מקורות ונימוקים:
גבר שעשה ניתוח שינוי מין – איננו יכול לשאת אישה יהודייה ואף לא להינשא לגבר
דברים פרק ג’ פסוק כ”ב “לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה’”. ביאר רש”י, פצוע דכא היינו שנפצעו הביצים שלו או נדכאו, וכרות שפכה היינו שנכרת הגיד באופן ששוב אינו יורה הזרע כחץ אלא שותת ואינו מוליד.
מכאן למדים אנו כי מי שסירס את עצמו וכעת הוא כרות שפכה, אסור לו לבוא בקהל ה’ ועל כן איננו יכול לשאת אישה יהודייה, אלא”כ היא גיורת או שפחה כנענית שהשתחררה.
כן פסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן ה’ סעיפים א’ – ב’, בזה”ל: פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לישא ישראלית ומותרים בגיורת ומשוחררת.
איזהו פצוע דכא, כל שנפצעו הביצים שלו. וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד שלו, ע”כ.
הואיל וכך, מי שבחר לעשות ניתוח שינוי מין, כיון שנכרת הגיד שלו ואינו יורה כחץ, ואף נכרתו הביצים שלו. הרי הוא כרות שפכה ופצוע דכה ואסור לבוא בקהל ואסור לו לישא אישה יהודייה למעט גיורת או שפחה משוחררת.
כמו כן הדבר ברור שגבר שעשה שינוי מין לאישה, אסור להינשא לגבר, כיון שהוא נחשב כגבר על פי התורה. וחלילה לחשוב על כך, ואם ינשא לגבר, חלילה וחס משכב כזה יחשב למשכב זכור בר מינן.
אכן בנוגע לאימוץ, אין מניעה כלל לאמץ ילד, אלא שכיון שהוא גבר על פי ההלכה, יאמץ ילד ולא ילדה, על מנת להימנע מאיסורי ייחוד ואיסורי נגיעה וכו’.
חובת הצניעות לגבר – והחובה שלא להביא אחרים לידי הרהור
בגמרא בבבא בתרא נ”ח. איתא, ר’ בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. אמר ליה: מאי קא עביד אברהם? א”ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. א”ל, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. א”ל ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא, ע”כ.
מדברי הגמרא הללו למדו הפוסקים כי בעולם הזה בו יצר הרע קיים, אסור לגבר לגלות גילוי חיבה עם אשתו, כן כתב הנמוק”י בפרק חזקת הבתים בב”ב, וכן הביא הרמ”א להלכה בשו”ע אבן העזר סימן כ”א סעיף ה’ בזה”ל: י”א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים, ע”כ.
וביאר הט”ז ס”ק א’ כי שני טעמים יש בדבר. זה לשונו: ונראה לי דתרי טעמים היו שם שלא רצה [ר’ בנאה] ליכנס שם, חדא משום אברהם גופיה דאין לו לאדם לעשות מילי דחיבה עם אשתו בפני אחרים משום צניעות, כההיא מעשה שהטיח באשתו תחת התאנה והלקוהו וגם כאן הוא מעין תשמיש בזה. שנית שלא יעורר תאות אחרים על ידי זה שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש על ידי זה. על כן אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח”ו ששכב בחיק אשתו שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור, על זה השיב אברהם דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור כי בהאי עלמא אין צריך לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכל שכן לאחרים.
מן האמור למדים אנו כי אף על הגבר מוטל להימנע מלהביא אחרים לידי הרהורים רעים, וזאת בנוסף לדיני צניעות החלים על כל גבר ואשה שהם חובה על האדם להיות צנוע מצד עצמו, ואף אם הוא בחדרי חדרים מוטל עליו להיות צנוע כלפי שמיא, כפי המבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימנים ב’ – ג’.
