זמן הנחת טלית ותפילין קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה

מקורות ונימוקים:

תחילת זמן קריאת שמע ציצית תפילין ותפילה

תחילת זמן קריאת שמע

בגמ’ בברכות ט: מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן וכו’ אחרים אומרים משיראה את חברו במרחק ארבע אמות ויכירנו, אמר ר’ הונא הלכה כאחרים.

ובירושלמי איתא פרק א’ הלכה ב’ במה אנן קיימין אי ברגיל אפי’ ברחוק טפי חכים ביה ואי בשאינו רגיל אפי’ בקרוב  לא חכים ביה. תפתר ברגיל ואינו רגיל כהדין אכסנאי שמגיע לקיצין. את דברי הירושלמי הזה הביאו התוס’ בברכות ט’: ד”ה אחרים וכן הרא”ש סימן י’, וכן פסק הטור בזה הלשון “זמנה משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו.

תחילת זמן הנחת תפילין

דין זה מבואר לגבי קריאת שמע, אולם בגמ’ שם איתא אמר אביי לתפילה כאחרים ופירש רש”י, לתפילה דהיינו להניח תפילין, והרי”ף  בדף ד’: והרא”ש סימן י’ גרסו בגמ’ להדיא אמר אביי לתפילין כאחרים.

והטעם כתב ר’ יונה משום דבתפילין כתוב ראיה דכתיב “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”.

תחילת זמן ציצית

לגבי טלית אין מקור בגמרא לתחילת זמן ציצית, אכן בטור סימן י”ח מביא את המחלוקת הידועה בין הרמב”ם לרא”ש אם חיוב ציצית הוא על כסות יום ולא על כסות לילה, או שחיוב ציצית הוא ביום דווקא ולא בלילה ואין הבדל בין כסות יום לכסות לילה. להלכה השו”ע לא הכריע במחלוקת זו אלא שלגבי ברכה פסק בסימן י”ח סעיף א’ שיש לברך רק ביום בכסות יום שאז לכו”ע מקיים את המצווה.

לפיכך לעניין זמן ציצית, הרמב”ם שפסק ציצית היא דווקא ביום כתב שהזמן הוא משיכיר בין תכלת ללבן, והביא הב”י שני טעמים מהראשונים  לזמן שקבע הרמב”ם, רבנו יונה ביאר שהרמב”ם השווה את זמן ק”ש ותפילין לציצית, ואילו המרדכי ביאר שהמקור הוא מדכתיב “וראיתם אותו” בראיה תליא מילתא.

להלכה פסק השו”ע לגבי טלית בסימן יח’ סעיף ג’ ולגבי תפילין בסימן ל’ סעיף א’ ולגבי ק”ש בסימן נח’ סעיף א’ את אותו הזמן שמובא בגמ’ משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו [ולמרות שבהלכות ציצית כתב את הזמן משיכיר בין תכלת ללבן אבל כבר ביאר הב”י בסימן נח’ ד”ה וכ”כ ג”כ הרא”ש ששני הזמנים חד שיעורא הוא].

מהו שיעור זמן זה משיכיר את חבירו בריחוק ד’ אמות

על מנת להגיע בעצמנו לשיעור הזמן המדוייק משיכיר את חבירו, עלינו להימצא במקום ללא תאורת רחוב וכדו’, ביום שאיננו מעונן וכדו’. לכן לא נעשה זאת כל פעם לפי ראות העין, אלא לפי השיעור שקבעו לנו הפוסקים בנוגע לשיעור זמן זה.

ובכף החיים או”ח סימן י”ח אות י”ח כתב בזה”ל ומנהג עיר קדשנו ירושלים לשער שעה אחת קודם צאת השמש על הארץ בקיץ ובחורף יהיה עכ”ל. זוהי הדעה הרווחת.

מנגד כתב הפמ”ג בסימן נ”ה א”א ס”ק ב’, שהזמן משיכיר את חבירו הוא 6 דק’ לאחר עלות השחר, והביאו ג”כ המשנ”ב שם בס”ק י’ שהמיקל להניח מעה”ש אין גוערין בו.

מאידך ישנם גם כאלו שהחמירו לשער זמן זה על פי ראות עיניהם והגיעו לשיעור זמן של חמישים דקות קודם נץ החמה.

לעניין הלכה, כתב האור לציון פרק ג’ הלכה ד’ שזמן זה הוא שעה קודם הנץ, אלא שהוסיף שטוב להדר להניח תפילין וציצית כ-50 דק’ קודם הנץ שהוא הזמן לפי הבדיקות שערכו היום.

ובילקוט יוסף סימן יח’ הלכה ד’ כתב שלכתחילה אין להתעטף עד שיגיע שעה קודם הנץ. כדעת הכה”ח, ולגבי פועלים שממהרים לעבודתם כתב להקל להם להתעטף 6 דק’ אחר עלות השחר כדעת הפמ”ג.

נמצא שמי שרוצה לצאת מכל חשש ולהחמיר יניח ציצית ותפילין וכן יקרא ק”ש 50 דק’ קודם הנץ. אבל גם מי שיניח שעה קודם הנץ זהו לכתחילה ואין בזה כל חשש כיון שכך הוא המנהג פשוט. ולעניין דיעבד בשעת הדחק יכול להקל כדעת הפמ”ג ולהניח מעה”ש.

מ”מ לעניין דיעבד גם אם בירך קודם עלות השחר אינו חוזר ומברך, הואיל וכבר נתבאר שיש אומרים שזמן ציצית היא גם בלילה וכן לגבי תפילין מהתורה יכול להניח גם בלילה אלא שגזרו חכמים שלא יניח בלילה שמא יישן ויפיח בהם כמבואר בגמ’ מנחות לו: ונפסק בשו”ע סימן ל’ סעיף ב’  ושם בסעיף ד’ מבואר יותר מזה שאם הוא יוצא לדרך יכול להניח תפילין בעוד לילה וכשיאיר היום ימשמש ויברך עיי”ש.

תחילת זמן תפילה וברכות קריאת שמע

בנוגע לזמן תפילה כתב הרא”ש פרק ד’ ברכות סימן א’ ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, בדומה לזמן הקרבת תמיד של שחר שאע”ג דעיקר מצוותה עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש מ”מ אם התפלל בזו השעה יצא, וכ”כ התוס’ בשם ר”ח וכ”כ הרמב”ם.

כן פסק השו”ע סימן פ”ט סעיף א’ וז”ל זמן תפילת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש, ואם התפלל משעלה עמוד השחר יצא עכ”ל. ובסעיף ח’ כתב השו”ע וז”ל – בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר עכ”ל.

והנה במשנ”ב שם ס” א’ דקדק בלשון הרא”ש שבעינן דווקא שהאיר השחר ודן בזה בביה”ל שם באריכות עיי”ש. אבל בכה”ח אות ג’ פסק כהמג”א ועוד אחרונים שזמן תפילה בדיעבד הוא מעלות השחר. אמנם למעשה כיוון שלגבי קריאת שמע צריך משיכיר דהיינו שעה קודם הנץ א”כ מי שרוצה לסמוך גאולה לתפילה כתב בשו”ת יחוה דעת חלק ב’ שיתחיל ברוך שאמר בעה”ש ואחר 12 דק’ יברך על הטלית והתפילין בין ישתבח ליוצר ויקרא ק”ש ויתפלל.

סוף זמן ציצית ותפילין קריאת שמע ותפילה

סוף זמן ציצית ותפילין

לגבי ציצית ותפילין זמנה כל היום עד הלילה, ואף בבין השמשות אם לא הספיק להניחם יניח בבין השמשות, ולדעת מרן הרב עובדיה זצ”ל אף יברך כיוון שיש לו ספק ספקא, שמא בין השמשות הוא יום, ושמא הלכה כרבינו תם שזמן בית השמשות זה הוא עוד קודם לשקיעה כפי שכתב בשו”ת יביע אומר חלק ו’ יו”ד סימן כ”ד וכן בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן כב’ עמוד קח וחלק ו’ סימן ז’ עמוד מ’.

מאידך בבן איש חי אף שהביא ספקות נוספים שמא לילה זמן תפילין וכו’ אף על פי כן כתב שלא יברך, וכן בביה”ל כתב שיניח אך לא יברך כיוון שהברכה אינה מעכבת את המצווה וסב”ל. אמנם מרן הרב עובדיה זצ”ל השיג על דבריהם וכתב שיברך.

סוף זמן קריאת שמע

בנוגע לסוף זמן קריאת שמע , איתא בגמרא בברכות ט’: שדעת ת”ק – שגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. ובגמ’ שם י’: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע. כלומר נפסק מפורש שזמן קריאת שמע הוא עד שלש שעות.

עוד מבואר שם בגמ’ ט: אמר אביי לק”ש כותיקין, תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה נמצא מתפלל ביום.

על פי דברי הגמרא הללו, פסקו הטור והשו”ע סימן נ”ח סעיף א’ זמן ק”ש הוא עד שלש שעות “ומצווה מן המובחר לקרותה כותיקין שהיו מכווונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפילה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לעשות כן שכרו הרבה מאד” עכ”ל.

סוף זמן תפילה

עוד מבואר בגמ’ בברכות כ”ו. לגבי סוף זמן תפילה, מתני’ תפילת השחר עד חצות ר’ יהודה אומר עד ד’ שעות. גמ’ ורמינהו מצוותה עם הנץ החמה, ומשני כי תניא ההיא לותיקין.  ופירש”י לותיקין המקדימים למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה  וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר יותר שמשם ואילך כבר עבר הזמן. עכ”ל

ובגמ’ שם כז. מסיק דהלכתא כר’ יהודה. אמנם כתבו הרי”ף והרא”ש דאע”ג דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ד’ שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה. וכ”כ הרמב”ם פרק ט’ הל’ תפילה  הלכה ט’ שיצא י”ח תפילה אבל לא יצא י”ח תפילה בזמנה וביאר הב”י שזה המחלוקת בין ר’ יהודה לת”ק אם יש לו שכר תפילה בזמנה עד חצות או עד ארבע שעות אבל שכר תפילה שלא בזמנה לכו”ע יש לו עד חצות.

על פי האמור, פסק השו”ע בסימן פ”ט סעיף א’ וז”ל ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות וכו’… ואם טעה או עבר והתפלל אחר ארבע שעות – עד חצות, אע”פ שאין לו שכר תפילה בזמנה. שכר תפילה מיהא איכא עכ”ל.

סוף זמן קריאת שמע ותפילה – מנץ החמה או מעלות השחר

בנוגע לחישוב סוף זמן שלוש שעות או ארבע שעות, נחלקו המג”א בסימן נ”ח ס”ק א’ והגר”א סימן תנ”ט סעיף ב’ אם מונין את השעות מעה”ש או מהנץ החמה. ובשיטת המג”א שמנה את השעות מעה”ש נוספו עוד זמנים שונים כיוון שיש מחלוקת מתי הוא זמן עה”ש ויש גם שיטות נוספות בשיעור השעה הזמנית אם מחלקים את השעות מעה”ש עד זמן ר”ת או עד זמן צה”כ של הגאונים וזה הסיבה לחילוקים שיש בין הלוחות ויש בזה אריכות גדולה מאד ואין כאן המקום להאריך.

לעניין הלכה במשנ”ב ס”ק ד’ הביא את שני השיטות ולא הכריע, אבל כתב שמ”מ לגבי ק”ש אסור לאחר לכתחילה עד סוף הזמן. ומשמע מדבריו שבדיעבד אם נצרך לאחר יכול לסמוך על שיטת הגר”א.

לעומת זה בכה”ח סימן נח אות ד’ גבי ק”ש הביא את שני השיטות, ואילו בהלכות תפילה בסימן פט’ אות ח’ הביא רק את שיטת המג”א ונראה שנוטה לפסוק כהמג”א.

ובשו”ת אול”צ חלק ב’ פרק ו’ תשובה א’ וד’ כתב שדעת השו”ע כהמג”א, אבל אעפ”כ לגבי ברכות ק”ש ותפילה כתב שאפשר להקל כדעת הגר”א ולא הוי ספק ברכה לבטלה.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בהליכות עולם חלק א’ פרשת וארא עמוד ק”ה בביאורים שם הביא את מחלוקת האחרונים בזה וכתב שדעת הרמב”ם נראה כדעת הגר”א וכן פסק החזו”א או”ח סימן יג’ אות ג’, וכן פסק הגאון הרב משה פיינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה או”ח סימן כ”ד שכן המנהג ברוב המקומות ברוסיה וליטא וכן נהגו בני הישיבות וסיים בדברי המנחת כהן שכתב שיש לחוש לשני הסברות בדאורייתא ובדרבנן יש לנהוג כהגר”א בין להקל ובין להחמיר. אמנם אעפ”כ לגבי ק”ש שהיא דאורייתא כתב שם מרן הרב עובדיה זצ”ל שיש להקל בשעת הדחק בצירוף סברת הכסף משנה שזמן ק”ש של שחרית הוא כל היום ובצירוף סברת הפני יהושע שאף שק”ש היא מהתורה מכ”מ זמנה אינו מן התורה.

נמצא שלעניין הלכה, בני אשכנז רשאים לסמוך לכתחילה על דעת הגר”א כיון שכך משמע במשנ”ב וכך פסק החזו”א והר’ פינשטיין.

אולם הספרדים עליהם להחמיר לעניין דאורייתא כמג”א כפי שמשמע גם בכף החיים וכפי שפסק באור לציון, וכפי שהורה מרן הרב עובדיה זצ”ל, אלא שבשעת הדחק כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל שיש מקום להקל לקריאת שמע כדעת הגר”א ע”י כמה צירופים. ולגבי דרבנן דהיינו זמן תפילה וברכות ק”ש אפשר להקל לכו”ע לשער את סוף זמן תפילה ארבע שעות מהזריחה.