מקורות ונימוקים:
לענין חוד בריבוע הבתים, נראה דלא בעינן שיהיו חדים. דהרי הרמב”ם (שם הל’ ב’ וג’) כתב בסדר עשיית הבתים, שלוקחין עץ מרובע אורכו כרחבו וכו’, וחופרין בו שלשה חריצין כדי שיעשה לו ארבע ראשין, ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומשימים בו את העץ, ומכניסים את העור בין כל חריץ וחריץ וכו’, ומניחין את העור על העץ עד שייבש, ואח”כ חולץ העור מעל גבי האימום של עץ, ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויים, ע”כ. והרי אם לוקחין עור רטוב ותוחבין בו את העץ, אפילו אם ימתחנו בחוזק, אי אפשר שיהא חוד בריבוע הבית, ואם איתא דבעינן שיהיו חדים, היה לו לומר שאח”כ ישפשף הפינות והקצוות כדי שיהיו חדים, אלא ודאי לא בעינן שיהיו חדים. אלא כיון דמיחזי כריבוע כשר, וריבוע קרינא ביה. וכן הוכיח בשו”ת אור לציון ח”א (סי’ ד’). וראה עוד בביה”ל סי’ לב ד”ה נתקלקל), וכ”כ בספר ערוך השולחן (סי’ לב סעיף עז) דאם הריבוע עצמו לא התקלקל אע”ג שהקלקלו החודים של הבתים, לא ניתנה תורה למלאכי השרת, יעו”ש.
