מקורות ונימוקים:
א). ראשית יש לדון מצד האיסור לחזק ידי עוברי עבירה. ופה הרי במרד ובמעל עושים חילול שבת המוני בפרהסיה ואם משתתף בחתונה כזאת הרי זה יכול להתפרש שתומך בזה ח"ו. ואי' במתני' (גיטין סא.) מחזיקין ידי נכרים בשבת אבל לא ידי ישראל. וכ"פ הרמב"ם (פ"ח מהל' שמיטה הלכה ח') שאפילו בדברים בלבד אסור לחזקם. וטעם האיסור משום שאין לסייע בידי עוברי עבירה, ואע"פ שבלעדיו נמי היה עושה את פעולת האיסור, מ"מ אין לעודד לעשות איסור. אולם מלבד שיש לצרף דעת הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו') שכתב, דבישראל מומר אין איסור של מסייע, והדגול מרבבה (שם) שם כתב, דמ"ש הש"ך דבישראל מומר מותר, לאו דווקא ישראל מומר, אלא כל ישראל שעושה עבירה במזיד, אין ישראל אחר מחויב להפרישו, ודווקא אם העובר הוא שוגג יש חיוב להפרישו. ולפי"ז בנד"ד ליכא איסור. אולם מדברי המג"א והמ"ב (סי' רמג סק"ב) נראה דלא ס"ל כוותיהו ושגם במומר יש איסור, ואע"ג דבחד עברא דנהרא דאינו אלא איסור דרבנן וכמ"ש התוס' בשבת (ג.) הוב"ד ברמ"א (יו"ד סי' קנא) שהרי בלא"ה יעברו את האיסור, יש לסמוך ע"ד הדגו"מ.
ועוד נראה, דבנד"ד שעצם השתתפותו היא בעל כרחו ונגד רצונו, וכוונתו בהשתתפותו היא אך ורק בכדי שלא לעשות מצה ומריבה בחיק המשפחה, לא דמי למסייע. וכיוצ"ב כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' לה או' א'), להתיר ליתן לפועל לאכול אף שיודע שלא יברך, ושאין בזה משום מסייע לידי עוברי עבירה, ואע"ג שכתב השו"ע (סי' קסט סעי' ב') שלא יתן למי שיודע בו שלא יברך, מ"מ מכיון שיש חשש שיכשילנו באיסור דאורייתא של "לא תשנא את אחיך", הרי שמעשהו מתפרש "כהצלה" מאיסור חמור יותר. והכא נמי שיבואו לידי שנאה, יש לצדד בזה בשעת הדחק כשאין לו ברירה אחרת. אולם עכ"ז כדי שלא יתפרש כמסכים עמהם הנכון שיישב בצידי האולם, ולא יהיה שותף פעיל בכל מהלך החתונה.
ב). עוד יש לדון מצד איסור מראית העין, שיחשבו שהגיע באיסור וכיוצ"ב, אולם כבר כתבו האחרונים שכל שיכולים לתלות את הפעולה בהיתר אין לאסור משום מראית העין, ואיסור מראית העין הוא דווקא אם חושבים שעושה כעת ממש איסור, וכגון שרואים אותו אוכל מאכל בשר עם חלב ולא יודעים שזה חלב שקדים וכיוצ"ב, אבל אם במציאות לא רואים את מעשה האיסור אף שיכולים לפרשו כמעשה איסור, כל שיש לו צד היתר אין בזה איסור מראית העין לפי שיתלוהו בהיתר, ומדברי הש"ך (יו"ד סי' פז סק"ז) לענ"ד יש להביא ראיה ליסוד זה, יעו"ש.
ג). ומצד שמיעת מוזיקה בשבת והנאה מהתאורה וכיוצ"ב, הנה מפורש ברמב"ם (פי"ד מהי' מאכלות אסורות הלכה יב), דהנייה הבאה לו לאדם בעל כרחו באיסור מכל האיסורין אם נתכוון אסור ואם לא נתכוון מותר ע"כ. וכ"כ הרמ"א (יו"ד סי' קמב סעי' טו), ובש"ך (שם ס"ק לד). וכן פסק הגרי"ח ז"ל בשו"ת תורה לשמה (סי' שצד) לגבי שירת הנשים וראייתן שאם אינו מתכוין להינות מזה ולא קמכוין הוי הנאה הבאה לאדם בע"כ דבין לאביי ובין לרבא מותר וכדאי' בלישנא בתרא דפסחים (דף כה:). וע"ע בס' חזו"ע שבת- ח"ג (עמוד תעה) ובח"ה (עמוד רעא).
ד). ויש להדגיש שאין כל התיר לעמוד לצילומים, או לשתף פעולה עם שום חילול שבת שיהיה שם. וכמו כן בוודאי אסור לו לאכול או לטעום מהאוכל החם.
