מקורות ונימוקים:
הגם שמנהג בני ספרד לטבול בער”ש בבין השמשות בחמין, ומשום דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, וכן העידו על המנהג גדולי ירושלים ומהם בספר טהרת הבית ח”ב (עמ’ תנב ותסד – תסז). וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ב (פרק לה או’ ג’).
ומ”מ כיון שאינו אלא על הצד הטוב, דלפי דעת הקרבן נתנאל (פ”ב דשבת סי’ כד אות ק), אע”ג דאסרו לרחוץ גופו במים חמין אפילו הוחמו מערב שבת, מ”מ בטבילה לא גזרו. והנה שם לא כתב טעמו ונימוקו. אולם הגאון הנודע ביהודה (מהדו”ת או”ח סי’ כד, כה, כו) כתב, דאפשר דטעמו הוא, כיון דטעם האיסור שמא יבואו להחם מים, אולם בטבילה אין זה שייך כיון דבעינן סמוך לחפיפה טבילה וצריכה לטבול תיכף בליל שבת. וכן הסביר טעם התירו של הקרב”נ בספר תפארת ישראל (הלכתא גבירתא סוף פ”ג דשבת). עוד כתב הנוב”י, דאליבא דאמת ליכא למיחש שמא יבואו לעשות איסור בידים ולהחם מים צוננין, אלא גזרו שמא יתנו מים צוננים לתוך חמין וכדכתב רש”י (שבת לט:), ובטבילה במקווה בלאו איסור זה אין היתר דהא אין לטבול בשאובין.
והנה גם הסדרי טהרה (יו”ד סי’ קצז סק”ט) כתב, דאי לאו דמסתפנא היה מיקל לטבול במקווה חם, אלא דשם טעמו ונימוקו, כיון דהמקואות עיקרם ממעין נובע צונן אלא ששופכין לתוכן מים חמים להפיג צינתן, ומאחר ואין עומדים בחמימותם אלא זמן מועט, אין עליהם שם מרחץ ולא הוו בכלל גזרת מרחצאות. ובאמת שמצאתי שממש כדבריו אלו כתב גם הגאון בעל חסד לאברהם (תאומים) (או”ח סי’ ל), ועפי”ז יצא להתיר טבילה גם לגברים במקווה חמה. וכ”כ בשו”ת אבני צדק (או”ח סי’ לז).
וכן המהר”י אירגאס בשו”ת דברי יוסף (סי’ סד) כתב, להליץ על המנהג שנהגו בנות ישראל הכשרות לטבול בשבת, והמעיין שם בטעמו, יראה דלא כתב אלא משום דגזירה זו (של הבלנים) היא שבות קלה וכמ”ש הרי”ף בביצה (דף יא), ובמקום מצווה לא העמידו דבריהם.
וכן בספר פתח הדביר (סי’ שכו או’ ז’) שכתב בשם הרב שם חדש להתיר את הטבילה בחמין אפילו בטבילה לשם תוספת טהרה, ואע”ג דנימוקו הראשון שם, לא יצילנו במקוואות דידן, שהרי כתב, שהמקוואות מתחממין מהבל המרחץ ומריבוי הטובלים ולא מחמת האור, ע”כ לא דמי לגזירת המרחצאות. וזה הטעם לא שייך האידנא, שהמים הם חמים מצד עצמם ולא מההבל. אולם שאר נימוקיו קיימים גם בזה”ז, שנימק, דאין הדרך “לרחוץ” גופם שם, ועוד, דאין מתכוונים לשם רחיצה ונקיון הגוף רק לטהר הגוף מן הטומאה. ומטעם זה כתב להקל גם בשו”ת אבני נזר (חאו”ח סי’ תקכו או’ יב).
גם בשו”ת בית יהודה – עייאש ח”ב (סימן לב) האריך להתיר לנשים לטבול בחמין בליל שבת, בצירוף ב’ טעמים עיקריים להיתרא, האחד דבעירו ליוורנו לא היו מרחצאות חמים שרבים רוחצים בהם, א”כ לא שייכי הך גזרה. ועוד, דהוא במקום מצווה וכהתירו של הרב מהר”י אירגאס.
וע”כ בעת הצורך כבנד”ד ניתן לטבול בלילה אפילו בחמין, וכ”כ מרן זצ”ל בטה”ב (עמ’ תסו) דאם אי אפשר לה לטבול בבין השמשות, תטבול בלילה בחמין, וכ”כ בשו”ת יביע אומר חי”א (חאו”ח סי’ לח סוף אות ד’) ושכן נהגו רבים להקל. וכ”כ בשמו בשו”ת מעיין אומר ח”ז (סימן קו), דאם יש מקווה שלא נותנים לטבול בבין השמשות אלא רק בליל שבת ויש מקוה אחר ששם כן מאפשרים לטבול אבל הוא במעלה ההר כ20 דקות, והשיב, שיכולים לדחות במקווה הקרוב בעוד לילה.
וזה פשוט שזה עדיף מלטבול בחמין בבין השמשות לחזור לביתה קודם הלילה, שהרי לחזור לביתה קודם הלילה הוא איסור וגזרה גמורה וכמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ קצז סעיף ג’), ואע”ג שהרב אגרו”מ (יו”ד ח”ג סי’ ס) והסדרי טהרה (שם ס”ק ט’) ג”כ צידד להקל בזה כשבעלה אינו בבית, מ”מ כשעומד מולנו הצד השני, היינו טבילה בחמין שזוהי גזרה קלה וכמ”ש הגאונים והר”ן ועוד, ויש אומרים שבטבילה לא גזרו כלל, ודאי שיש להעדיף שתטבול בלילה בחמין. וזה פשוט.
