טרחה ויגיעה בתורה – האם יש בה חילול שבת קודש

שאלתך נכונה, וראשית אומר לך ‘אשריך’ שאתה מנצל את יום שבת קודש ללימוד התורה, וצריך אתה לידע שמצב זה שביום חול אין די סיפוק לאיש הטרוד במלאכתו לניצול הזמן ללימוד ולכן מקדיש הוא את השבת ללימוד, זהו מצב המתואר בשו”ע (או”ח סי’ רצ סעיף ב) בהגהת הרמ”א, שפועלים ובעלי-בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו בתורה בשבת יותר מתלמידי-חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע, והת”ח ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, שהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע. ומקורו ממה שהביא מרן הבית יוסף (ריש סי’ רפח) בשם הירושלמי (שבת פט”ו ה”ג) עיי”ש.

ושם בירושלמי מובא המאמר הידוע, שלא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. וא”כ בודאי שעצם הדבר ללמוד בשבת, זוהי ההנהגה הראויה. וכבר כתב רבינו יוסף חיים זי”ע בספרו ‘בן איש חי’ (שנה ב בהקדמה לפרשת שמות) שביום שבת שהוא מעין עוה”ב צריך להרבות בו בעסק התורה כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני, והוסיף שלכן כתבו המקובלים דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול!

ואמנם לגבי סגנון הלימוד, בגמרא מבואר שיש בחינה של חילול שבת בלימוד תורה[1], והגאון יעב”ץ[2] הבין שהכוונה ללימוד בטורח ויגיעה[3], ועל כן כתב שצריך לשים לב שלא יטריד עצמו בלימוד הגמרא בעומק שגם זה נחשב חילול שבת, ולא יעסקו בו בשבת ביגיעה כדרך שעוסקין בחול, אלא צריך להבדיל יום השבת בכל דבר שאפילו הלימוד הקדוש צריך להיות תענוג ולא יהא כמשא כבד ועבודה קשה.

וגם בדורנו, יש שכתב[4] כהדרכה ללימוד תורה, שבימות החול הלימוד הוא בבחינת ‘מלאכה’, שהאדם העמל בתורה מגיע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולדלות את הדינים וההנהגות מתוך הסוגיות, ואילו בשבת זה הזמן להשכיל ולהבין את עצם חכמת התורה, לחוש את רגשות החכמה ונועם זיו ברק אורה, לעמוד על סודה ולהתענג על חכמת ה’. וא”כ הלימוד המצוי בתחילת סוגיא, שהוא חיפוש וטירדה וידיעת כל השיטות וסידורם וחישבון הנפקותות היוצאות מהן, לימוד זה מתאים ליום חול, אכן אחר שהסוגיא ערוכה לפניו בשיטותיהָ, ונותר לו רק להעמיק בהבנתה להתענג על צוף קודש חוכמתה[5], זה מתאים ליום השבת.

אמנם לשאלתך בנוגע למצבך שאין לך את הזמן לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא במשך ימות השבוע, הייתי מציע כך: אם תמצא במשך השבוע זמן מסוים שיש בו כדי לברר סוגיא, תוכל ללמוד אותה ולבררה ולסכמה, ואח”כ לחזור על כך בשבת ולהתענג על עדינות ודקות הסברות שבה. ואם אתה לא מוצא זמן, ואתה מרגיש שהלימוד האיכותי שאתה יכול ללמוד בשבת, הוא לימוד בעיון כראוי, תנסה למצוא חברותא תלמיד חכם שהוא מכיר את הסוגיות ואף יכין את הסוגיא שאתם עתידים ללמוד בשבת [אפשרי גם להצטרף לשיעור מעניין, אך נדיר למצוא ביום שבת שיעור בעיון שהוא גם מרתק ובאופן שיש השתתפות פעילה של המאזינים], וכך עיקר הלימוד שלך בשבת יהיה באופן של תענוג, כיון שאתה לא מגשש באפילה אלא לומד בחברותא עם מי שנמצא בעניינים והוא כבר מקדם אותך לשלב של התענגות על סברות התורה.

רווח נוסף יהיה בלימוד זה, כי הנה כתב המשנה ברורה (סימן רצ ס”ק ג) בשם הזוהר (ח”ג קעג.) שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת[6], וכאשר אתה לומד עם חברותא שמכניס אותך לעומק העניינים [ובדורנו יש גם ספרים שעושים את זה, אך כמובן יש ענין מיוחד בחברותא שמשדר איתך ומבין מה אתה צריך ומנווט אותך במשעולי הסוגיא לפי מצבך], אזי מן הסתם תזכה לחדש חידושים בשבת[7].

בברכה והצלחה, והמשך עלייה בתורה הקדושה.

הרב אליהו ברכה.

מקורות

[1] שבת דף קיט עמ’ א-ב: רבי זירא מהדר אזוזי זוזי דרבנן, אמר להו: במטותא מינייכו, לא תחללוניה.

ופירש רש”י: כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה – מחזר אחריהם ואומר להם: במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת, ולא תחללוניה לבטל תענוגים.

[2] בסידורו, ‘מוסך השבת’ תחילת פרק ‘בית המדרש’.

[3] ואף שלא נזכר בגמ’ ורש”י שזה משום צורת לימודם, מ”מ ביאר שם שזה מבואר ממה שהיה אומר זאת דוקא לחברותות של תלמידי חכמים, כי סתם שני ת”ח העוסקים בתורה רגילים להעמיק ולפלפל בחריפות, נמצא כבוד שבת נשכח מאחר שנוהגים בו מנהג חול.

[4] הגאון רבי לייב מינצברג זצ”ל בספרו ‘בן מלך’ (שבת קודש עמ’ רצז והלאה) ועוד.

[5] ודע כי יום השבת זה הזמן ללמוד קבלה, וכפי שהביא מרן החיד”א במדבר קדמות (מערכת קוף אות יא) בשם גורי האר”י זצ”ל, וכן הוא בכף החיים (סימן שז ס”ק קכ) בשם ספר פרי עץ חיים (שער ח”י פרק כא) שטוב ללמוד קבלה בשבת כפי שנהגו הקדמונים, וכבר מצאנו בגמרא גיטין (ס.) דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוו מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, וביאר שם בחידושי היעב”ץ דהיינו שלמדו בסתרי תורה וחכמת האמת שאנו קורין ‘קבלה’ מפני עונג שבת וגם לפי שקדושת היום מסייעת להשכיל ולהבין בחכמה הנעלמה.

ועיין בלב אליהו (פרשת יתרו) שהיה נהוג בישיבת קעלם, שבכל ימי השבוע היו לומדים מוסר על שפלות החומר שהוא הגוף העכור להסתכל “מאין באת ולאן אתה הולך” מצד הגוף, אבל בשבת היו לומדים בספר ‘תומר דבורה’ (לרבינו משה קורדובירו, אחד מגדולי המקובלים בדור האר”י והב”י) היינו לימוד המוסר על גדלות האדם להסתכל על “מאין באת” מצד הנשמה שכיון שהאדם נברא בצלם אלקים ראוי הוא להדמות לקונו.

[6] אמנם הוסיף שמי שאינו בר הכי לחדש, ילמוד דברים שלא למד עד הנה.

[7] וכתב רבינו אברהם אבן עזרא (שמות כ יא) שהשם קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, וכתב עוד באגרת השבת “בכל יום ימצאו שערי תבונה – ביומי בשבת נפתחו מאה שערים”. וידוע המעשה במרן החזו”א זי”ע ששוחח בדברי תורה עם תלמיד חכם מפורסם מבני ירושלים הלא הוא הגאון רבי משה יהושע לנדוי זצ”ל, ותוך כדי משאם ומתנם הגיעו לאיזה סברא דקה ועדינה, ואז התבטא החזו”א שסברא זו ניתן להשיגה רק בשבת. וכן גם מסופר על האבני נזר זי”ע, שתלמיד חכם הרצה לפניו חידוש שנתחדש לו, ואמר לו האבני נזר שאין לו ספק שדבר זה נתחדש אצלו בשבת קודש, שכן גם הוא חידש כן והיה זה בשבת, כי יש חידושים שרק בשבת ניתן להגיע אליהם. עיי”ש שסיים שמעשים אלו תואמים למה שביאר שם לעיל מיניה, שלהגיע לסברא ועומק ההרגשה תלוי בדרגת הקדושה של האדם.