מקורות ונימוקים:
חיתוך פירות וירקות בצורות שונות
כתב מרן השו"ע (סי' תק סעיף ג'): אין נוקבין נקב בבשר לתלותו בו, אבל ביד מותר. ואם לעשות בו סימן מותר אפילו בסכין. וכתב הפרי מגדים (א"א סק"ז) לעשות נקב באפיקומן בסכין, עיגול או משולש כמגן דוד, נראה דאסור וכל שכן לעשות ציורין דמות כוכב וכדומה באוכלין פשיטא מדרבנן אסור עסי' שמ. עכ"ל. ומבואר בדבריו שיש לאסור בב' אופנים: א. חיתוך פרי או כל דבר מאכל אחר בצורה משונה, וכגון מגן דוד וכיוצ"ב. ב. יש איסור לצייר ולרשום על גבי אוכלין דמויות של כוכב וכיוצ"ב עם הסכין. ושניהם אסורים משום רושם דתולדה דכותב הוא ואיסורו מדרבנן. והוב"ד להלכה במ"ב (סי' תק ס"ק טו) ובכה"ח (ס"ק לג). וכ"כ הרב חיי אדם (כלל צב) דאף על פי שמותר ללוש ולאפות ביום טוב כל מה שצריך, אבל אסור לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה. ושכ"כ הרוקח (סימן רפ). והוסיף, ואפילו ביד אסור לעשות מן העיסה כמין צורת עוף או שאר צורה.
ולפי"ז צ"ב מאי דאיתא בגמרא ביצה (דף כח.) דרבה בר הונא מחתך ליה לבשר אתלת קרנתא. ופרש"י: כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו. וכן פסק השו"ע (שם) דאם לעשות בו סימן, מותר. ואע"ג שהיה חיתוך זה משונה משאר בני אדם דאל"ה מאי היכרא היכא.
וע"כ שיש לחלק בין חיתוך של צורה מסוימת היוצרת צורה כגון, דג, מגן דוד, ספינה וכיוצ"ב, לבין חיתוך של עיגול, מרובע וכדו', שהרי לא אמרו לאדם איך יחתוך מאכלו, דק או עבה משולש או מרובע, ורק ליצור צורה אסרו. והכי מוכח מדברי הרמב"ם (פי"א מהל' שבת הלכה יז) שכתב, רושם תולדה כותב הוא, כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצ"ב "כדרך שהציירים רושמים", הרי זה חייב משום כותב. הרי שכל שאינו עושה כדרך הציירים שצרים צורות נאות, אין בזה איסור של רושם, ובנ"ד שהוא על אוכל שלא מתקיים אפילו מדרבנן ליכא איסור. ולפי"ז אם חותך בסכין שיש בו שיניים מזוגזגות אחד נכנס ואחד יוצא כשיני הכלב, אין בזה איסור לפי שאינה צורה מסוימת. וכן ראיתי שהעלה בשו"ת אבני ישפה ח"ז (סימן מה ענף ד' וה'). וכן העלה בספר ארחות שבת ח"א (פט"ו או' כג) דמותר לחתוך עוגה לחתיכות שצורתן פשוטה כגון ריבוע או משולש או מעוין, אבל אסור לחתוך את העוגה בצורה מורכבת יותר כגון בצורת פרח או בעלי חיים. ומקורו טהור בגמ' ביצה (כח.) דמותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר הונא וכו'. ועיי"ש עוד שכתב להלכה, דמותר להוציא מאבטיח חתיכות מעוגלות ככדור ע"י כף המיוחדת ואין בזה משום איסור עשיית צורה.
ומה שהחמיר בזה בספר שש"כ (פי"א אות יב) שאין לחתוך בכלי המיוחד לחיתוך סלק ותפו"א בצורה מיוחדת, ובהערות (ס"ק מב) כתב, דמקורו במ"ב (ס"ק טו וסוס"ק יז), והבין שמה שהתירו לחתוך אתלת קרנתא היינו משום דהתכוין לסימן בעלמא ולא לשם אותיות וציורים. ולפי"ד אה"נ כל שעושה חיתוך לשם ציור ויופי יש לאסור ואפילו בצורה פשוטה כגון, משולשת או עגולה וכמש"ש. ולפמ"ש המאירי (ביצה דף כח.) גבי רבה מחתך לה אתלת קרנתא, וז"ל: ומותר לעשות בבשר סימן בסכין, אם היא מתעלמת מן העין, כדי להיותו היכר לבעלים שלא הוחלפה, ובלבד שלא יעשה סימן באותיות, אלא כעין ג' קרנות, עכ"ל. ומוכח דהחילוק הוא בין סימן באותיות לבין סימן בחיתוך, דסימן בחיתוך שרי. ולפי"ד השש"כ דגם בחיתוך אסור בצורה עגולה או מרובעת, ע"כ דעיקר החילוק הוא בין דבר הנעשה לשם סימן דשרי לבין דבר הנעשה לשם ציור דאסור, וזה אינו, ודו"ק.
