' קכו סעי' ב'). ובכתובה מדקדקים לכתחילה כמו בגט וכמ"ש בספר נחלת שבעה (סימן טז), ובבית שמואל (כתיבת סדר הגט). ובדיעבד אם כתב "בראשון" בשבת, או "בשישי" עם יו"ד, אינו מעכב. ועי' חלקת מחוקק (אהע"ז סי' קכו סק"ו).

[v] עד עשרה ימים לחודש, יכתוב "ימים" לשון רבים, ומשם ואילך עד סוף החודש יכתוב "יום" וסימנך: "אחד עשר יום מחורב" וכו'.

[vi] ואם כתב בראשי תיבות כגון, "ט"ו לחודש" או "כ"ג לחודש" וכיוצ"ב, אינו מעכב. כמו כן אם כתב, "עשרים ואחד יום" לחודש, פשיטא שאינו מעכב. לפי שמעיקר הדין כתובה דינה כשאר שט"ח אלא שלכתחילה נהגו להקפיד בה כגט. ואפילו בגט כהאי גוונא כשר וכמבואר ברמ"א (אהע"ז סי' קכו ס"ד).  וכן אם כתב "יום שלישי" או "יום חמשה עשר" וכיוצ"ב שהקדים את המילה יום, אינו מעכב וכנז' שם ברמ"א.

[vii] ולכתחילה אין לכתוב ר"ח בר"ת. וראה הערה הבאה.

[viii] הערה נחוצה: ברוב הכתובות המצויות התיבות "בשבת" ו"לחודש" מודגשים ומודפסים בגוף הכתובה, ומצוי כשהחופה נערכת בר"ח ביום הל' שאין די מקום בשורה הקצרה למלאות כראוי. וע"כ רשאי לכתוב את המילה "ראש חודש" בראשי תיבות. ואם גם זה לא מספיק, יקח כתובה אחרת שלא מודפסת בה התיבה לחודש וימלא בעצמו.

[ix] ולא יכתוב "ביום אחד" ואע"ג שכשר"ח יום אחד כותבים "ביום אחד", ראה הטעם בב"ש (סי' קכו ס"ק יח).

[x] ואם כתב "חשון" והשמיט תיבת "מר". או שכתב "חשוון"     עם ב' ואווין. אינו מעכב. כמן כן אם הרחיק וכתב "מר חשון" אין זה מעכב.

[xi] ולא כותבים "מנחם אב". כ"כ הנחלת שבעה (סי' ד'), ובקובץ מבקשי תורה (ניסן תשס"ה עמ' מו) בשם הגרשז"א והגריש"א זצ"ל. ומ"מ אם כתב, אינו מעכב, ראה בס' משפט הכתובה ח"ב (עמ' שעג) שהיו כמה גדולים שכתבו כן אפילו לכתחילה.

[xii] הנ"ל והסעי' הקודמים ע"פ מ"ש השו"ע (אה"ע סי' קכו סעי' א' – ו') והפוסקים לגבי גיטין ומיניה לדיני כתובה כנז' באחרונים. ואע"ג דלגבי הימים כותבים לשון זכר, "שלשה" ימים, "ארבעה" ימים וכו', כולם בה"א בסוף, שנה כותבים לשון נקבה שמונים "ואחת".

[xiii] וגם בעיירות גדולות, כמו ירושלים תל אביב, יכתוב פה עיר ירושלים וכו'.

[xiv] ועל הרב לידע קודם לכן את מיקום החתונה המדויק, כדי לדעת כיצד לכתוב ולאיזה עיר משתייך המקום ובפרט אם החתונה נערכת בגני אירועים שאינם בתוך העיר ממש ויש בזה כמה פרטי דינים. ובדרך כלל יש לברר למי מהערים משלמים בעלי האולם ארנונה, וכ"כ בספר בית חתנים ח"א (עמ' קפו).

[xv] כן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל הב"ד בס' משפט הכתובה ח"א (עמ' תצה), והוסיף הגר"א בר שלום, שאם המקום קרוב לכפר או יישוב מסוים, יכתוב "מועצה אזורית פלונית סמוך ליישוב פלוני או לעיר פלונית". ואם נערכת החתונה בפארק או ביער ידוע, יש לכותבו ולהוסיף "הנמצא במועצה אזורית פלונית". ויש להעיר שפעמים מודפס בכתובה "העיר" ובאופן זה שנערכת החתונה באזור מועצה אזורית יש לטייט את המילה העיר ויעשו קיום כהלכה.

ולהקל על המסד"ק הבאתי כאן טל' – לבירור המועצות המרכזיות בכל הארץ: 03-6929923

[xvi] כשיש מספר קטן במקום, ישנו במקום מועצה אזורית, וכשיש מספר גדול יותר של תושבים מנהלת את המקום "מועצה מקומית".

[xvii] דאולמות עלולים להשתנות ולהיסגר ואינו קבוע וכפי שמצוי לרוב, וכ"כ במשפט הכתובה ח"א (עמ' תקנג).

[xviii] שכן הוא ברוב המקומות בתנ"ך וכפי שנמצא בנוסחת הגט פשוט (סי' קכח ס"ק לז), וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום ח"ב (סי' סג) גבי כתובה. וכ"כ הרב פרי אדמה (פ"ט מהל' גירושין), נתיבי עם (מדיני גיטין), שו"ת ישכיל עבדי ח"ו (אה"ע סי' צב) גבי גט.

ומיהו גם אם כתב עם יו"ד, אינו לעיכובא כלל לפי שכן הוא עולה בשטרות ובכל מילי וכן נוהגים בימינו לרשום בכל המסמכים. וגם בתורה כתוב פעמים ירושלים עם יו"ד.

[xix] דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכתובה שונה מגט היות והיא שטר חוב הב"ד בציוני הלכה (עמ' עג). וכן דעת מרן החזו"א הב"ד בספר ארחות רבינו ח"ב (עמ' קצ).

[xx] ויש נהגו לכתוב כן גם על עיירות חברון, צפת, וטבריה. ומ"מ גם אם כתב פעיה"ק על שאר עיירות ארץ ישראל, אינו לעיכובא, וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל וכ"ד הגר"מ מאזוז שליט"א הב"ד במשפט הכתובה ח"א (עמ' תקנו).

[xxi] ואע"פ שבגט מחמירים שלא לכתוב תארים, ולכתחילה נוהגים להקפיד בכתובה בכל דבר שמדקדקין בגט וכמ"ש הנחלת שבעה (סי' יב סעיף טז), מ"מ בכתובה נהגו לכתוב תארי כבוד לחתן ולכלה, וכן בחתימות כותבים פלוני בן הרב וכד', וכמ"ש הנחלת שבעה (סי' יב) ובקיצור נחל"ש (סי' ט'), וע"ע בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קט). וע"ע באוצה"פ (אה"ע סי' סו בהל' נוסח הכתובה ס"ק יד או' ג'). וע"ע בשו"ת להורות נתן ח"ב (סי' קיד), משכ"ב.

[xxii] ורשאי לכתוב גם בר"ת "יעל"ח". ואם הוסיף או החסיר תארים פשיטא שאינו לעיכובא. וישים לב קודם כתיבתו, שיש מקום בשורה כדי שלא יצטרך לתלות את האותיות, ואם השורה קצרה והשמות ארוכים, יקצר בתארים.

[xxiii] וראיתי להעיר דבר נכון, שבכמה כתובות היה כתוב שפירתא ויעלת חן מיכל בת דוד וכיוצ"ב, והנה כיון שבזמננו מצוי השם "חן", שם הכלה יכול להתפרש באופן זה "חן מיכל". ועל כן יש לכתוב קודם שם הכלת "מרת".

[xxiv] שהרי זה שמו המלא, וכן כתב הבית מאיר (סי' קכט סעיף יד), והגט פשוט (סי' קכט ס"ק סג), וכ"ד מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סימן לח או' א') ושכן המנהג. ואין לכתוב דמתקרי אלא יכתוב את ב' השמות שנקרא בם מעריסה בלבד. וכל זה בגט, ומ"מ ילפינן מגט לכתובה כמ"ש האחרונים. וכ"כ בנד"ד במשפט הכתובה ח"ב (עמ' פט) לכתוב את ב' השמות ללא דמתקרי, ומה שיצא שם לחלק בין אם רגילים לקראו בשם הראשון לבין אם רגילים לקראו בשמו האחרון, לא"ה אין לו יסוד נכון בהלכה ואין לחלק בדבר. וכן העלה בספר יבא ידיד – זעפרני ח"א (אה"ע סימן ט'). וכן העיד לי על המנהג הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א. איברא דמרן הגר"ע יוסף זצ"ל פעמים היה כותב "דמיתקרי". (ואפשר משום שסבר דשמא יבואו ללמוד מיניה ולדקדק מכתובה לגט וכנז' באחרונים), ועי' בספר כתובה כהלכתה – שטרן (עמ' ש) מש"ב הגר"ש וואזנר זצוק"ל. ושו"ר בשו"ת חתם סופר (אה"ע ח"ב סי' כא) שכתב, דאפילו גבי גט אין צריך מדין תורה לכתוב דמיתקרי או המכונה, ואדרבה אזלינן בתר כל ענייניו ושטרותיו ואם יכתוב וילווה או יקנה או ימכור לא יתקבלו השטרות ההם דכתוב בהם מיתקרי, ע"ש. ומיניה יש ללמוד עכ"פ לשטר כתובה שהוא חיוב ממוני גרידא. ומ"מ בדיעבד אם החסיר את השם הטפל, אינו מעכב ואין חובה להחליף כתובה, וכ"כ השו"ע (חו"מ סימן מט סעיף ו'). וה"ה לכתובה. וכ"כ בקובץ מבקשי תורה (ניסן תשס"ה) שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה, שאם לא כתבו את השם הטפל אפי' שהוא מעריסה, לא צריך להחליף את הכתובה.

[xxv] ללא יו"ד אחרי המ"ם וכמ"ש הרמ"א (אה"ע סי' קכה ס"ג).

[xxvi] ראה שו"ת שבט הלוי חלק ח' (סימן רפו).

[xxvii] ואין כותבים שם זה לא בדמתקרי ולא בתוך סוגריים, אלא משמיטים אותו לגמרי, וכמ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל טו סימן ד'), וע"ע בבאר היטב (סי' קכט סק"ג).

ואם בפי הבריות נקרא בשם אחד בלבד וכן מתברך בפי צדיק, אולם במסמכים ובת.ז כתובים ב' השמות, כתב בס' ציוני הלכה – נישואין (עמ' קו) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שיכתוב רק את השם שכולם קוראים לו והשם שכתוב בת.ז אינו כלום. אולם הגר"ש זעפרני בשו"ת יבא ידיד (שם) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שבאופן זה יכתוב את שמם העיקרי ובסוגריים את ב' השמות.

וכל זה אם נשתקע שם העריסה לגמרי, אבל אם לא נשתקע ויש שמכנים אותו בשם העריסה, אע"ג שרבים מכנים אותו בשם אחר, יש לכתוב שם זה בלבד, ולא יכתוב את ב' השמות יחד היינו את שם העריסה ואת השם שרגילים כולם לכנותו, דא"כ החזקנו אותו בשני שמות מה שאינו אמת.

[xxviii] דחשיב כנעקר השם ממקומו ואפילו שהוא שם עריסה, כ"כ בספר משפט הכתובה ח"ב (עמ' עז) בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. ומצאתי הון לו, בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' לט או' ח'). הגר"ש עמאר בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סי' צח).

[xxix] אגרות משה (אהע"ז ח"ד סי' קב), בית חתנים (פ"ח עמ' קצו), שו"ת מלאכת שלמה – עמאר ח"א (סימן פט).

[xxx] שו"ע (סי' קכט סעיף טו). ומ"מ אם רוצה לכתוב הקיצור רשאי, כ"כ הרמ"א (שם) והב"ש (ס"ק כח). ומ"מ אם הקיצור מהווה קיצור של כמה שמות ארוכים, כגון השם "אלי", שהוא קיצור של אליהו ושל אליעזר וכדו', יש להקפיד לכתוב את השם המלא. ומיהו שם קיצור שהוא שם בפני עצמו, כגון אלחנן – חנן, יש לכותבו, רמ"א (שם) וגט פשוט (ס"ק עה). ויש לכותבו בסוגריים או בדמתקרי.

[xxxi] שו"ת שבט הלוי חלק ח' (סימן רפו או' ג'). וכן נוהגים.

[xxxii] כ"כ בספר שער המפקד, ובס' נתיבי עם (עמ' שסד).

[xxxiii] ראה שו"ע (אה"ע סי' קכט ס"ז), וברמ"א (שם) גבי גט, ומ"מ כתובה קיל טפי, ראה בשו"ת הר"ן (סימן עו), ובשו"ת הרשב"ש (סי' ו').

[xxxiv] ומ"מ גם אם אינו רב, וכתב הרב, אינו מעכב, משום דהאידנא מקובל לכנות גם למי שאינו רב בתואר זה משום כבוד.

[xxxv] כגון משפחת "בן דוד", או "בן חיים", או "בן משה" וכיוצ"ב. וחתן ששמו הפרטי "בן" והדבר (לצערנו) מצוי לאחרונה בחוגים מסויימים, יש לכתוב כך, החתן הנעים "בן" הי"ו בן ה"ה פלוני אלמוני נר"ו.

[xxxvi] אע"פ שאין שם המשפחה לעיכובא ודי בשמו ובשם אביו וכמבואר בשו"ע (סימן קל) גבי עדות גיטין. מ"מ כיון שכיום מכירים את האנשים בשם משפחתם, ועוד, שמצוי שיהיה באותה העיר עוד אחד ששמו ושם אביו זהים לזה, ובפרט בערים גדולות, ע"כ נכון שיכתבו גם שם משפחתם אחר שם אביהם, וכדכתב בשו"ת אגרות משה (חאה"ע סימן קעח). וכן היה מורה ובא מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הב"ד בספר ציוני הלכה (עמ' צח) וכתב דלולא דמסתפינא היה כותב כן גם בגט, לפי שהאידנא בני האדם ניכרים ומזוהים ביותר ע"פ שמות משפחתם.

ועי' באגרו"מ שיותר נכון שיכתבו פלוני בן פלוני "למשפחת" פלוני, כי היכי שלא יחשבו ששם המשפחה הוא חלק משם האב או חניכתו, ומ"מ גם אם לא כתבו למשפחת, לא מעכב.

[xxxvii] ואפילו אם כתב אם שם האם במקום שם האב, עי' דגול מרבבה (סי' קכט ס"ט), ובגט פשוט (אות מח ואות נא) גבי גט, וכ"ש גבי כתובה דקיל טפי. ובפרט בני ספרד שמתברכים בפני צדיק בשם האם. וכן העלה ידידינו הרב דוד בנינו שליט"א בקונט' מלאכת שלמה (עמ' 42).

[xxxviii] דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הובא בספר בציוני הלכה (עמ' צט), וכן דעת מרן הגר"ע יוסף הב"ד הגאון רבי מאיר מאזוז בשו"ת בית נאמן ח"ב (אהע"ז סי' יז) ולפי שיש חשש שיעלו מכתובה לגיטין וכפי שמצוי. ואם יש חשש לעז או כבוד הבריות, מקריא הכתובה רשאי להזכיר שם האב החורג (בע"פ). וכ"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ד (סי' קעט). מיהו בשו"ת שבט הלוי ח"ד (סי' קעד) צידד להקל בזה ע"פ מה שכתב הרמ"א (חו"מ סו"ס מב), יעו"ש.

ואם אין ידוע מי אביו, יכתבו פלוני בן פלוני – שגידלו. וכן לכלה: פלונית בן פלוני – שגידלה. כ"כ בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"א סימן צט), ובשעת קריאת הכתובה ניתן לדלג מילים אלו. אולם אין לכתוב שם החתן ושם אמו, או שמו ושם משפחתו בלבד, לפי שיאמרו שהוא שתוקי או אסופי ויוציאו לעז על זרעו. כ"כ האגרו"מ (שם), ודלא כמ"ש בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סי' צד).

[xxxix] קונט' מלאכת שלמה – עמאר (שם), ומטעם דהוי תרתי דסתרי.

[xl] אולם אינו מעכב, עי' שו"ע (אה"ע סי' קכט סי"ט), וברמ"א (שם).

[xli] ומיהו אם לא כתב תואר כהן או לוי, אינו מעכב כלל, ראה בב"י (אה"ע סי' קכט ס"ז) לענין גט וכ"ש בכתובה דהוי כשר שטרות דעלמא. וע"ע בט"ז (שם ס"ק טז). וכ"כ בנד"ד בספר כתובה כהלכתה (קונט' שביבי אש סי' ו') בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

[xlii] רמ"א (סי' סו סעיף יא), ויש שמוסיפין "מבי אבוה ואמה", ועי' כנה"ג (סי' סו הגה"ט או' נ) מש"ב. ארץ חיים – סתהון (אה"ע סי' סו ס"א).

[xliii] כנה"ג (סי' סו הגה"ט או' נב), שער המפקד (שם), מלאכת שלמה (שם), משפט הכתובה ח"ז (עמ' קצב).

[xliv] רמ"א (סי' סו סעי' יא), וע"ש בפת"ש (סק"ז), נחלת שבעה (סי' יב או' מא), מזבח אדמה (דף כג), שער המפקד (שם), נהר מצרים (נוסח הכתובה), נתיבי עם (עמ' שלט), שו"ת מלאכת שלמה (שם).

[xlv] ואם התברר לאחר זמן שהיתה בעולה, אין צריך לכתוב כתובה חדשה, ולא דמי למ"ש השו"ע (סי' סח סעיף ט'), דהתם איירי שמערער על הצד הממוני שבדבר, אולם אם לא איכפת ליה מצד הממוני אע"ג שנשאה בחזקת בעולה אין צריך כתובה חדשה, וכ"כ באוצרות שבט הלוי (סימן יד), יעו"ש. וכ"ש שא"צ לעשות קידושין מחדש.

[xlvi] ואם כתב "מאתיים" לא מעכב.

[xlvii] וה"ה למוכת עץ שאיבדה בתוליה מחמת ניתוח או תאונה ומכה וכיוצ"ב שאין ליתן לה תואר בתולה, אולם רשאי לכתוב מהר בתולייכי ומאתיים וכנ"ל. וכן דעת מרן הגרע"י זצ"ל הב"ד בס' משפט הכתובה ח"ג (עמ' קכג), וכן מסקנתו שם.

[xlviii] תשב"ץ ח"ג (ענין שא), כנה"ג (סי' סו הגה"ט מג), שושנים לדוד ח"ב (סי' סב), נתיבי עם (אה"ע סי' מט), מרן הגר"ע יוסף זצ"ל תשו' כת"י הובא בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (עמ' 3), משפט הכתובה ח"ג (עמ' קיא) ושאין לבזותה ברבים. ובני אשכנז כותבים "איתתא דא" או "כלתא דא", עי' פת"ש (סו"ס סו סק"ח) בשם הנחל"ש.

[xlix] כ"כ האחרונים הנז'. ואע"פ שאינה בעולת עצמו, מ"מ רשאי לכתוב מהר בתולייכי, כי באמת נותן לה את מוהר בתוליה ככל אשה בתולה, ואין בזה מיחזי כשיקרא.

[l] כן דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בתשו' כת"י הב"ד בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (עמ' 3). וכן דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי ח"ח (סי' רפה או' ה), וכ"כ הגר"ש עמאר (שם סי' קלה), וכ"ד הגר"א בר שלום בספרו משפט הכתובה ח"ג (עמ' קלו). ונימוקם, דלא נכון לכתוב על כלה זו תואר בתולה שהוא תואר של כבוד ויוצדק רק לבנות ישראל הכשרות. ומ"מ רשאי להתחייב מעצמו כמוהר הבתולות מאתן.

[li] אולם אם היא כבר בהריון ממנו, יכתוב: ויהבינא ליכי "מהרייכי". וכ"כ בס' משפט הכתובה ח"ג (עמ' קטו). וכ"כ בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סי' קמה). וכן אם יש לה ילד מחוץ לנישואין יכתוב כן.

[lii]  כ"כ בשו"ת מלאכת שלמה – עמאר (שם). מיהו דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שאם אין ראיה ברורה שנבעלה או שמודה, רשאי לכתוב "בתולתא" דסו"ס חזקה דמעיקרא וחזקת הגוף שלה שהיא בתולה והיא חזקה אלימתא. ועי' בקובץ בית הלל (קובץ לא עמ' ל).

[liii] והמחזיר גרושתו, יכתבו לה, "מתרכתא דיליה דהדרא לגביו". ואם כתבו לה רק מתרכתא, שפיר דמי דסו"ס זה יימנע בעדה מלינשא לכהן בעתיד.

[liv] רמ"א (סי' סו סעי' יא), רדב"ז ח"א (סי' קפ), נוה שלום (דיני כתובות סעי' ג'). ואפי' היא אלמנה וגרושה יחד, כותבים מתרכתא להודיע שהיא גרושה, כ"כ הב"ש (סי' סו ס"ק כה) ורדב"ז (שם).

[lv] כנה"ג (סי' סו הגה"ט או' מו) וע"ש טעמו. שער המפקד (דף לג.), נתיבי עם (דיני כתובות עמ' שסה), הגר"ש עמאר הובא בשו"ת מלאכת שלמה (סי' קמג), משפט הכתובה ח"ז (עמ' קפב). ויש מבני ספרד שנהגו להשמיט תיבת ארמלתא ובמקום זאת כותבים, "אמר לה להדא איתתא", וכן הוא דעת הגר"ח פלאג'י הובא בחיים ושלום ח"א (סימן יג), וכ"ה ביפה ללב (סי' סו ס"ק יב), ע"ש מילתא בטעמא.

[lvi] נהר מצרים (הל' כתובות או' יד), ובשער המפקד (שם), נתיבי עם (שם), וכן הוא מנהג בני ספרד.

[lvii] וכותבים כן אפילו אם נתגיירה כשהיתה פחותה מבת ג' שנים, ומשום דאסורה לכהן וכמ"ש השו"ע (אהע"ז סי' ו' סעיף ח'), ובב"ש (ס"ק כ).

[lviii] ב"י ושו"ע (סי' קכט סעיף כ'). ועי' ביפה ללב (שם סק"ט).

[lix] כ"כ בס' משפט הכתובה ח"ז (עמ' רפט). ומיהו לענ"ד האידנא ששם המשפחה הנכתבת בכתובה אינה אלא להקל בזיהוי וכתובה לא גרעה משאר שטרות, ראוי לכותבו, דמאחר וכתבנו הגר או הגיורת למה עוד יש לחוש. ונראה שיכתבו שם המשפחה במוסגר.

[lx] שו"ע (אהע"ז סי' סז ס"ב), שער המפקד (דף לג ע"ב), נתיבי עם (מנהגי ירושלים דיני כתובות עמ' שסה).

[lxi] קונט' מלאכת שלמה – עמאר (עמ' 42).

[lxii] דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הב"ד בשו"ת מלאכת שלמה – עמאר ח"א (עמ' 3, ושם סי' צה).

[lxiii] שאם יכתבו את שמו הפרטי של האב הביולוגי ושם משפחתו של המאמץ הוי תרתי דסתרי.

[lxiv] עי' שו"ע (סי' קכט ס"ט) דאם אינו מכיר שם אביהם, לא יכתוב רק את שמם וכשר וק"ו לכתובה, וכ"כ באוצרות שבה"ל (סי' יא), ובקונט' מלאכת שלמה (שם).

[lxv] אע"ג שהרב נוה שלום (הלכות כתובות אות ג') כתב שיש לכתוב במקרה זה את שם האם היהודייה. וכ"כ הרב זכר עשות (או' כ אות לא), מ"מ בזמננו שרגילים הרבה בשמות המשפחה נהגו לכתוב את שמם של החתן והכלה ושם משפחתם בלבד ומשמיטים לגמרי שם האב הגוי, וכ"כ בספר משפט הכתובה ח"ב (פט"ו או' יז), ובשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סימן פא).

[lxvi] מתקנת הרבנות הראשית שלא לאשר כתובה שנכתב בה סכום של למעלה ממיליון שקל. ומ"מ בכתיבת סכום גבוה מדאי, נראה הדבר כחוכא ואיטלולא ושאין החתן מתכוין באמת להתחייב סכום מוגזם זה. אולם אם בכל אופן התחייב בסכום גבוה, אין הכתובה בטלה עי' תוס' כתובות (נד: ד"ה אע"פ), וגם אין בזה משום אסמכתא עי' שו"ע (סי' רז סעי' יט). ובכל אופן באופן זה שכתבו סכום מוגזם וכותבים כתובה חדשה, אין צריך לכתוב "כתובה דאישתכח בה טעותא", וכ"כ בשו"ת בית נאמן ח"ב (אהע"ז סי' טז או' ז').

[lxvii] עושים כן משום סגולה לעין הרע, ומצינו כן כבר בכמה כתובות קדומות, ועי' במשפט הכתובה ח"ג (עמ' שלט) מה שדיבר מזה. ומכל באופן זה יש להיזהר לבל יטעה בכתיבת המילים.

[lxviii] כן דעת מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, וכ"ד מרן הגרע"י זצוק"ל. וטעמא דידהו, דבלא"ה היא יכולה כיום לדרוש מה שתחפוץ כדי להסכים לקבל את הגט, וממילא מה נפק"מ מה יכתבו בכתובה. הב"ד במשפט הכתובה ח"ג (עמ' רצה). ועל כן מה שמצוי את בעלי בתים שמתעקשים ורבים על סכום הכתובה שאבי הכלה דורש שהחתן יתחייב בסכום גבוה יותר והחתן או אביו לא מסכימים, ופעמים רבות גורם הדבר לחוסר נעימות ובדרך כלל נובע הדבר לפי שנותנים עיניהם על אחרית דבר (בר מינן) מראשיתו, וע"כ יש למסד"ק להבהיר להם שאין נפק"מ בדבר. אולם הרבה פעמים הדבר נובע מטעמי כבוד לפי שכלה מיוחסת ונכבדה כתובתה מרובה, אולם גם בזה על הרב המסד"ק להסביר לצד הכלה או לחתן שרוצה להתחייב בסכום גבוה מאוד, שאנו נוהגים לכתוב סכום העולה כמנין שמו של השי"ת או פעמים הוי'ה כדי שתשרה השכינה בניהם, וכן עולה הדבר כמנין ב"ן ומחמת שכן המנהג אין בכך פחיתות בערך הכלה, ואדרבה אני נוהג לומר לחתנים הרוצים לרשום סכומים גבוהים בכתובה, וכי רק זה מה שהכלה שווה…?

 

[lxix] בית חתנים ח"א (עמ' רטז), ובמשפט הכתובה (שם). ומ"מ אינו לעיכובא.

[lxx] והאידנא בכתובות המודפסות ישנם חללים רבים. ומ"מ אם העביר קו קצר לפני ואחרי וכמו שעושים בכתיבת ש'קים, תו אין לחוש דשוב אינה עשויה להזדייף, ובפרט כשיש העתק כתובה.

[lxxi] כדין גט, עי' פת"ש (סי' קכה ס"ק כה). ומ"מ בדיעבד לא מעכב. ובזה"ז שהכתובות מודפסות נשאר הרבה רווח בכל חלל.

[lxxii] על כן כאן בא"י נהגו לכתוב, "בארץ ישראל", וזה עדיף מאשר לכתב את שם העיר, כיון שבזמננו מעבר מעיר לעיר הוא דבר המצוי ובפרט בתחילת חיי הנישואין, ואם כתב למשל פעיה"ק ירושלם ואח"כ רוצה להעבירה לבני ברק, אינו יכול לכופה וכמ"ש המהריט"ץ (סי' ה), ע"כ נכון יותר לכתוב שם הארץ בלבד, וכן אמר לי אאמו"ר שליט"א. ואם עדיין לא החליטו היכן רוצים לגור, יכתוב "כמוסכם בניהם".

[lxxiii]  ראה לעיל פ"א אות י'.

[lxxiv] אע"פ שאין החתימה שם נוחה, מאחר ואין שם שולחן או מקום יציב לחתום עליו אלא חותמים באוויר והרבה פעמים יוצא שאין חתימה זו זהה לחתימת ידם המקורית, מ"מ העיקר הוא שנדע מי הוא החותם וגם אם אי אפשר להשוות את כת"י. עי' בתשב"ץ ח"א (סימן ז'), ובס' משפט הכתובה ח"ו (עמ' קסט). ועי' קובץ שערי הוראה – וייס (תשס"ג עמ' קעג).

[lxxv] שו"ע (אה"ע סי' קל סעיף יא). וטעות נפוצה אצל העדים לחתום רק בשמם ובשם משפחתם, ע"כ יש למסדר הקידושין לזכור ולהדריך כל עד ועד קודם חתימתו שעליו לחתום כדין בשמו ובשם אביו.

[lxxvi] אע"פ שאין שם המשפחה לעיכובא ודי בשמו ובשם אביו וכמבואר בשו"ע (סימן קל) גבי עדות גיטין. מ"מ כיון שכיום מכירים את האנשים יותר בשם משפחתם, ועוד, שמצוי שיהיה באותה העיר עוד אחד ששמו ושם אביו זהים לזה, ובפרט בערים גדולות, ע"כ נכון שיחתמו גם בשם משפחתם אחר שם אביהם, וכדכתב בשו"ת אגרות משה (חאה"ע סימן קעח). ומיהו רבים לא מקפידין על כך אלא בשמות החתן והכלה ולא בשמות העדים, ראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב (סי' תרנ), ובס' כתובה כהלכתה (עמ' לט) בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל.

ועי' באגרו"מ שיותר נכון שיחתמו פלוני בן פלוני "למשפחת" פלוני, כי היכי שלא יחשבו ששם המשפחה הוא חלק משם האב או חניכתו, ומ"מ גם אם לא כתבו כן, לא מעכב.

[lxxvii] עי' שו"ע (אה"ע סי' קל סעיף יא). ובספר ילקוט יוסף – חופה וקידושין (עמ' רט) כתב, שאביו מרן זצ"ל, היה נוהג לכתחילה לחתום בשמו ובשם משפחתו ללא הזכרת שם האב. ומיהו יש לומר, דדמי להא דאי' בגיטין (לו.) רב צייר כורא וכו', דשאני רבנן דבקיאין סימנייהו, ואינה ראיה לכל אדם. וכן ראיתי עתה ראיתי בשו"ת בית נאמן ח"ב (סי' טו) – להגאון רבי מאיר מאזוז זצוק"ל שכתב שבכתובה שלו וכן בכתובות רבות לא נהגו הרבנים לכתוב את שם אביהם, אלא רק את שמם ושם משפחתם, וכתב שכתובה זו כשרה לכתחילה ע"פ הגמ' בגיטין הנז'. מיהו שם כתב להכשיר לכתחילה לכל אדם, לפחחי שכיום כולם מוכרים בשם משפחתם יותר משם אביהם, והדברים מסתברים. וע"כ  היכא שכבר חתמו כן אין צורך להחליף כתובה.

[lxxviii] אולם אם החתימה עודפת וממשיכה אחרי השורה, יוסיפו את המילה "עד".

[lxxix] גיטין (לו.) תקנת רב"ג שיהיו מפרשים שמותיהם. ואע"ג שרבנן היו חותמים כן, כבר תי' הגמ', שאני רבנן דפקיע שמייהו. ועי' תוס' בב"ק (קד:), ובש"ך (חו"מ סי' קכא ס"ק יא). וע"ע ביפה ללב (סימן סו סק"ד). ומ"מ בדיעבד, אם ניכר שמו ע"י חתימתו, יש להכשיר. ובפרט שכך יוצאת חתימתו בבנק ובחוזים, ע"כ אין זה מעכב בדיעבד, וכמ"ש החתם סופר (אה"ע ח"ב סי' כא). ובפרט שכתובה אינה גט אלא כשאר שטרי חיובי ממון. ועי' משפט הכתובה ח"ו (עמ' קנא ואילך) שהסתפק בדבר. ובשו"ת יבא ידיד – זעפרני ח"א (אה"ע סי' ח') כתב, דיש לחוש ולהחליף הכתובה. ונראה עוד, דלאחר שכתבו ופירשו את שמם ושם אביהם אם יש מקום, יחתמו כדרך שיוצאת חתימת בשאר שטרות וחוזים.

[lxxx] פשוט. ועי' משפט הכתובה ח"ו (עמ' קסו) שהכתובה פסולה אפילו חתמו בסמוך.

[lxxxi] יפה ללב ח"ד (סי' סו סק"ה).

[lxxxii] ואע"ג שבגט לא עבדינן הכי כמ"ש הרמ"א (סי' קל סעיף יא), מ"מ ראה בכנה"ג (סי' קכט בהג"ט אות כד), שיש כותבים כן. ומ"מ בכתובה שדינה כשאר שטרות לכו"ע מותר לכתוב כן, וכן העלו האחרונים, עי' אוצה"פ (אה"ע סי' סו בהל' נוסח הכתובה ס"ק יד או' ג'), ובשו"ת להורות נתן ח"ב (סימן קיד).

ומיהו מצד הדין אין איסור מדין כיבוד או"א לכתוב שם אביו כמות שהוא ללא תואר כבוד וכמ"ש הבן איש חי (ש"ב פר' שופטים אות ד'), ושו"ת יביע אומר ח"ב  (יו"ד סימן טו).

[lxxxiii] וכ"כ בספר משפט הכתובה ח"ו (עמ' ריח).

[lxxxiv] שו"ת שבט הלוי ח"ח (סי' רפה).

[lxxxv] בכה"ג יסיים "עד".

[lxxxvi] הגר"נ קרליץ זצ"ל הב"ד במשפט הכתובה ח"ו (עמ' רה).

[lxxxvii] וגם על הקידושין רשאי להיות עד.

[lxxxviii] ב"י (אהע"ז סי' קל), שו"ת שבט הלוי ח"ח (סימן רפו). וכן ראיתי שנהג מרן הגר"ע יוסף זצ"ל פעמים רבות. ואע"ג שפעמים נותנים החתן הוכלה או הוריהם לרב המסדר תשלום, אין זה בכלל נוגע בעדות, שהרי אינו מקבל שכר על עדותו אלא עצם סידור החופה וקידושין ושכר טרחה על הגעתו למקום, וכ"כ להתיר בשו"ת בנין ציון (סימן קנז). ועי' גם בשו"ת מהר"י אסאד (סימן מ) שהתיר למסד"ק להיות עד. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות ח"א (סימן תשנו), וע"ע בספר אהל אברהם – שאג (סימן נט), שכתב שאין בזה חשש נוגע. ולענ"ד נראה להוסיף, ע"פ מה שכתב הרשב"א בתשובותיו ח"ג (סי' יא) דלא אמרו שעדות העדים המקבלים שכר פסולה, אלא דוקא אם ראו את העדות ולא רוצים לילך ולהעיד עד שיקבלו שכר, אבל מי שאינו מחויב להעיד ונוטל שכר להעיד, אינו בדין זה. וכ"כ הרדב"ז ח"ג (סי' תקז), והרמ"א (חו"מ סי' לד סעי' יח).

[lxxxix] רדב"ז ח"ד (סי' קעד), נהר מצרים (הל' כתובות ס"ד). וכיון שעשה קנין בפניהם אין לחוש כ"כ אם לא חתמו מיד וכמ"ש השו"ע (סי' סו ס"א). וא"צ להחתימם יחד זה בפני זה, ולא דמי לגט.

[xc] רשב"ץ ח"ג (סי' שא), נהר מצרים (הל' כתובות סעיף יב) שכן הוא מנהג ירושלים, שו"ת זבחי צדק החדשות ח"ג (סימן נד). וג' טעמים הוזכרו בזה, א. שלא יוכל לטעון לא הבנתי את הקריאה. ועי' בשו"ת יבי"א ח"ג (אהע"ז סימן יג) מה שכתב בטעם זה. ב. שאם לא ימצאו לקיים חתימת ידי העדים יקיימו חתימת החתן. ג. שיהיה לזה תוקף בערכאות.

[xci] והוא הדין אם לא חתם כלל וכ"כ בשו"ת אבני האפוד (סי' ה'). ורשאי להחתים את החתן כעת אפילו שלא בנוכחות העדים. (אלא שאם כתוב באתי עה"ח ביום פלוני ועבר זמן זה, יעביר קו על מילים אלו). וראיתי כתובות שאין מופיע בהם חתימת החתן כלל. ולפי הטעמים הנז', גם אם לא חתם בשמו ובשם אביו, רק כדרכו בחתימת ש'קים סגי בהכי.

[xcii] וא"צ לחתום בשמו ובשם אביו, כיון שאינו עד. ובטעם הדבר שנהגו כן, כדי שאם יהיו חששות וספיקות גבי כשרות הכתובה והעדים יוכלו לברר על ידו הדבר, וגם שמאשר שהכל נעשה כדת וכדין ושהעדים היו כשרים. ומיהו אינו לעיכובא כלל. ונראה דמטעם זה יותר טוב לכתוב את שמו ושם משפחתו ולא בחתימה כדי שיוכלו לזהותו בנקל. וכן יש כתובות שלאחר חתימת העדים והרב כתוב משלוח יד העדים ועיסוקם, וכל זה עושים מהטעם הנ"ל וא"צ לחתום בשמו ובשם אביו.

ונכון שימלא זאת קודם החופה לפי שתחת החופה הדבר גורם לשהות רבה, וגם שלאחר קריאת הכתובה מעביר כבר את הכתובה לידי אמה של הכלה ופעמים רבות שוכח למלא שורה זו.

[xciii] אע"ג דלענין גט מחמירים בזה  לכתחילה וכמ"ש השו"ע (אהע"ז סי' קל), מ"מ לענין כתובה אין חשש אף לכתחילה וכ"כ באוצרות שבט הלוי (סימן ט').

[xciv] כ"כ המהר"ם מינץ (סי' קט) גבי כתובה, והגר"א פלאג'י הובא בספרו ויען אברהם (אה"ע סי' יג). וע"ע בשער המפקד (הל' כתובות נהר פקוד או' יד). ובפרט שיש מי שכתב שהמנהג שלא לתקן כלל ואפילו טעויות בטופס השטר, ואולי למדו כן מגט וכמ"ש השו"ע (סי' קכה סעיף יט) שנהגו שלא לקיימו. וילפינן כתובה מגט עכ"פ לכתחילה וכמ"ש הנחל"ש (סי' יב ס"ק טז), ועוד. וע"ע בעזר מקודש (אה"ע סי' סו ס"א), ויש שכתבו שיש  בזה משום סימנא טבא אם אין בה מחק.

[xcv] דהא אפי' בגט מעיקר הדין שרי אפי' בתורף הגט ובלבד שיקיים את התיקון, וכפי שכתב השו"ע (סי' קכה סעיף יט), וכ"ש בכתובה. וכן הסכמת רוב פוסקי ספרד שמועיל תיקון אפילו בתורף הכתובה ולא החמירו אלא בגיטין, וכ"כ הרב בית דוד (אה"ע סי' מט), ובשער המפקד (שם) בשם הרבה גדולים ודהכי נהגינן האידנא מעשים בכל יום.

[xcvi] דלמעשה היום מדפיסים הרבה כתובות כשמקום חתימת העדים נמצא מיד תחת והכל שריר וכו', ואין משאירים מרווח כלל קודם חתימת העדים בשביל קיום.

[xcvii] יש שמדקדקין לכתוב גם בשורה פלונית, ומיהו אינו לעיכובא.

[xcviii] וכשהקיום קצר בשורה אחת, נראה דאין צריך לסיים בכתיבת המילים "והכל שריר ובריר וקיים", דהטעם שכותבין כן הוא לפי שאין למדין משורה אחרונה ואיכא חשש זיוף שהוסיף קודם חתימת העדים שורה זו לפי שאין העדים יכולים לצמצם וכמ"ש השו"ע (חו"מ סי' מד ס"א). אולם כשכל הקיום הוא רק שורה אחת, ושוב חתמו העדים תו ליכא למיחש למידי, דליכא למיחש שהוסיף שורה זו מעצמו דא"כ על מאי חתימי עדים. ולא דמי למ"ש הטור והשו"ע (סי' מד סעיף יא) ע"ש, דהתם עושה הקיום קודם חתימת העדים בפעם הראשונה ולפיכך חייב לחזור ולכתוב דאין למדין משיטה אחרונה. ודו"ק. ובספר משפט הכתובה ח"ה (עמ' שכח) כתב שאם לא סיים בוהכל שריר ובריר וקיים מעכב אפי' בדיעבד, ודבריו מרפסין איגרא, וצע"ג. שו"ר בספר פתחי חושן ח"ט (עמ' תרמב) שנקט כדברינו, שאם הקיום קצר בשורה אחת א"צ לכתוב שנית והכל ש"ו.

[xcix] בשמם המלא וככל הנ"ל ולא יחתמו בר"ת.

[c] נחלת שבעה (שם או' טז).

[ci] אולם אם חפץ לייפות את הכתב, ולהשלים חלקי אותיות הנקראים גם ללא תיקונו, מותר לעשות כן ואף ללא קיום, וכ"כ בשו"ת ישמח לבב (אה"ע סי' לד).

[cii] ומצוי בעט נובע שאין הדיו נספג היטב ע"ג נייר הכתובה ובפרט בכתובות העשויות בדף חלק מאד.

[ciii] שו"ע (אה"ע סי' קל ס"ד), ובחו"מ (סי' מה ס"א). משפט הכתובה ח"ה (עמ' שכ).

[civ] כן הארכתי בשו"ת תורת מאיר ח"ב (אה"ע סימן ה'). וכן ראיתי עתה שכ"כ הגאון הנאמ"ן (שליט"א) זצוק"ל בשו"ת בית נאמן (חאה"ע סי' ב' בסופו), שיש לקיים את המחק על השבועה, וכן עבד איהו גופא בנישואי בנו בפני מרן הגרע"י זצ"ל, וחתמו על המחק, הגר"מ פארדו והרה"ג רבי משה לוי זצ"ל. וכן דעת הגר"א בקשי דורון זצוק"ל הובא בקצרה בספר בית חתנים (פרק ח' עמ' רלז), דאם לא מחקו הוי שקר גמור ולא מיחזי כשיקרא, ויש להחליף את הכתובה. ומ"ש בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סימן עה) שבדיעבד מהני מכיון שהחתן חותם ומאשר הכל הוי כנשבע בכת"י. כבר השבתי בשו"ת תורת מאיר שם, שמכיון שחותם רק לבסוף אחר חתימת העדים ובשעת חתימת העדים כבר הוי מזויף מתוכו. ועוד, שהרי אפילו אם נימא דמסכים לקבל ע"ע חומרת השבועה והוי כאודיתא, מ"מ כבר כתב בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רכז), שאם כתוב בשטר שכבר נשבע, אם נותן אמתלא מספקת למה כתב כן ואומר שמעולם לא נשבע אז אפילו כתוב ממש, אין ב"ד יכולים לכופו. ועוד, כיון שלשון הכתובה הוא לשון העדים, ושם כתוב 'אנן סהדי איך החתן וכו' וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף'. וחתמי שיקרא שהרי מעולם לא היתה כאן שבועה בתקיעת כף.

[cv] אע"ג שפעמים רבות ניתן לטייט את הטעות, ולאשר ולקיים ע"פ העדים את המחקים והתלויות, מ"מ כבר נתבאר לעיל דנכון יותר שלא לעשות כן אלא בשעת הדחק.

[cvi] יש לציין שפעמים מצוי שאין הרשמים ברבנות מדקדקין בכתיבת הכתובה ובפרט בשמות, לפיכך אין להעתיק מהעתק אלא לאחר בירור מפי החתן והכלה והוריהם את שמותיהן, ומ"מ גם אם לא דקדקו בהעתק, כל שהכתובה נכתבה כהלכתה, אינו לעיכובא, וכפי שהעלה בשו"ת מלאכת שלמה – עמאר (סי' עו).

[cvii] ולענ"ד ראוי לעשות כן, שמן הניסיון לאחר החופה מצוי שאין העדים והחתן מצויים לו, ולהחתימם תחת החופה גם על העתק, גורם עיכוב וטרחא. ואין לחוש במה שחותמים קודם החופה ומיחזי כשיקרא, דהא אפילו בכתובה עצמה יש מקילין, עי' בדרכי משה (סי' סו סק"א), וברמ"א (סעיף א') מכיון שעסוקין באותו ענין. וכ"ש בהעתק שהוא שטר הפסול לגבייה. ושו"ר בס' משפט הכתובה ח"ו (עמ' עג) שכן היה נוהג מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שביושבו לכתוב את הכתובה על השולחן לפני החופה, והוא הוזמן להיות עד, חתם שמו בהעתק, בלי קנין ושבועה. וראה עוד בהערה הבאה.

[cviii] דאל"ה מיחזי כשיקרא דהחתן עדיין לא קיבל קנין ושבועה וכיצד יחתמו אנן סהדי וכו'. ומיהו מנהג של כמה מחכמי בני אשכנז להחתימם קודם החופה, ראה בס' ארחות רבינו ח"ה (סי' יא), ובקובץ מבקשי תורה – נישואין, ובס' אפריון חתנים ח"ב (סי' סח), וכן דעת הגר"ח קנייבסקי שיש לעשות החתימה קודם החופה, הב"ד בס' נתיבי המנהגים (ע' תקלו). מ"מ בני ספרד נהגו לחתום תחת החופה, וכן היה מנהגו של מרן הגרע"י זצ"ל.

[cix] דהא עיקר השטר הוא בחתימת העדים, וחתימת החתן אינו לעיכובא אפילו בכתובה המקורית כ"ש בהעתק. וכן העלה הגר"ש עמאר בשו"ת מלאכת שלמה ח"א (סי' סב) .

[cx] דהאידנא אין אפשרות לגבות בהעתק זה לפי שהוא פסול לגבייה מאחר וכתוב בו את המילה "העתק", והייעוד שלו הוא שאם תאבד הכתובה, יעשו כתובה נוספת לפי העתק זה.