מקורות ונימוקים:
בגמרא בקידושין ע"א מבואר, שכל המשפחות בחזקת כשרות, וכל הארצות בחזקת כשרות עומדות. כן פסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן ב' סעיף ב'. שכל המשפחות בחזקת כשרות הן, ומותר לישא מהם לכתחלה.
לעניין משפחה שיצא עליה קול עירוב ממזר, איתא בגמרא בקידושין ע"ו: איתא, רב חמא בר גוריא אמר רב משפחה שקרא עליו ערער צריך לבדוק אחריה.
בגדר מהו נקרא ערער נחלקו הראשונים, הרמב"ם כתב דהיינו שיעידו שנים שנתערב בה ממזר וכו' אבל רש"י פירש אפי' רק קראו עליה שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול בעלמא.
לעניין הלכה במחלוקת ראשונים זו, פסק השו"ע אהע"ז סימן ב' סעיף ה' "משפחה שנתערב בה ספק חלל, כל אשה כשרה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה, אסורה לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא, מפני שהם שתי ספקות, שמא זו אלמנת אותו חלל, שמא אינה אלמנתו; ואם נאמר שהוא אלמנתו, שמא אינו חלל. אבל אם נתערב בה חלל ודאי, כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק, ואם נשאת תצא. והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי.
וכתב הבית שמואל שם ס"ק י"ז לבאר, דהיינו אם יש עדים שנתערב ודאי ממזר אז אסור ישראל ישא ממשפחה זו, אולם אם יצא קול שנתערב ודאי ממזר אין איסור ומותר ישראל לישא ממשפחה זו, וכ"כ הב"ח. והיינו כדברי הרמב"ם ולא כרש"י.
נוסף על כך כתב הר"ן בפרק עשרה יוחסין וכן הביא הרמ"א בהגהתו לשו"ע להלכה, כי כל האמור הוא כלפיה משפחה שידוע הדבר שנתערב בה פסול, אולם משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין.
למרות האמור, משפחות אשר במוצהר אינם מתגרשים בגט כשר כדת משה וישראל, או שאינם חוששים לקידושי כסף, הדבר אינו כן, ובדבר זה נחלקו גדולי הפוסקים, בנוגע לכת הקראים ודומיהם.
בברכה שעד מהרה יתקיים בנו דברי הגמרא בקידושין ע"ב: ת"ר ממזרים ונתינים טהורים לעתיד לבוא דברי רבי יוסי רבי מאיר אומר אין טהורים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ומפרש התם טעמא דרבי יוסי משום דכתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו' כשהוא אומר אטהר אתכם הוי אומר אף מן הממזרות.
