מקורות ונימוקים:
מקור המנהג לא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר
איסור שמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר לא הוזכר בדברי הגמרא או הראשונים, ואף לא הוזכר בדברי הטור או השולחן ערוך להלכה. מקור האיסור הוזכר לראשונה בדברי המגן אברהם או"ח סימן תצ"ג ס"ק א' שכתב בזה"ל:
לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ונ"ל שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות, ע"כ.
כן הביא המשנה ברורה להלכה שם ס"ק ג', וכן כתב בספר ערוך השולחן להלכה. גם בדבריהם לא מצאנו איסור שמיעת מוזיקה אלא איסור ריקודים ומחולות.
אכן בספר ערוך השולחן או"ח סימן תצ"ג סעיף ב' כתב כי כ"ש הוא שאסור לזמר בכלי זמר. מכאן הוא מקור המנהג בו נהגו עם ישראל קדושים בימי ספירת העומר, שלא לעשות ריקודין ומחולות, ושלא לשמוע כלי שיר שמביא לכדי שמחה.
האם מותר להשמיע מוזיקה בימי ספירת העומר – לילדים קטנים בגן
בנוגע להשמעת מוזיקה לילדים קטנים בגן, למרות שאין דין אבלות בקטנים, כפי שמבואר בשו"ע יו"ד סימן שצ"ו, וכפי שכתב הבית יוסף יו"ד סוף סימן שפ"ד, בשם ההגהות מיימוני' שאין אבלות לקטן, ואבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם, כי אין אבלות לקטן.
הסכימו הפוסקים שמגיל חינוך יש לחנך את הקטנים באבלות דרבים, כמו אבלות של ימי ספירת העומר ט' באב ובין המצרים, כפי שכתב בשו"ת אגרות משה חלק ד' או"ח תשובה כ"א אות ד' שמגיל חינוך יש לחנך את הקטנים לאבלות דרבים כמו ימי ספירת העומר ובין המצרים. כן כתב גם בשו"ת יביע אומר חלק ז' יורה דעה סימן כ"ט, והביא שם לדברי המג"א סימן תקנ"א ס"ק ל"ח, שכתב לבאר את דברי תרומת הדשן בשם מהר"ם שכתב שאין לכבס את בגדי הקטנים בשבוע שחל בו ט' באב, דהיינו או משום אבלות או משום עגמת נפש, אף על גב דקי"ל ביו"ד סימן שפ"ד שאין אבלות לקטן, י"ל דבאבלות דרבים מחמירינן טפי.
אכן קטנים שלא הגיעו לגיל חינוך, וכן ילדים שהגיעו לחינוך אולם אינם ברי חינוך, כגון ילדים על הרצף האוטיסטי, לא שייך בהם דין חינוך ומותר להשמיע להם מוזיקה בימי ספירת העומר ובין המצרים. אם הם אכן ברמה כזאת שאינם ברי דעת לחנכם בעניין זה, [כי יש הבדלי רמות משמעותיים בילדים על הרצף, אכן בדרך כלל ילדים הנמצאים בגן מיוחד של ילדים על הרצף, הם כאלו שלא שייך בהם דין חינוך לאבלות, בפרט בגיל הצעיר]. כעין זה כתב בספר ירושלים במועדיה [הלכות בין המצרים] לגר"א נבנצל שליט"א (עמוד קצ"ב), שמותר להשמיע שירים לילדים שלא הגיעו לחינוך בימי בין המצרים.
למרות שגם המורים שומעים את המוזיקה, אין בכך חשש הואיל והם אינם מדליקים את המוזיקה עבור עצמם אלא למטרה לשמח את הילדים ואולי גם להכין אותם לחגיגות ל"ג בעומר בביתם ובסביבתם.
בדומה לזה כתב בספר חזון עובדיה ד' תעניות הלכות נישואין ונגינה בימי בין המצרים, הלכה ה' בסוף ההערות להלכה זו, בשם ספר אמת ליעקב סימן תקנ"א לגר"י קמינצקי זצ"ל בנוגע להשמעת מוזיקה בימי בין המצרים בקייטנות לילדים במסגרת פעילויות הקייטנה, כדי להקל לנהל את הפעילויות, שיש להקל להם, בדומה למושכי הספינות או מושכי הבקרים המותרים לשמוע מוזיקה לזרזם במלאכתם. דומה לכך הוא נידון דידן כלפי המורים, שאין השמעת המוזיקה עבורם, אלא עבור מלאכתם לשמח את הילדים.
