מקורות ונימוקים:
הצניעות הנדרשת גם בתוך הבית
כתב השולחן ערוך או"ח סימן ב', בעניין לבישת החלוק בצניעות, אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג).
ובמשנה ברורה שם ס"ק א' ביאר, שעל האדם להתלבש בצניעות הואיל והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקדוש ברוך הוא ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך.
מבואר כי גם כאשר אין אדם זר רואה, אלא הבעל לבדו בבית, יש עניין צניעות כלפי שמיא.
צניעות כלפי שמיא – איננה חובה אלא מידת חסידות
אמנם נראה להוכיח שאין עניין צניעות כלפי שמיא חובה מעיקר הדין, אלא הנהגה טובה ומידת חסידות כפי שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג' סימן מ"ז, וכפי שכתב להוכיח בשו"ת אז נדברו חלק ו' סימנים מ' מ"א, בנוגע לענייני צניעות כלפי שמיא בעת הלבישה.
משום כך הרמב"ם לא הביא לדיני צניעות אלו להלכה, אלא הטור ורבינו יונה ועוד ראשונים, כיון שאין זה חובה אלא מעלה ומידת חסידות. וכן בשולחן ערוך הרב כתב לדינים אלו בלשון טוב ליזהר, ואף המשנה ברורה עצמו כתב צריך ליזהר וכו', כי אין בכך איסור או חובה אלא הנהגה נכונה וטובה ומידה ראויה.
בפרט בנוגע לצניעות באישה, שהיא מעלתה וכבודה, ומצאנו בזוהר הקדוש פרשת נשא, שהחמיר בדברים אלו וכתב בזה"ל:
אמר ר' חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאינתתיה דתתחזי משערא דרישה לבר, ודא הוא מאינון צניעותא דביתא. ואיתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחראי דשריא בביתא, מאן גרים דא ההוא שערא דאתחזי מרישא לבר. ומה בביתא האי, כ"ש בשוקא, וכ"ש חציפותא אחרא, ובג"כ אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך.
אמר ר' יהודה שערא דרישא דאיתגליא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה בגין כך בעי איתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמן שערא חד מרישא כ"ש לבר ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא פוק חמי כמה פגימו גרים הא שערא דאיתתא גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה דאלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתלק חשבותא מבנהא רחמנא לשזבון מחציפו דלהון וע"ד בעי איתתא לאתכסייא בזיוות דביתא ואי עבדת כן מה כתיב בניך כשתילי זתים מהו כשתילי זתים מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עמא ולא עוד אלא דבעלה יתברך בכלא ברכאן דלעילא ברכאן דלתתא בעיתרא בבנין בבני בנין הה"ד הנה כי כן יבורך גבר וגו' שלום על ישראל ע"ש.
מבואר בדברי הזוהר הקדוש שעל האישה ועל בעלה להקפיד מאוד שלא יתגלה שיער האישה אפילו בתוך ביתה. וגילוי שיער בבית גורם לעניות חלילה ולפגם לילדים ולפגם בעולמות העליונים והתחתונים.
כן הוא בגמרא ביומא דף מז. בזה"ל:
תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך? אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.
אכן למרות שזוהי מעלה גדולה מאוד, אין זה מעיקר הדין אלא מידת חסידות והנהגת צניעות נכונה וראויה, שהרי מבואר בגמרא בכתובות דף ע"ב. שבתוך הבית מותרת האישה בגילוי הראש,
זה לשון הגמרא כתובות ע"ב.
ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע. ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש. דאורייתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש הוי בה רבי זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואלא בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי.
מבואר שכל איסור גילוי הראש היינו דווקא שלא יצאו בפרוע ראש, אולם בתוך ביתם ממש מעיקר הדין אינו איסור.
כן מבואר בדברי המגן אברהם או"ח סימן ע"ה ס"ק ד' שכתב בזה"ל:
וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג.
אלמא, למרות שמעיקר הדין אין איסור גילוי ראש לאישה בתוך ביתה, או אפילו בחצר במקום שאין אנשים מצויים שם. מיהו ראוי לנהוג כדברי הזוהר שהחמיר מאוד בדבר.
על כן כיון שהיא מידת חסידות, בכל מקום בו המצב הוא שהבעל דורש גילוי ראש בבית, והדבר נצרך, ניתן להקל בו לפי העניין, וצריך להקפיד שלא יהפך הדבר להרגל, אלא לעיתים רחוקות, ותהיה כוונת האישה לשם שמים, לעשות רצון בעלה, אולם כאשר יחלוף רצון זה של בעלה תקפיד מאוד בצניעות, וכן אם בעלה אינו בבית וכדו' תקפיד מאוד על צניעותה כמאמר הזוהר.
