מקורות ונימוקים:
מרן השו”ע (יו”ד סי’ פד סעיף יד): חיטים מתולעים מותר לטחנן והוא שירקד הקמח לאור היום. ובטעם הדבר, כתב הט”ז (ס”ק כ) דאע”ג דהוי בחזקת מתולעים, מ”מ איכא ס”ס, ספק שמא אין שם, ואת”ל יש תולעים, שמא נימוח בשעת הטחינה ונתערב ובטל (ואין לו דין בריה שלא בטל אפילו באלף), ומכיון שלא מתכוין לבטל אין איסור ביטול איסור, שהרי כוונתו לשם אפייה או בישול. וכן כתב הש”ך (ס”ק לח, וס”ק מ’), ואף שלפי הטעם הראשון הנז’ בתרומת הדשן יש להחמיר, מ”מ כתב הש”ך שלפי הטעם השני שכתב, יש להתיר בכל רחיים, וכן משמע מדברי השו”ע, שמותר בכל ריחיים. ושאין בזה משום מבטל איסור לכתחילה לפי שאין כוונתו לבטל האיסור אלא לתקן המאכל.
ובאופן האסור, אף על ידי נכרי אסור שהרי כתב השו”ע (יו”ד סי’ צח סעיף ה’) דהיכא שאסור לבטל איסור לכתחילה, אף אם אחרים ביטלו בשבילו אסור. ועי’ בריב”ש (סי’ תצח).
