מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק כ”א הלכה א’: המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק אחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא מהן אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קרבין לערווה כלל חוץ מהאם לבנה והאב לבתו וכו’ עכ”ל. כן פסק השולחן ערוך אבן העזר סימן כ”א סעיף ז’.
על אף שבגמרא במסכת שבת דף י”ג. איתא, עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו ואמרי לה אבי ידייהו, ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפילו שום קורבה אסור משום לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ע”כ. כבר ביאר החלקת מחוקק אבן העזר כ”א ס”ק ח’, דעולא שנישק לאחיותיו הוא משום שהיה צדיק גמור והיה יודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהור.
לפיכך למעשה, למרות שאין איסור נגיעה לאח באחותו וכן להיפך, נגיעה של חיבה כגון חיבוק או נישוק הוא דבר אסור ומגונה ביותר ומעשה טיפשים.
אכן האמור הוא בנוגע לאחות גדולה, אולם אחות קטנה שהיא פחות מבת בת שלש שנים, או אחר הקטן מגיל תשע שנים, מותר לחבק ולנשק כדרך חיבוב לקטנים, כפי שכתב החלקת מחוקק אבן העזר סימן כ”א ס”ק י'. כפי שהעלה גם בשו”ת משנה הלכות חלק ט’ סימן ר”ע, ובילקוט יוסף שובע שמחות א’ בהערות לפרק י”ד.
לאור האמור, אין ספק שעל כל אדם להימנע מנגיעה של חיבה או חיבוק או נישוק אחיותיו הגדולות, אולם אין זה איסור של ממש, אלא מעשה מגונה ומעשה טיפשים, לפיכך שיכור שמתוך שכרותו נישק וחיבק את אחיותיו הגדולות, למרות שהוא מעשה מגונה ומעשה טיפשים, אין בכך איסור, והגיוני ששיכור יעשה מעשה טיפשים.
