מקורות:
הנה בתחילה מרן מלכא מוהרע”י זלה”ה בשו”ת יביע אומר ח”ו יו”ד סי’ י”ד נקיט ואזיל דכל האיסור הוא ללכת עם גרביים שקופות, ואם אינם שקופות סגי בהן כל עוד שהחצאית מגיעה עד אחרי הברך. אך במכתב שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון מ”ו עמ’ כ”ג ובעוד כמה קבצים, שנכתב בתאריך ז”ך אב תשל”ט, השיב מרן מלכא זלה”ה למכתבו להג”ר זלמן נחמיה גולדברג זצ”ל בזה”ל: “אודות מה ששאל בעניין מה שהעליתי בשו”ת יבי”א וכו’ לגבי גרבי ניילון של נשים, שאם אשה לובשת גרביים כאלו, הואיל ושקופות הן ובשרן נראה דרך הגרביים, כמאן דליתנהו דמי. וכת”ר שליט”א כתב במכתבו שמשמע מדברי שאם אשה הולכת עם גרביים שאינן שקופות ולא נראה דרכן בשרן, מותר ללכת כך, ולא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמכסה את כל השוק ומגיעה עד עצם הקרסול. אמנם כך העליתי בספרי הנ”ל, אך אחרי העיון בדבריו, הנני מסכים לכל דברי כת”ר שליט”א, והאמת אהובה על הכל, בפרט שלפי כל להקת הפוסקים שהזכיר במכתבו, משמע שאפילו שאשה שהולכת עם שמלה שמגיעה לברך ולובשת גרביים אטומות זה לא נקרא כיסוי באמת, דלא הוי צניעות כלל. ולפיכך אשה שהולכת כך, אסור לקרות קר”ש כנגדה דהוי ערוה לכל דבר. ואמש ביקר אצלי ידידי הגאון רבי בן ציון אבא שאול (שליט”א) [זצ”ל] והרצתי לפניו את כל הנ”ל, והסכים עם דברי הדר”ג (שליט”א) [זצ”ל], ואף אמר עוד טעם בעניין זה, כיון שבזמן שאשה הולכת עם חצאית או שמלה עד הברך, יש חשש גדול שאם יתרומם לה החצאית או השמלה היא תעלה למעלה מהברך, ואם כך מה הועילו חכמים בתקנתן. וכבר איתא בשבת (צ”ח ע”ב), תנא דבי רבי ישמעאל למה דומה המשכן לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה, וכתב שם רש”י, וז”ל: שולי בגדיה, כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ. עכ”ל. ומוכח שבכל הדורות בנות ישראל הלכו כך בשמלות ארוכות עד הארץ. והלוואי שיכנסו דברי כת”ר שליט”א ללב בנות ישראל הכשרות. וכו’. בכבוד רב ובתודה רבה מראש. עובדיה יוסף. עכ”ל.
ואולם בכתב נוסף, מהתאריך ח’ אלול תשמ”ב, שפורסם בירחון קול סיני תשרי תשע”ח, שוב נקט דברי ברורים דמעיקר הדין סגי בגרביים וז”ל: “בענין אם צריך ללבוש גרביים, הנה בספרי הפוסקים מתבאר שאם השמלה מגיעה עד הקרסולים (מקסי) כך שהשוק מכוסה, אין צורך בגרביים, אבל לפי הנוהג בימינו שהשמלה או החצאית מגיעה רק קצת למטה מהברכים, ונשאר השוק מגולה, צריך ללבוש גרביים. וכן פסק בשו”ת מנחת יצחק (חלק ששי סימן י). ואין בדין זה הבדל בין ספרדים לאשכנזים. רצוי מאד עד כמה שאפשר שלא יהיו הגרביים שקופות שהבשר נראה מתחתיהן. בכבוד רב, עובדיה יוסף”. עכ”ל.
ושוב במכתב מתאריך ט”ו חשון תשמ”ז (מובא בעלון ותתענג בדשן גליון מ”ד) במכתב ששלח לג”ר משולם צוברי נר”ו נקט מקופיא שהדרך הנכונה היא חצאית עד הקרסול (אם כי לפי ההקשר שבכתב, אפשר דכתב כן כלפי נשים שלא לובשות גרבים ודו”ק).
ובספרו טהרת הבית (שיצא לאור בשנת תש”ן) ח”ב עמ’ קס”ה לכאו’ שוב נקט בהנח”ה סובר”ת שכל האיסור הוא רק בגרביים שקופות, ואם הגרביים אינם שקופות לית לן בה.
ומאידך במכתב שפורסם בקובץ בית יוסף גליון מ”ו עמ’ א’ מהתאריך ז’ טבת תש”ן, שכתב מרן מוהרע”י זלה”ה לרב מאיר ראשיד נר”ו כתב וז”ל: “ולבקשת כת”ר שליט”א אציין את עיקרי ההלכות אשר מחוייבות בהן בנות ישראל, על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים, ושוב ראיתי שעוד כמה מגדולי זמנינו כתבו כך. וכן הסכים עימי להלכה ידידי הגאון רבי בן ציון א. שאול (שליט”א) [זצ”ל]. עכ”ל. ובזה שפתותיו ברור מללו, שעודנה סבור כפי שכתב במכתב להגרז”נ גולדברג זצ”ל הנ”ל, ודלא כפי שהעלה בשו”ת יבי”א. וכן הוא ג”כ במכתב מתאריך י”א אדר תש”נ שנדפס בקובץ בית יוסף תשפ”ד סי’ ק”ט.
ומכתב בסוף ימיו, מהתאריך ט”ז אלול תשע”ג, הנדפס בקובץ בית יוסף גליון מ”ח סי’ ל”ח, כתב מרן מוהרע”י זלה”ה וז”ל: “אשריהן שהולכות בצניעות, שכך היא ההלכה, עד הקרסול”. עכ”ל.
וברור שיש צורך לברר מקחו של צדיק מרן מאור ישראל זלה”ה, דלפום ריהטא נראה כרצוא ושוב כמראה הבזק, וכבר השתדל בזה בספר בגדי קדוש (כת”י) בפרק מיוחד בנושא המכתבים הנ”ל, אך מרוב חשקו להגדיל קדושתן של ישראל (ואשרי חלקו) נדחק בזה הרבה במחי”כ. ואנא עניא הנלע”ד לפי קוצר השגתי ומיעוט ערכי עלי בביאור דעתו דעת עליון של מרן מלכא מוהרע”י זלה”ה בנושא חצאית עד הקרסול, דהנה אמנם מצד אחד כפי שהובא לעיל פורסמו כמה וכמה מכתבים שבהם מבשר מבשר ואמור כי הד”ר הוא לכל חסידיו בהאי דינא ודעתו מעתה להחמיר בזה, אך מאידך לא פירסם ברבים כלל כי הדר תבר לגזיזיה ממה שנקט להיתרא בשו”ת יביע אומר ובספרו הבהיר טהרת הבית, רק כתב על זה בכמה מכתבים פרטיים (לא מכתבים ציבוריים) ושח על כך בשיחות עידוד לבני ביתו בקודש פנימה לפני ולפנים, וזאת למרות שמאז שנת ה’תשל”ט (שאז כתב מכתבו הראשון הנ”ל להגרז”נ גולדברג זצ”ל, שבו כתב מודים דרבנן על האיסור) עלו על משב”ח הדפוס שוב ושוב ספריו הנזכרים בחיי חיותו וביוזמתו, וגם מאז דרוש דרש בפני קהל ועדה אין ספור פעמים בנושא הצניעות ובכל זאת נמנע מלהעלות את הנושא הנ”ל על אף שנוגע למעשה ממש לכל בנות ישראל, וכאמור במקצת מכתבים אף עולה מרוח הדברים כעין הנח”ה סובר”ת דהאיסור הוא רק בגרביים שקופות וכו’, על כן נראה לפקצ”ד דמרן מלכא זלה”ה שמיע ליה כלומר סבירא ליה דאע”ג דמעיקר הדין מסתברא טפי לאסור ולהצריך חצאית עד הקרסול, מ”מ סוף סוף יש להן על מה שיסמוכו כפי שאכן היתה מאמנה אתו מלפנים בספריו הבהירים הנזכרים, כי על כן מרן זיע”א לא ראה לנכון לצאת במלחמת מצוה על הענין הזה כפי שעשה לענין הפאה הנכרית ושאר הנושאים שהיו בנפשו, ובפרט שהדבר עלול לגרום לבנות להתעמת מול הסמינרים (שכידוע הסמינרים מקפידים להיפך, לבלתי תהיה החצאית עד הקרסול מפני שהדבר בינתיים מצביע על סגנון לא רצוי, ותקנון כזה קיבל את תמיכתו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל), ואף אם הסמינרים לא יסלקו את הבנות על “חטא” כזה מ”מ יהיו הבנות בעיני הסמינר כבנות שוליים המורדות בכללי המסגרת, והתייחסות כזו עלולה בנקל לגרום לבנות עצמן (שאינן נשים בוגרות אלא עדיין בונות את עצמן ואת צביונם ואת הדימוי העצמי) לירידה רוחנית במידה זו או אחרת (ואכמ”ל), כך שיש בזה שעת הדחק של ממש כל עוד שהאיסור לא התקבל אצל מנהלי הסמינרים ואצל הרבנים העומדים בראשם. כי על כן בהאי מילתא מרן מלכא זלה”ה קביל עליה שתיקותא, דאין למחות ביד המקילות בזה, ודו”ק.
