מקורות ונימוקים:
דרגת הנהרגים על קידוש ה’
מקובל בפי המון העם לקרוא לכל מי שנהרג על ידי גויים, שהוא מת על קידוש ה’. כמו כן נהוג לכנות את כל הרוגי השואה, בתיאור קדושי השואה, וכדו’.
אולם מיתה על קידוש ה’ המוזכרת בדברי התלמוד והפוסקים איננה אלא כאשר מוסר האדם את נפשו למיתה כדי שלא לעבור על אחד מג’ עבירות החמורות. כפי שכותב החינוך במצווה רצ”ו, בזה”ל:
“נצטווינו לקדש את השם. כלומר, שנמסור נפשנו למות על קיום מצוות הדת וכו’. שורש מצוה זו, כי האדם לא נברא אלא לעבוד את בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו – אינו עבד טוב”.
כמו כן בספר בכל נפשך עמוד שע”ח ציין משמיה דהגרש”ז אויערבאך כי הרוגי השואה, אינם נחשבים שנהרגו ‘על קידוש השם’ שהרי לא נרצחו על אשר לא רצו להמיר דתם אלא סתם בגין שגעונו של אותו נאצי ארור שרצה להשמיד את העם היהודי. שהרי גם אותם משכילים מומרים נהרגו הואיל ומוצאם יהודי הוא. כך גם מבואר בדברי הגאון הרב אליהו דסלר זצ”ל ב’מכתב מאליהו’ ח”ג עמ’ 348, שלנספים בשואה לא הייתה אף את ההזדמנות למות על קידוש ה’, ועיקר הניסיון בו עמדו הוא האם לא לאבד את אמונתם הפנימית ודבקותם בבוראם.
עולה בידינו אם כן, כי האמור בנוגע לדרגתו הגבוהה של מי שמת על קידוש ה’ היינו דווקא כלפי מי שמסר נפשו למיתה שלא לעבור על מצוות ה’. שעליהם כתוב בזוהר הקדוש שאין למעלה מהם, (זוהר פרשת ואתחנן דף רסז ע”ב ד”ה ‘יומא חד הוה’ מר’ יוסי). שהמוסר עצמו על קידוש השם אין כמו מעלתו בעולם הבא, לכן הצדיקים התאווּ שתבוא מצוה זו לידם כדי לקיימה. וגם אברהם אבינו היה ראוי מצד צדקותו ומעלתו להישרף על קדושת השם ב’אוּר כַּשְׂדִּים’ ולעלות לעולם הבא למדרגה שאין כמוה, אלא שהצילו הקב”ה כדי שֶׁיֵצֵא יעקב אבינו לעולם (ראה ‘בראשית רבה’ סג, ב), שאם היה אברהם נשרף אז היתה נאבדת מציאות יעקב אבינו שהיה נכדו, [שונה מכך הרן אחי אברהם, שלמרות שמסר נפשו ונכנס לכבשן האש לא ניצל, כי לא היה לקב”ה סיבה להצילו משום זרעו]. כמו כן לא הציל הקב”ה את חוּר בן כלב מִמָּוֶת כאשר קמו עליו בחטא העגל להורגו, כי טוב היה לו מותו על קידוש השם מאשר חייו על מנת שיזכה במותו למעלה גדולה שאין כמוה.
בנוסף למעלתו, כתוב על מי שמת על קידוש ה’ כי נמחלים לו כל עוונותיו כפי שכתב הרמב”ם ב’אגרת השמד’ המפורסמת שכתב לבני תימן: “ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, אפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחביריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם”.
דרגת הרוגי מלכות שנהרגו להצלת עם ישראל
בגמרא בפסחים דף נ’. מסופר על רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי שחלה ומת מוות קליני ונשמתו עלתה למעלה וחזרה לגופו, ולאחר שהבריא שאל אותו אביו מה ראית למעלה? אמר לו עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. עוד אמר שמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן? וביארה הגמרא שהרוגי מלכות אינם דווקא רבי עקיבא וחבריו התנאים הקדושים שמתו על קידוש ה’, אלא גם הרוגי לוד שמתו ונטבחו בגלל שמסרו את עצמם להציל את אחיהם היהודים.
כפי שמספר רש”י במקום, ובתענית י”ח: ד”ה בלודקיא, שהרוגי לוד היו אלו שני אחים שמסרו את נפשם למות להציל את ישראל, כי באותו זמן מצאו את בתו של הקיסר הרוגה, והעלילו על עם ישראל שהם הרגוה, וגזרו להשמידם. ואותם שני אחים קדושים לוליינוס ופפוס, הודו שכביכול הם הרגו אותה ובכך הצילו את עם ישראל מגזירת שמד וכליה, וטוריינוס הרשע ציווה להוציאם להורג.
מן האמור למדים שהמוסר את נפשו להציל את עם ישראל מן הסכנה, מעמדו כהרוגי מלכות שאין כל אדם ובריה יכול לעמוד במחיצתן.
מעמדם של הנהרגים בצבא על ידי חבריהם או על ידי תאונת אימונים
אם כן הדבר ברור כי כל חייל המוסר את עצמו להיכנס למלחמה, או אפילו מוציא נשק כדי להסתער על מחבל המתכוון לפגוע ביהודים, בעצם זה שמכניס עצמו למקום סכנה להצלת יהודים, אם מת לבסוף, מעמדו כהרוגי מלכות שאין כל אדם יכול לעמוד במחיצתן.
ואין הבדל אם לבסוף נהרג על ידי גויים או על ידי יהודיים, עצם כניסתו למקום סכנה למען הצלת אחיו היהודיים מגדירה אותו כמוסר נפש, ואם מת לבסוף נחשב כהרוג מלכות כאמור. לפיכך אף אם מת על ידי תאונת אימונים בשרותו הצבאי, דרגתו כהרוגי מלכות, שהרי נהרג כי הכניס עצמו למקום סכנה למען הצלת עם ישראל.
מעמדם של אזרחים שנהרגו על ידי מחבלי טרור או על ידי הנאצים בשואה
אולם עלינו להתבונן, בנוגע ליהודים שנהרגו בגין היותם יהודים, על ידי מחבלי טרור ארורים, כגון עוברי אורח שנרצחו על ידי מחבלים בני עוולה במסגרת פיגועים בארץ ישראל, או המשתתפים הרבים במסיבת הנובה שנהרגו על ידי מחבלי החמאס בשביעי לאוקטובר על ידי מחבלי החמאס, כמו כן אותם המיליונים שנספו בשואה, האם גם הם נחשבים להרוגי מלכות.
שהרי לאור האמור אינם מוגדרים שמסרו נפשם על מצוות ה’ למות על קידוש ה’, וכמו כן, אף לא מסרו עצמם לשירות צבאי ולא הכניסו את עצמם למקום סכנה להצלת ישראל.
אמנם מאידך כיון שנהרגו בגין היותם יהודיים, עלינו להתבונן האם יש בכך בכדי להגדיר את מעמדם ההלכתי כהרוגי מלכות או כאותם שנהרגו על קידוש ה’.
האם מי שנהרג בגין היותו יהודי נחשב לנהרג על קידוש ה’ או להרוג מלכות
הנה מקובל לקרוא לששת המיליונים שנהרגו בימי השואה, שמתו על קידוש ה’, וטעם הדבר הוא הואיל ומתו בעקבות יהדותם, ולא בעקבות קטטה או מלחמה אזורית וכדו’.
השאלה היא מניין הוא המקור לזה, וראיתי בשו”ת משנה הלכות חלק ט”ז סימן קכ”א, שנשאל על דבר יהודי מומר המחלל שבת בפרהסיא שנהרג בסקאדים שנורו מעיראק במלחמת המפרץ, והשיב כי דינו כהרוג מלכות, שלמרות היותו מומר, אין אדם יכול לעמוד במחיצתו, וזאת אף אם לא שב בתשובה לפני מותו. ולמד זאת מהרוגי לוד המבואר בפסחים דף נ’. הנ”ל, שנהרגו בעקבות יהדותם.
אולם יש לתמוה על דבריו, שהרי כפי שביארנו במעשה של פפוס ולוליינוס הם מסרו עצמם להצלת עם ישראל, ולא נהרגו בעל כרחם בגין היותם יהודיים.
כמו כן דין המוסרים נפשם על קידוש ה’ הוא דווקא כאשר מוסר עצמו שלא לעבור על עבירה מהעבירות או מצווה ממצוות ה’, כפי שכתב בספר החינוך במצווה רצ”ו, אך אין מכאן ראיה למי שנהרג בעקבות היותו יהודי.
עוד הביא להוכיח כן מדברי הרמב”ם שכתב באגרת הרמב”ם מאמר קידוש ה’ ד”ה המין השלישי במדרגת הנהרגים, כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל ועשרה הרוגי מלכות ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם הרחמן ינקום נקמת דמיהם בקרוב ובעדם נאמר אספו לי חסידי (תהלים נ’ ה’) וגו’ ואמרו חז”ל (שה”ש ר’ ב’ ז’) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו’ השבעתי בדורות של שמד בצבאות שעשו לי צביוני ועשיתי צביונם או באילות השדה ששפכו דמם עלי כדם צבי ואיל ועליהם הוא אומר (תהלים מ”ד כ”ג) כי עליך הורגנו כל היום ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת כלומר שנהרג על קדה”ש אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו הוא בן עוה”ב ואפילו לא הי’ ת”ח וכך אמרו ע”ה (פסחים) מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל ברי’ יכולה לעמוד במחיצתם ע”ש.
אולם בעיון בדברי הרמב”ם נבחין כי דבריו אמורים לכאו’ דווקא על אותם שמסרו עצמם על מדרגת קידוש ה’, וסרבו לעבור עבירה ולהמיר את דתם כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל ועשרה הרוגי מלוכה ושבעת בני חנה וכדו’. כפי שכתב הרמב”ם במפורש דהיינו שנהרג על קידוש ה’, אך מניין לנו שגם מי שנהרג על ידי גויים בגין היותו יהודי שנחשב הוא כמת על קידוש ה’ או כהרוג מלכות?
דרגת הנהרגים בגין יהדותם – כי עליך הורגנו כל היום
אכן נראה כי דרגה שלישית ישנה, שאיננה מדרגת הנהרגים על קידוש ה’ ואף איננה מדרגת הרוגי מלכות, אלא היא מדרגת הנהרגים בגין יהדותם.
דהנה במדרש שוחר טוב על תהילים מזמור ט פסוק י”ג אומר המדרש בזה”ל:
כי דורש דמים אותם זכר. כשיבא הקדוש ברוך הוא ליפרע פורענות הצדיקים, ולתבוע דמו של ר’ עקיבא, הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו ולא שכח צעקת ענווים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד אומות העולם, ולא דמן של צדיקים בלבד אלא כל מי שנהרג בימי השמד, ודמן של עשרה הרוגי מלכות, ואלו הן, ר’ שמעון בן גמליאל, ור’ ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ור’ ישבב הסופר, ור’ חוצפית המתורגמן, ור’ יוסי, ור’ יהודה בן בבא, ורבי יהודה הנחתום, ור’ שמעון בן עזאי, ור’ חנינא בן תרדיון, ור’ עקיבא, ועליהם נאמר כי דורש דמים אותם זכר. ועתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של ר’ יהודה הנחתום, ושל בן קופיא, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד שיהרג ר’ יהודה הנחתום, מה עשה בן קופיא, עשה עצמו דיין ודן אותו שיתנו לו ספיקולה, וגזר שישחטו אחר תחתיו, ויעשו אותו חתיכות ויצילו אותו, רץ לשון הרע ואמר שם שלא נהרג, וגזרה המלכות שיהרגו שניהם, ויעשו מבן קופרא חתיכות חתיכות, לפי שחס על ר’ יהודה הנחתום. ועתיד הקדוש ברוך הוא לדרש דמן, כי דורש דמים אותם זכר ולא שכח צעקת ענוים.
מבואר שעתיד הקב”ה לתבוע את דמן של ישראל מיד אומות העולם, ולא רק דמן של הצדיקים בלבד, אלא כל מי שנהרג בימי השמד.
כעין זה איתא בזוהר הקדוש, כרך א’ פרשת בראשית דף ל”ט ע”א, כי בכלל הזוכים לשבת בהיכלא רביעא הם אותם שנהרגו על ידי הגויים, וכותב הזוהר בזה”ל:
וכדין פורפירא לביש ותמן חקיקין ורשימין כל אינון קטולי דשאר עמין עעכו”ם בההוא פורפירא וסליק ההוא פורפירא לעילא ואתחקק תמן גו פורפירא עלאה דמלכא, וקודשא בריך הוא זמין לאלבשא ההוא פורפירא ולמידן עמין דכתיב (תהלים ק”י) ידין בגוים מלא גויות… לגו מהאי היכלא קיימי גו דרגא עלאה אינון עשרה רברבין ממנן (כגון) רבי עקיבא וחברוי וכלהו סלקי בסליקו גו אספקלריאה דלעילא ונהרין בזיו יקרא עילאה עלייהו כתיב (ישעיה ס”ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
מבואר בדברי הזוהר הקדוש כי מלבד דרגת עשרה הרוגי מלכות, שדרגתם גבוה עד למאוד והיכל פנימי יש להם בפני עצמו, אולם כל מי שנהרג על ידי הגויים הקב”ה חוקק את שמו על הלבוש שלו, ודורש את נקמתם מן הגויים, כדכתיב ידין בגויים מלא גוויות.
כעין זה איתא בדברי הרמב”ן על התורה בביאור שירת האזינו דברים פרק ל”ב פסוק מ’, על הפסוק “הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו” כתב הרמב”ן בזה”ל:
“ואמרה השירה, כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע”ז כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם, ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצותיו, ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם, ויבוזו ע”ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להנקם מהם.
נמצאנו למדים, כי דרגת אותם שנהרגו בגין היותם יהודים, היא דרגת ‘עליך הורגנו כל היום’, שנהרגים בעקבות שנאת העמים את הקב”ה, ובעקבות היותנו עם ה’, שמעלת נהרגים אלו גדולה וזוכים ויושבים בהיכלא רביעא. אמנם לא כתוב שהקב”ה מתעלם מכל עוונותיהם, אולם לאחר הכפרה על עוונותם דרגתם גבוהה עד מאוד, ומקומם בהיכל הרביעי, וביום הנקמה הקב”ה ינקום את נקמת דמם.
הנהרג על ידי גויים בגין יהדותו קדוש יקרא
לאור האמור יובן שאין הנהרגים הללו נחשבים כמי שמתו על קידוש ה’ כדין המוסרים את נפשם למיתה כדי לא לעבור עבירה, ואף אינם נחשבים כהרוגי מלכות שמסרו נפש להצלת עם ישראל. אולם מאידך קדוש יאמר להם, שהרי מתו בגין היותם יהודים מעם ישראל.
כן כתב בשו”ת מהרי”ל סימן ע”ב אות ג’ כי כל מי שנהרג על ידי גויים בגין יהדותו, אפילו הוא רשע, קדוש וחסיד יקרא. זה לשונו שם:
ומה שכתבת בהני דנהרגו מתוך רשען דמיקרי קדוש וחסיד, אין הכי נמי קרא נמי כתיב נתנו נבלת עבדך וגו’ ומוקמינן בהני דנהרגים מתוך רשען וכל ישראל קדושים הם.
לפיכך יובן מה שמספרים על הגאון הקדוש הרב אלחנן ווסרמן זצ”ל הי”ד, שאמר לסובבים אותו להתכוון לקדש את ה’ יתברך במיתתם, והיינו לכוון שמיתתם היא על כך שהם יהודים בניו אהוביו של ה’ יתברך, וגם בכך עולים למעלת קדושים וטהורים, למרות שאכן אינם נחשבים למוסר עצמם על קידוש ה’ כדי שלא לעבור עבירה.
כפרת העוונות של מי שנהרג על ידי גויים
מלבד הנידון על דרגתם בעולם העליון, מבואר בדברי הגמרא כי עצם המיתה בהריגה ומיתה משונה על ידי הגויים שלא כדין, יש בה בכדי לכפר על כל העוונות.
כן מבואר בדברי הגמרא בסנהדרין דף מ”ז: הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה, הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה.
כמו כן לעניין הלכה כתב האור זרוע כתב בחלק ב’ סימן תכ”ח שגם המשומדים אם נהרגו על ידי הגויים בדיני הגויים יש להם כפרה. על פי זה פסק הש”ך להלכה יו”ד סימן ש”מ ס”ק ט’ שלמרות שאין מתאבלין על המומרים והמשומדים, אולם אם נהרגו המומרים על ידי המלכות אפילו בדיניהם מתאבלים עליהם. והיינו טעמא שכיון שנהרגו שלא כדין בוודאי הרהרו תשובה.
כמו כן ראיתי שמציינים לדברי האר”י הקדוש, שם מבואר כי כאשר נהרג אדם מישראל על ידי אומות העולם, כיון שקיבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, הרי הוא עולה מיד לעליונים באמצעות מלאך הנקרא אורפניא”ל אף על פי שאותו אדם אינו צדיק (‘לימודי אצילות’ להאר”י ז”ל דף ל ע”ב ד”ה דע כשנהר, ‘עמק המלך’ לר’ נפתלי הירץ דף קעג עמודה ד שער עולם הבריאה פרק יד).
ולדעתי דבר זה מפורש הוא בדברי הרד”ק על הפסוק בתהלים פרק עט פסוק ב’ “נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחייתו ארץ”, שם כתב הרד”ק בזה”ל:
כתב אדוני אבי ז”ל, והלא כתוב בירמיה (ה, א): שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ, ואיך אמר עבדיך וחסידיך? … ורבותינו ז”ל (סנהדרין מז) פירשו, ‘עבדיך’, כי המיתה מכפרת לנהרגים וכיון שנהרגו קרי להו עבדיך.
בדברי הרד”ק מבואר באופן ברור כי גם אנשים שאינם כשרים אם נהרגו נחשבים עבדיך, כי המיתה מכפרת לנהרגים, לפיכך לאחר שנהרגו נחשבים עבדי ה’. ולא תלה הרד”ק את הדין אם עשו תשובה או לא.
וכן מוכח מדברי הגמרא בסנהדרין מ”ז שם דרשה הגמרא כי כל מי שנהרג בעת החורבן נחשב עבדיך, למרות שלא נהרגו בגין מצווה אלא בגין היותם יהודים.
ודרגה מיוחדת ישנה לנהרגים על יהדותם, לעניין כפרת העונות, כמבואר בדברי הספרי דברים פרשת האזינו פיסקא של”ג, שישראל שנהרג בידי אומות העולם כפרה היא לו לעולם הבא. זה לשון הספרי:
“וכפר אדמתו עמו”, מנין שהריגתם של ישראל ביד אומות העולם כפרה להם לעולם הבא שנאמר [תהלים עט א] מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך נתנו את נבלת עבדיך שפכו דמם כמים, ע”כ. מבואר כי מיתתן של ישראל ביד האומות כפרה היא להם לעולם הבא, ולפיכך נחשבים לעבדיך.
מכוח כפרת עוונות זו, כתב בשו”ת חתם סופר יו”ד סימן של”ג שמי שנהרג על ידי גויים, אף שהיה רשע, ניתן לקברו בקברות אבותיו, הואיל ונתכפרו עוונותיו.
מי שנהרג בשגגה על ידי יהודי לאור טעות בזיהוי בקרב עם מחבל
נותר לנו לברר את דינו של יהודי שנהרג על ידי יהודי אחר מכוח טעות בזיהוי, ללא שהכניס הנהרג את עצמו למקום סכנה להצלת עם ישראל, אלא היה סתם עובר אורח, האם נחשב שנהרג בגין יהדותו, שהרי נהרג בשגגה לחלוטין ועל ידי יהודי. שמא דינו כמי שנהרג בתאונת עבודה גרידא.
אכן נראה שיש להוכיח שהנהרג על ידי יהודי בעקבות טעות בזיהוי וכדו’, דינו כאילו נהרג על ידי גוי, הואיל והמצוקה והפחד מן הגוי הם שגרמו להריגתו בשגגה בטעות בזיהוי.
כן יש להוכיח מדברי הברטנורא בביצה פרק א’ משנה י’, שכתב לגבי סנדל המסומר בזה”ל:
שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו”ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה [דף ס], ע”כ.
מבואר שמגדיר הברטנורא את אותם שנהרגו על ידי הלחץ בסנדלרי חבריהם היהודיים, שהם הרוגי מלכות.
וביאר שם התוספות יו”ט את דברי הר”ב בזה”ל: ומ”ש הר”ב שנהרגו הרוגי מלכות על ידו. אף על גב דהן עצמן הרגו זה את זה. הואיל ושלופי גזירה היו כדאיתא התם. שפיר קרי להו הרוגי מלכות, ע”כ.
אם כן עולה בידינו שגם מי שנהרג על ידי יהודי אחר בגין לחץ המלחמה נחשב כמי שנהרג על ידי הגויים.
ביאור דברי אברהם ויעקב אבותינו באמרם – “ימחו על על קדושת שמך”
לאור מעלתו הגבוהה עד מאוד של המוסר נפשו למיתה על קידוש ה’, שמיד נמחלים כל עוונותיו, כפי שכתב הרמב”ם שאפילו חטא כירבעם בן נבט נמחלים לו כל עוונותיו.
ראיתי שמבארים את דברי המדרש ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תק”ח, א”ר שמואל בר נחמני לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם בניך חטאו, אומר לפניו ‘ימחו על קדושת שמך’, אמר הקב”ה אומר ליעקב דהוה ליה צער גדול בנים דיבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו אמר לפניו ‘ימחו על קדושת שמך’. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר ליצחק בניך חטאו, אומר לפניו רבש”ע בני ולא בניך וכו’.
ונשאלת השאלה מהי תשובתם של אברהם אבינו ויעקב אבינו, וכי יעלה על הדעת שכוונתם שימחו בני ישראל מן העולם בגין חטאתם ללא תקווה.
אכן וודאי שהאבות לא נהפכו להיות לישראל לאויבים שהתייאשו מטובתם, אלא כוונתם לומר שמאחר ועם ישראל חטאו כל כך, אנא ממך כפר להם על כל עוונותם על ידי מעלה גדולה זו שימחו על קדושת שמך. (‘נזר הקודש’ לר’ יחיאל מיכל מגלוגא על ‘בראשית רבה’ מד, יז ד”ה אמנם נ”ל כי הכל הולך).
על פי זה יבואר מה שהיה בוכה כל כך רבי יהודה הנשיא ואומר “יש קונה עולמו בשעה אחת!” במעשה של קטיעה בר שלום בגמ’ עבודה זרה דף י’:, כי בכה על אלו שצריכים לטרוח כמה שנים ובכמה יסורים ואילו זה הנהרג על קידוש השם קונה את עולמו בשעה אחת, כי נמצא מתקן כל גופו ברגע אחד (‘מראית העין’ להחיד”א על מסכת עבודה זרה דף י ד”ה ‘יש קונה עולמו בשעה אחת’).
העולה מן האמור:
- המוסר נפשו למיתה כדי לא להמיר את דתו, או כדי לא לעבור על אחת מג’ העברות החמורות, נחשב למת על קידוש ה’ שנמחלים לו כל עוונותיו ואין למעלה ממנו בעולם הבא.
- הנהרג במסגרת פעילותו בשירותו הצבאי, אין הבדל אם נהרג על ידי גויים או בירי דו”צ או בתאונת אימונים, הואיל ומסר נפשו לסכנה להצלת עם ישראל, נחשב כהרוג מלכות.
- לאור האמור, בבתי הקברות הצבאיים, אין מניעה לקבור צדיק אצל רשע, כי כולם הרוגי מלכות הן.
- יהודים הנהרגים בגין יהדותם, כגון אזרחים שנהרגו במלחמה או בפיגועי טרור, וכן הנספים בשואה, הרי הם בבחינת ‘עליך הורגנו כל היום’, וקדוש יאמר להם, והקב”ה ינקום את נקמת דמם, וגם מעלתם גבוהה בשמים, ומקומם בהיכלא רביעא, כאמור בזוהר.
- כל מי שנהרג שלא כדין על ידי אומות העולם מיתתו מכפרת עוונותיו, ובוודאי הרהר בתשובה, והרי הוא בכלל עבדי ה’.
- הנהרגים בגין יהדותם רשאי להיקבר בחלקת הצדיקים, הואיל ומיתתם כפרה עוונותיהם.
- אזרח שנהרג על ידי יהודי בעקבות טעות בזיהוי וחשש ממחבל וכדו’, בלא שמסר הנהרג את נפשו להצלת עם ישראל, נחשב כאילו נהרג על ידי מחבל, ומעלתו כמי שנהרג בגין יהדותו.
תגובה אחת
רש”י כותב (תענית יח ב) דהרוגי לוד היו צדיקים גמורים ובר”ן (שם)כתב דמסרו נפשם כדי שלא לעבור על עבירה קלה והיה זה בשעת השמד, וכן בסדר הדורות כתב דהורכי לוד היו תנאים.
אמנם מדברי הרמב”ם (באיגרת השמד) דהרוגי לוד הם הראיה דאפ’ היה חטאם כירבעם בין נבט א”א לעמוד במחיצתם משמע שלא היו צדיקים, אבל בפשטות מעצם המעשה דלא עבר זמן ופצעו מוח בגזירין (שם) התפרסם שמו של הקב”ה בעולם, ולכן נראה שאותם שנטבחו אינם בגדר קידוש השם.
אבל זה שנתכפרו עוונתיהם יש להביא ריה מתהילים (עט) דנאמר:”בשר חסידיך לחייתו ארץ” ומסביר שם רש”י דמעיקרא היו רשעים ומתוך שקיבלו פורענותם נהפכו לצדיקים.