מקורות ונימוקים:
האם במדבר הותר לעם ישראל לאכול בשר שאינו שחוט
בגמרא בחולין דף ט"ז: נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא, בפירוש הפסוק, בדברים פרק י"ב פסוק כ"א, כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.
דעת רבי ישמעאל שלא באה התורה אלא להתיר להם לאכול בשר בלא להקריבו לקרבן לפני ה', הואיל ומשכנסו לארץ התרחקו מהמשכן, ולא היה המשכן מצוי להם להקריב עליו כל בשר שירצו לאכול. אולם דעת רבי עקיבא שלא באה התורה אלא להתיר להם בשר נחירה כלומר ללא שחיטה, שקודם שנכנסו לארץ היה מותר אולם לאחר שנכנסו לארץ נאסרו לאכול בשר ללא שחיטה.
זה לשון הגמרא בחולין דף ט"ז: – י"ז.
תניא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וגו' ר' ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה….
אלא אמר רב יוסף רבי עקיבא היא דתניא כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה.
מדוע נוהגים לאכול בשבועות מאכלי חלב
בטעם מנהג עם ישראל קדושים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות נאמרו טעמים רבים, הטעם הראשון הוא כפי שהביא הרמ"א בהגהתו לשו"ע או"ח סימן תצ"ד סעיף ג' בזה"ל:
ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות, ונ"ל הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים.
כן כתב בספר טעמי המנהגים סימן תרכ"א בזה"ל:
טעם שנוהגין לאכול מאכל חלב יום א' דשבועות, שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כך אוכלין מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר, זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים, ולכן כשאוכל חלב ואח"כ בשר דצריך לכל אחד לחם מיוחד וצריך שני לחמים, והוי זכר זה בזה.
טעם נוסף כתב הכל בו, שנהגו לאכול דבש וחלב בשבועות, הואיל והתורה נמשלה להן, כמו שכתוב "דבש וחלב תחת לשונך".
טעם נוסף כתב בספר טעמי המנהגים סימן תרכ"ג בזה"ל:
לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה, ועכשיו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות ונאסרו כל הכלים ולא היו יכולים להגעיל הכלים בשבת ביום טוב, כי לכ"ע בשבת ניתנה תורה, ולא היה להם מה לאכול והוכרחו לאכול מאכלי חלב, וע"כ אנו נוהגין ג"כ לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, זכר למתן תורה.
כן הביא המשנה ברורה או"ח סימן תצ"ד ס"ק י"ב בלשון מעט אחר:
ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה.
נראה ברור שטעם זה, שייך גם לדעת רבי עקיבא הסובר שהותר לעם ישראל בשר נחירה ולא נצטוו על השחיטה. הואיל וגם אם הותר להם בשר ללא שחיטה גם לאחר מתן תורה, מ"מ לא הותר להם בשר בחלב, ולא הותר להם אכילת בהמות טמאות, משום כך מזמן מתן תורה, לא יכלו לאכול בכלים בהם אכלו בשר בחלב או בשר בהמות שאינם כשרות, ולכן הוצרכו לאכול רק מאכלי חלב, עד לאחר החג שיכלו להכשיר הכלים.
אע"פ שבספר טעמי המנהגים כתב טעם זה, והזכיר בדבריו שהיו אוכלים קודם למתן תורה בשר נחירה, ומשמע מדבריו שלאחר מתן תורה נאסרו בבשר נחירה, יש לומר שלא כתב תוספת זו אלא לדעת ר' ישמעאל, ולא לדעת רבי עקיבא הסובר שגם לאחר מתן תורה היו מותרים בבשר נחירה עד שבאו לארץ.
