מקורות ונימוקים:

המקדש בטבעת שאינה שלו

הנה לכתחילה כתבו הפוסקים שיש לשאול את המקדש קודם הקידושין אם הטבעת שלו, כפי שהביא הבאר היטב על דברי השו”ע אבן העזר סימן כ”ח סעיף י”ט. והמטרה היא לשלול מצב שבו הטבעת איננה שלו.

אמנם לעניין דיעבד בו קידש המקדש בטבעת שאינה שלו, הביא הפתחי תשובה אבן העזר סימן כ”ח ס”ק כ”ח [השני], לדברי החתם סופר בתשובה סימן פ”ו, שם נשאל על מקרה בו מסדר קידושין שכח לשאול את החתן תחת החופה אם הטבעת שלו ולאחר זמן נתברר שהטבעת הייתה של הכלה עצמה, ונשאל החתם סופר האם צריך לקדשה בשנית.

השיב החתם סופר, כי אין צריך לחוש כלל שמא אשה לא ידעה להקנות את הטבעת לחתנה, חדא דגם להרשב”א אינו מחליט דלא ידעה לאקנויי רק ספיקא הוה כו’ וא”כ לא שבקינן פשיטותא דכ”ע מפני ספיקו של הרשב”א, ועוד דגם אי לא ידעה לאקנויי ולא יהבה ליה במתנה, בתורת שאלה יהבה ליה, כמבואר ברש”י ותוס’ שם ובכל הפוסקים. וא”כ בשלמא בגט בעי ונתן משלו ולא מהני שאלה, אבל בקדושין כיון דשאלה לו כדי להתקדש בו הרי שאול לו שיעור קישוט ש”פ כו’.

עוד דן החתם סופר בסימן ק”ו, בנוגע לחתן שאמו נתנה לו טבעת לקדש בו את כלתו, והכKה ידעה שהטבע, של אמו של החתן, אך החתן לא ידע מכך, והוא היה סבור שהטבעת של כלתו. וכתב החת”ס שאין צריך לקדשה בשנית, הואיל והוא קנה את הטבעת מאמו, שאמו הקנתה לו מדעתה. ודעת המשאיל שאם לא יועיל בהשאלה שיהיה במתנה, והעיקר שיוכל לקדש בו את האשה, שהרי יודע שלמטרת קידושין הוא נותן למקדש.

וכן העלו להלכה הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט”א בשבתו כנשיא בית הדין הגדול, יחד עם הדיינים הגאונים הרב יעקב זמיר שליט”א והרב ציון בוארון שליט”א, שאין לפסול קידושין שנעשו בטבעת של הכלה, מן הטעמים האמורים.

המקדש בטבעת שאולה

לעניין המקדש בטבעת שאולה, נחלקו הרא”ש ובעל העיטור, האם ניתן לקדש בטבעת שאולה כאשר היה ידוע למשאיל שהטבעת נצרכת למטרת קידושין. להלכה פסק השו”ע באבן העזר סימן כ”ח סעיף י”ט כדברי הרא”ש וכתב השולחן ערוך בזה”ל, השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה, מקודשת. ואם לאו, הרי הוא ספק מקודשת.

לפיכך בנידון השאלה שלפנינו, אין להטיל ספק בקידושין אלו, מכל הטעמים הנזכרים.