מקורות:
סל”ח נא ביד תסל”ח כי בפתגמא כהדין אכתוב רק ב’ וג’ גרגירין מחוסר הפנאי, וללא עיון בספרן של צדיקים.
הנה לענין עיקר הדין, בזה אין אנו צריכים לדון כלל, דכבר מרן מוהרע”י זלה”ה יחוה דעת ח”א סי’ ל”ח העלה דבוודאי יש להורות להקל (לספרדים ובני עדות המזרח) לשחות בים או בבריכה (לא מחוממת) או להתקלח בצונן אפי’ בשבוע שחל בו תשעה באב. עיי”ש. וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ה חאו”ח סי’ מ”א. וכ”כ בחזון עובדיה הלק ד’ תעניות עמ’ רל”ח. ואע”ג דהחבי”ף זלה”ה בספר משא חיים ד”ב אות ג’ שעשו הסכמה שלא יכול שום אדם לטייל “על שפת הים” וכו’ (ומובא גם בשדי חמד פאת השדה מערכת בין המצרים סי’ א’ אות י’), היינו הסכמה לפנים משורת הדין. וכן מה שמעידים בשם הג”ר מאיר וועקנין זלה”ה רבה של טבריה שאסר לשחות בכינרת מי”ז בתמוז עד ט’ באב, גם זה הוא מצד חסידות וכנ”ל.
[ובשו”ת יצחק ירנן ח”א סי’ מ”ד כתב ששמע ברדיו מפי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שהעלה שאין ראוי לעשות טיולים החל מראש חודש אב עד אחר התענית, ומכאן הסיק ג”כ לענין רחיצה בים ובבריכה, אך כאמור בספריו מרן מוהרע”י התיר להדיא את הדבר, מעיקר הדין מיהא].
אלא דיש לעיין, דגם אי שרי מצד ההלכה, האם יש לחוש בזה לסכנה, דלכאו’ מרן מוהרע”י זלה”ה לא נכנס לדון לפרט זה, כי דן מצד עיקר ההלכה. ואמנם ממה שמרן מוהרע”י סתם להתיר את השחיה בים ובבריכה בימי בין המצרים, ולא כתב כל הסתייגות מצד המנהג, משמע לכאו’ דלא חושש לזה כלל, אך אין לזה הכרח כי סוף סוף עסקו בשורת הדין ולא בענייני זיהרות.
והנה בהגהות מיימוניות מנהגי תשעה באב כתב דהא דאמרו חז”ל במדרש איכה רבתי פ”א אות כ”ט שיש ליזהר מי”ז בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות ואין להכות הילדים אפילו הרב את תלמידו ואפילו ברצועה – הוא משום שבשעות אלו שולט שד ושמו קטב מרירי, וסכנה יש בדבר שנאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים עיי”ש. וכן פסק בשו”ע או”ח סי’ תקנ”א סע’ ח”י. ובסדר היום ענין י”ז בתמוז ובין המצרים נקט דהחשש לקטב מרירי אינו רק לסכנות הנזכרות אלא באופן כללי וז”ל: “כיון שהם ימי הרעה ובין המצרים כבדים לנו בעונות דאיתרע מזלנו ראוי לנו שנחלה עצמנו על כך ולפחד מן הדין כאלו חרב מונחת בקרן זוית, וכן אז”ל ששולט בהם קטב מרירי וא”כ אין ראוי להשוות אלו הימים לשאר ימי השנה להקל בהם אלא להחמיר ולצער עצמו בכל דבר ואין להכנס למרחץ ולא לגלח ראשו וכו’.” עכ”ל. ובכן בספר מנהגים דבי מהר”ם מרוטנבורג עמ’ ל”א כתב וז”ל “מי”ז בתמוז עד ט”ב נזהרין שלא לרחוץ כלל בנהרות, משום דבודאי שכיחי מזיקים.” עכ”ל. וכן במקור ובמקור חיים לבעל החוות יאיר סימן תקנ”א סי”ד כתב בזה”ל, לגבי ימים בין המצרים: “ומ”מ ראיתי נמנעין מלרחוץ בנהרות מפני הסכנה והעת המסוגל לרעה” עכ”ל. ובשער המלך למוהרי”מ ראב”ד דק”ק וויילקאטש זלה”ה (בן דורו של החיד”א) ח”ב שער ג’ פרק ב’ ד”ה ולכן כתב וז”ל: “יש להזהיר את העולם שימנעו מן הרחיצה בנהר, כיון שימי בין המצרים צריכים שמירה מעולה, כיון שהם ימי זעם, והמזיקים שולטים, ועלולים לנגוף בני אדם, וחס ושלום אותיות רחיצה יכול ליהפך לרציח”ה.” עכ”ל.
[והנה לפי הטעם של מזיקין, י”ל דעיקר החשש הוא בנהרות שהם במקום לא מיושב כל כך, ואפשר גם בים, משא”כ בבריכה כיון שאיננה בחיק הטבע. אך אם מצד לשון ספר סדר היום הנ”ל דאיתרע מזלא, אפשר דאף בבריכה יש לחוש, אם כי גם מצד הסכנה בטבעית הים מסוכן הרבה יותר מבריכה, וז”פ].
ובספר אורחות רבינו ח”ב עמ’ קכ”ט כתב שהיה מונע מבני ביתו לנסוע לים מי”ז בתמוז עד ט’ באב משום סכנה דאיתרע מזל רח”ל [והוסיף דלצורך בריאות שרי כפי שהיה נוהג החזו”א עיי”ש]. וכ”כ בקובץ מבית הלוי חלק י”ג עמ’ כ”ב בשם מהגר”ש וואזנר זצ”ל דנהי דמותר לרחוץ בים ובבריכה בבין המצרים מ”מ לנהר לא יכנס משום דהוא סכנה עיי”ש. וכן בספר מנהגי מהרי”ץ הלוי דינר חודש תמוז סע’ ה’, שיש להמנע מלרחוץ בים ואפי’ בבריכה בבין המצרים, משום סכנה, ושכן קיבל מהגאון רבי שמואל יוסף רבינוב זצ”ל תלמידו המובהק של החפץ חיים זלה”ה. וכ”כ בשו”ת שבט הקהתי ח”א סי’ ק”ע אות ד’, דיש להמנע בימים אלו וכבר היו הרבה אסונות עיי”ש. וכ”כ בשו”ת עולת יצחק ח”א סי’ ס”ו אות ז’.ובספר בצל הקודש עמ’ מ”ז כתב בשם הגאון רבי בצלאל ראקאוו זצ”ל דאפי’ בימי הספירה אין לשוט בבריכה משום סכנה עיי”ש.
ובשו”ת ישא יוסף חאו”ח ח”ד סי’ קכ”ח משמע מדברות מהגרי”ש אלישיב זצ”ל לגבי בריכה בבין המצרים, שהיה חושש יותר משום “סרך שמחה” מאשר לסכנה. ובספר לקנות חכמה דיני בין המצרים כתב בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל דבימי בין המצרים אין ללכת לים “אם הוא סוער”. עכ”ל. וראה גם בספר אשרי האיש או”ח ח”ג פרק ס”ח סעיף כ”א.
ומה שמורגל בפי הברית לומר דאם כבר הלכו לים לפני י”ז בתמוז דאז שרי ללכת גם לאחר מכן, אין זה “סגולה” שלא תהיה סכנה, אלא בפשטות המקור לדבריהם הוא משום דאם לא הלכו לפני י”ז בתמוז אז כשילכו יש בזה שמחה יתירה, דלכן ס”ל דראוי להחמיר יותר בבין המצרים (וכ”כ ספר שערי נחמה עמ’ כ”ה, ובספר מנוחת אמת עמ’ זק”ן, וכן ביאר בדעתם בשו”ת עולת יצחק הנ”ל), והיינו דהוא סברא מצד השמחה (ולענין זה קיי”ל דשרי) ולא מצד סכנה. וראה גם בהליכות שלמה מועדים בין המצרים פי”ד סע’ ה’ בהערה בשם הגרש”ז אוייערבאך זצ”ל שקרא תגר על מה ששגור פי הבריות לומר דאם כבר רחץ בים לפני בין המצרים דשרי ללחוץ אח”כ, דאמר על זה שאין לכך יסוד כלל וטעות גמורה היא. וכ”כ בספר לקנות חכמה הנ”ל בשם הגריש”א דאין כל מקום לחלק בין היכא דהלך מקודם להיכא דלא הלך עיי”ש. וכ”כ בשו”ת רבבות אפרים ח”א סי’ שס”ג אות א’. (ובשו”ת עטרת פז ח”ד חאו”ח סי’ ט”ו הערה א’ רצה לפרש את שמועת העם, דאם הלך לפני בין המצרים אז כבר התלמד לשחוט במים וממילא אין סכנה אם ילך בתוך בין המצרים, ובמחי”כ הוא דוחק גדול דמה יתן ומה יוסף מה שהלך פעם אחת ובפרט שלפי אותה שמועה אפי’ אדם שמורגל מאוד לשחוט אם לא הלך בתקופה שלפני בין המצרים לא יוכל ללכת בבין המצרים).
[ואפשר דהחילוק השגור בפי כל הנ”ל נשתרבב מתוך מה שכתב בשו”ת רב פעלים חאו”ח ח”ד סי’ כ”ט דמי שירד לשוט בנהר כדי להתלמד לפני בין המצרים, ועדיין לא השלים לימודו, שמותר לו ללכת לשוט בנהר גם אחר ראש חודש אב, כי זה במלאכתו הוא עוסק ואין כוונתו לתענוג עיי”ש. ולדידן אף לתענוג שרי כפי שהעלה מרן מוהרע”י הנ”ל. ובספר הליכות חיים (שמועות ופסקים מהגאון בעל דברי יציב זצ”ל) עמ’ רי”ח נקט מקור אחר לטעות החילוק וז”ל: “רבינו זי”ע נשאל אם הנצרכים לכך יכולים לשחות בבריכה בימי בין המצרים לפני תשעת הימים והורה להיתר, ונשאל שוב האם ההיתר הוא גם למי שטרם הלך לשחות בשנה זו, וענה: מלפנים היו צריכים לצורך בריאות עשר מרחצאות וע”כ התחילו בזה לפני ימי בין המצרים בכדי שלא להיכנס בזה לתשעת הימים, אך השחיה שלא בתשעת הימים שרי אף בלא התחיל לפני ימי בין המצרים. מפי המשמש בקודש הרה”ג ר’ בן ציון רייך הי”ו.” עכ”ל].
ומיהו לעצם החשש לסכנה, מצינו בשו”ת תרומת הדשן סי’ ק”ן כתב שראה נוהגים לרחוץ בימים ובנהרות ובימים אף מר”ח אב ולא מיחו בידם עיי”ש, והובא ביתה יוסף סי’ תקנ”א. וכ”ה בשלחן גבוה סי’ תקנ”א אות מ”ח דנוהגין בשאלוניקי שהולכים לשוט על פני המים בים הגדול אפי’לו בערב תשעה באב עכ”ל, וכ”כ בכף החיים סופר סי’ תקנ”א ס”ק קפ”ו. ועיין שו”ת ישכיל עבדי ח”ח חיו”ד סי’ י”ד אות ד’ עיי”ש. ומשמע דבאותם המקומות נהגו שלא לחוש אף לסכנה.
ובשו”ת אור לציון ח”ג סי’ כ”ה סע’ ה’ בהערה כתב דכיון דמרן השו”ע סי’ תקנ”א סע’ ח”י כתב להזהיר רק שלא כתב לילך יחידי ושלא יכו התלמידים, משמע דאין לחוש לסכנות אחרות. (ויש להוסיף על זה, דהרי חשש השו”ע מוגבל בשעות, וא”כ משמע באמת דהוא חשש מאוד נקודתי). וכ”כ הרה”ג ר’ ברוך שרגא שליט”א בשו”ת ברוך אומר חאו”ח ח”ג סי’ קל”ג.
ומילתא מציעתא דמסתברא כתב בספר הליכות שלמה הנ”ל כתב בשם הגרש”ז אוייערבאך זלה”ה כתב שאפשר לרחוץ בים או בבריכה בימי בין המצרים אלא שיזהר יותר משאר ימות השנה שלא יהיה באופן שעלול לבוא חייו לידי סכנה עיי”ש. וכבר הזכרנו גם מה שכתבו בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שאם הים אינו “סוער” אזי שרי. וכיו”ב כתב בספר שמעתתא דמשה בשמועות משה סי’ תקנ”א סע’ מ”א בשם הגר”מ פיינשטיין זצוק”ל כתב דבבין המצרים יש להמנע מלהשיט במים עמוקים ביותר באופן שיש בו סכנה, דבבין המצרים אין ראוי להכניס עצמו לסכנה, עיי”ש. וכעי”ז כתב בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ רס”ג שהמנהג בא”י ללכת לים בשלושת השבועות (ושם כתב דנמנעים בתשעת הימים) “אבל לא לשוט עמוק עד קרוב לקומת איש, שהימים האלו ר”ל הם מסוגלים לסכנה ח”ו.” עכ”ל. ועל זה הדרך בקובץ נחלתך ח”י (תמוז) עמ’ קמ”ט כתב ששמע ובא מפי הרה”ג ר’ מנשה קליין זצוק”ל בעל שו”ת משנה הלכות, “דבימי בין המצרים עד ר”ח אב מותר להתרחץ בים ובבריכה אולם צריכים ליזהר לא ללכת למקום שיש סכנה, דזה לעולם אסור” עכ”ל (וע”ע שם ששמע משר בית הזוה”ר הג”ר שריה דבליצקי זצ”ל דאין צריך להמנע ממלכות לים או לבריכה בימי בין המצרים). וכן בשו”ת חיי הלוי ח”י סי’ ע”ג אות ז’ כתב דאין צורך להחמיר שלא ללכת לבריכה בשלושת השבועות, אבל יעשה כן בזהירות יתירה, ולכן יקפיד שלא לשוט בדרך קפיצה (דייווע”ן בלע”ז) מפני הסכנה. עיי”ש.
וראה גם בשו”ת ברכת יהודה ח”ה חאו”ח סי’ נ’ כתב די”ל דהיכא דיש מציל אפשר דכו”ע יודו דלית ביה חשש סכנה, דכל מה שכתבו לחוש לא היה אלא בזמנם שלא היה מציל ובפרט בנהרות. עכ”ד.
וכהאי מילתא מציעתא כן העלה מדיליה מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א בספר ילקוט יוסף הנדמ”ח על ד’ תעניות עמ’ קצ”ה וז”ל: “אף שאין איסור ללכת לים או בריכה בימי בין המצרים, מכל מקום יזהר מכל דבר מסוכן, ובפרט ברחיצה בים, ולא ילך למקום עמוק או במקום שיש חשש למערבולת וכדומה, וכן נכון ליזהר בימים אלו שלא לשוט ולטייל במקומות שיש חשש סכנה.” עכ”ל.
ושוב ראיתי התייחסות מפורשת של מרן מלכא מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל בתשובת כתב יד שהובאה בספר עורי דבורה (של אבן יקרה בבית מדרשנו הרה”ג ר’ שמואל כהן שליט”א) ח”ט עמ’ קמ”ב, ושם כתב להדיא דאע”ג דמותר בימים אלו לרחוץ בבריכה, מ”מ צריך “השגחה מעולה” (והיינו מציל כנדרש) מחשש לסכנה בימים אלו. והיינו דנקט כמילתא מציעתא הנ”ל ודו”ק. ולהלן צילום תשובתו הרמתה של מרן מוהרע”י זלה”ה:
ויתירה מזו מצינו בספר משיעורי מרן הראש”ל (תמלול שיעורים שמסר מרן מוהרע”י זלה”ה במוצאי שבת) פרשת פנחס תשנ”ו, דשם לכאו’ נקט דיש להמנע מכל וכל (וכנראה משום דמיירי לענין ילדים), וז”ל: “טוב להמנע מלקחת את הילדים בימים אלו לבריכות או לים, ואף שאין זה מן הדין ואין בזה איסור, מ”מ יש להמנע מלהכנס למקומות שיש בהם חשש סכנה. והרי אף בשאר ימים יש להזהר ולשמור את הילדים שמירה מעולה, בבריכות או בימים. וכן יש להמנע מלטייל בימים הללו כיון שהימים הללו מי”ז תמוז ועד אחר שבת נחמו, הם ימים מקוללים, ושייכים הם לעשו ולא ליעקב, הרבה לא שומעים ומטיילים ככל העולה על רוחם ומסתכנים, ויש להמתין עד אחר שבת נחמו ומאז מותר הדבר.” עכ”ל.
