מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך (יו"ד סי' שצא סעיף ב'): אסר לאכול בסעודת מרעים כל י"ב חודש לאביו ואמו. וסעודת מרעים היינו, שהיו מתקבצים חבורה והיו עושים תורנות בכל עת שכל אחד היה פורע הסעודה בזמנו, והרי זוהי סעודת רשות, ומכיון שיש בה שמחה יתירה אין לעשותה.
מיהו אב ואם שעושים סעודה לילדיהן שכן הוא הדרך, אין זה בכלל סעודת מרעות לפי שאין בה שמחה יתירה. והוא בכלל מצוות כיבוד הורים ומותר לבני המשפחה לסעוד אם ההורים אפילו כשהם רבים. מיהו בסעודה גדולה שעושים (כגון זה), ויש בה שמחה יתירה גם בזה יש להימנע. ומ"מ אם אומרים שם דברי תורה ושירות ותשבחות לה', דאז הוי קצת סעודת מצווה, וכמ"ש בשו"ת חוות יאיר (סי' ע). ובמג"א (סי' תר"ע סק"ד), ובמשנה ברורה (סי' תרע סק"ח, וסק"ט), יש להקל וכל שכן היכא שכבר קבעו והזמינו מקום.
ומתנה אין ליתן לאמו האבלה בשנת האבל, אבל לאביו מותר.
