מקורות ונימוקים:
מכיון שהגוי עושה את הפעולות הללו עבור יהודי אין להתיר, ולא גרע מגוי שהדליק את הנר לצורך יהודי שאסור כמ”ש השו”ע (סי’ רעז ס”א), שהרי אסור להינות ממעשה הגוי בשבת אפילו בלי אמירה וכמ”ש שם השו”ע.
ואין לומר דהגוי אדעתא דנפשיה קעביד, ויש להתיר וכמ”ש השו”ע (סי’ שכה סעי’ יא) לענין כבש שעשה גוי לרדת בספינה בשביל עצמו שמותר ליהודי לרדת ממנו אפילו במכירו. לפי שכאן עושה בשביל הישראל.
ואע”ג שמבואר בשו”ע (סי’ רנב סעי’ ד’) שכל שקצץ אם העכו”ם מותר לעכו”ם לעשות עבורו בשבת, דכל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד ואפילו ללבוש הבגד בשבת מותר. והכא נמי לכאו’ ברפואת השיניים שהרגילות לקצוץ מראש בתחילת הטיפול, מ”מ נראה דנידון דידן דמי למ”ש הרמ”א (סי’ רעו ס”א) דאינו יהודי שהדליק הנר בשביל הישראל אפילו אם היה על ידי קציצה אסור, וביאר המג”א (ס”ק יא) דהחילוק הוא, דלגבי בגד האינו יהודי לא עבד בשביל ישראל אלא בשביל עצמו כדי למהר להשלים פעולתו לכן שרי ליהודי להינות ממנה בשבת, משא”כ בהדלקת הנר היתה בשבת כדי שיהנה ממנו ישראל. והכא נמי אמנם נהנה הגוי מהתשלום, מ”מ עושה זאת להנאת היהודי. וכ”כ המ”ב (רנב ס”ק כז), וכ”כ הכה”ח (שם).
ואע”ג שהתיר השו”ע (סי’ שכח סעי’ ג’) לטפל בשיניו אצל גוי בשבת, התם מיירי שמצטער עליו וחלה כל גופו על ידי זה עד שנפל למשכב, וכמבואר במ”ב (ס”ק י’), וכיון שמוכרח את הטיפול ביום השבת, שרי, היכא שהיהודי לא מסייע לו רק פותח פיו, אבל היכא שאין צורך הכרחי לטפל ביום השבת, אין להתיר. ועוד שיש בכך משום חובת מחאה.
ומה שהתירו בהתחילו את הרפואה שלשה ימים קודם השבת, היינו כשיש צורך לרפואה וחייבת להיות ברצף, לא כן בטיפול שיניים שיכול להידחות ליום ראשון, אין היתר.
וכל המשמר את השבת כהלכתה נותנים לו נחלה בלי מיצרים:
בברכה רבה
הרב מאיר פנחסי
