מקורות ונימוקים:
מצוות השבת אבדה – גם כאשר הדבר כרוך בהוצאה כספית
במשנה בב”מ דף ל’: מבואר כי על האדם מוטל להשיב אבדה גם כאשר הדבר כרוך בהוצאה כספית עבורו או בהפסד שכר עבודתו.
זה לשון המשנה שם בבא מציעא דף ל’:
היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל, אם יש שם בית דין מתנה בפני ב”ד אם אין שם ב”ד בפני מי יתנה שלו קודם.
המשנה עוסקת באדם שיש לו עבודה ומפסיד כסף כדי להשיב את האבדה ועל זה אומרת הגמרא שמגיע לו כסף על השבת האבדה, אמנם כפועל בטל, שהרי לא עבד ממש. אלא”כ איננו רוצה להפסיד את הכסף שהוא יכול להרוויח דהיינו סלע, ואיננו רוצה לקבל כפועל בטל, שבמקרה כזה יש לו את האפשרות להתנות בפני ב”ד ולדרוש דווקא סלע, ואם אין שם ב”ד איננו חייב להשיב את האבידה ושלו קודם. שהרי למדים אנו מהפסוק “אפס כי לא יהיה בך אביון” שלו קודם לשל חבירו”.
למדים אנו כי על האדם מוטל להוציא כסף כדי להשיב אבדה, וה”ה למנוע נזק מחברו שהוא מדין השבת אבדה. לפיכך בפעולת כיבוי השריפה בחליפה, בלי ספק קיים המכבה מצוות השבת אבדה כאמור.
האם ניתן לדרוש תשלום על מניעת נזק / השבת אבדה
אולם עלינו להתבונן האם רשאי אדם לדרוש תשלום על מאמציו להשבת אבדה או למנוע נזק, והנה בעניין זה מצאנו לדברי המשנה בב”ק דף קט”ו. בעניין מי שראה את הדבש של חברו נשפך, ושפך הלה את יינו כדי להציל את הדבש שאין לו אלא שכר טרחתו ושכר הכד שלו שנתן לבעל הדבש, אך לא את מה שהוא מפסיד כגון את היין שהפסיד, אלא”כ התנה על כך מראש.
כמו כן מבואר במשנה שם לעניין מי שראה את חמור חברו תובע, זה לשון המשנה שם ב”ק קט”ו.
שטף נחל חמורו וחמור חברו שלו יפה מנה ושל חברו מאתים והניח זה את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו.
מבואר בדברי המשנה כי המונע נזק מחברו יכול לדרוש את שכר טרחתו ואת מה שנתן לחברו בדומה לבעל הכד, אולם איננו יכול לדרוש את החמור שהפסיד בדומה לכך שאינו יכול לדרוש תשלום על היין ששפך.
לכאורה ניתן ללמוד מדברי הגמרא והמשנה הנ”ל כי מי שמשתדל למנוע נזק מחברו יכול לקבל את שכר טרחתו ואת מה שנתן לחברו על מנת להצילו, אולם איננו יכול לדרוש תשלום על מה שהפסיד, ולכאורה אם כן בנידון השאלה שלפנינו יוכל המציל לדרוש תשלום על שכר פעולתו אם הפסיד זמן עבודה בזמן כיבוי השריפה, אולם לא יוכל לדרוש תשלום על החליפה שלו שנשרפה.
דין מבריח ארי מנכסי חברו
אולם עלינו להתבונן בדבר שהרי מבואר בדברי הגמרא בב”ק נ”ח. כי המבריח ארי מנכסי חבירו אינו זכאי לתשלום על כך. כן מבואר גם בדברי המשנה והגמרא בסוף כתובות בפרק שני דייני גזירה שהפורע חובו של חברו מניח מעותיו על קרן הצבי כדברי חנן. כן הוא גם בדברי הגמרא בנדרים ל”ג. שרשאי אדם לפרוע חובו של חבירו המודר הנאה ממנו, הואיל ואיננו נחשב שנותן לו מידי.
אם כן יש להקשות הכיצד זה שהמשיב אבדה או מונע נזק יכול לדרוש תשלום שכר טרחו או תשלום דמי כדו, הרי הוא מבריח ארי, וקיימ”ל המבריח ארי מנכסי חברו איננו זכאי לתשלום.
בקושיא זו התקשו הראשונים, וכן הקשו התוס’ בב”ק דף נ”ח. ובב”מ ל”א: אמאי לא הוי מבריח ארי שפטור מתשלום ומדוע צריך לשלם למי שהציל את חמורו או את יינו. ותירצו התוס’ שכאשר הנזק וודאי צריך לשלם למציל, ולא אומרים בזה מבריח ארי, כי אין דין מבריח ארי אלא למנוע נזק ספק, כגון לפרוע חובו של חברו שהוא אומר שמא אחרים היו פורעים, ושמא הארי היה בא.
מן האמור למדים אנו שבכל מקום בו הנזק וודאי, מגיע למציל לקבל תשלום על הצלתו, לפיכך בנידון השאלה שלפנינו, נראה כי כיון שהנזק היה וודאי ומוכח ובלעדי הצלתו בלי ספק היו נשרפים כל ארונות המטבח על תכולתן, כאשר מונע שריפה מדירת חברו שהנזק היה וודאי ולא הייתה אפשרות הצלה אחרת בלעדיו, על בעל הדירה לשלם למציל שכרו.
אולם אכתי עלינו להתבונן שמא יקבל המציל אך ורק את שכר טרחתו והפסד עבודתו באותה שעה, אולם מניין לנו שיקבל תשלום על חליפתו שנשרפה. והרי בירד להציל את חמור חברו מבואר במשנה בב”ק קט”ו שאין לו אלא שכרו ואינו מקבל תשלום על חמורו שהפסיד.
אכן גם על עניין זה עמד התוס’ בב”ק נ”ח. וכתב לבאר וליישב בזה”ל:
ואין להקשות בשטף נהר חמור חברו למה אין לו אלא שכרו למה אין לו כל הפסדו, דכיון דבעל חמור עומד שם מה לנו לעשות לו תקנה שלא מדעתו אם ירצה יתנה עם המציל לשלם חמורו. ועוד דע”כ מיירי ביכול להציל על ידי הדחק דאל”כ לימא ליה מהפקר קזכינא כדאמרינן התם על חבית של דבש, ומ”מ שכרו נותן לו דמסתמא ניחא ליה שכל מי שיציל יטול שכר כל זמן שלא ימחה בידו כיון שאין יכול להציל אלא ע”י הדחק.
מבואר שבכל מקום בו הנזק וודאי ולא ניתן למנוע את הנזק אפילו ע”י הדחק, כלומר אפילו במאמצים מרובים לא ניתן למנוע את הנזק, באופן שהדבר ברור שנוח לו לבעל האבדה לשלם שכר הפסד ממונו של המציל, חייב בעל האבדה לשלם למציל את מה שהפסיד כדי למנוע ממנו נזק. וכל מה שמבואר במשנה שאינו מקבל תשלום על חמורו שטבע, היינו במקום שהיה ניתן להציל את חמור חברו על ידי הדחק בדרך אחרת. או שבעל החמור היה לפנינו ולא התנה המציל עמו שישלם לו על החמור שיפסיד.
לפיכך הדבר ברור שגם בנידון השאלה שלפנינו, ככל שלא הייתה אפשרות אחרת למנוע את הנזק לארונות המטבח ותכולתן, אלא ע”י הצלתו של המציל, על בעל הדירה לשלם למציל את ההפסד שאירע לו ואת הנזק שקרה לחליפה שלו בעת כיבוי השריפה.
