מקורות ונימוקים:
כתב בשו”ת אגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן ל):
הנה בדבר שאלתו על מה ששמע שבישיבות מתירין להתלמידים לגנוב את התשובות להשאלות במבחני הסיום שעושה המדינה כדי להונות ולקבל את התעודות שגמרו בטוב, הנה דבר זה אסור לא רק מדינא דמלכותא אלא מדין התורה, ואין זה רק גניבת דעת שג”כ אסור כדאמר שמואל בחולין דף צ”ד ע”א שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו”ם וכ”ש הכא שהוא גניבת דעת לכולי עלמא אף לישראל, אלא דהוא גם גניבת דבר ממש דהא כשירצה לפרנסתו במשך הזמן להשכיר עצמו אצל אחד לעבוד בעסקיו ורוצים ברוב הפעמים במי שגמר היטב למודיו דחול והוא יראה לו התעודה איך שגמר בטוב ועל סמך זה קבלוהו שזהו גניבת ממון ממש, וגם שאסור לשקר בכל אופן אף שאינו נוגע לשום דבר.
וכן העלה כיוצא בזה בשו”ת שבט הלוי חלק י (סימן קסג): דאיך אפשר להעלות על הדעת לעשות לכתחלה דבר כזה ובפרט במסגרת חינוך, דדבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת, שאסור לגנוב אפילו דעתו של גוי כמבואר חולין (צ”ד ע”א) ובשולחן ערוך (חו”מ סי’ רכ”ח ס”ו), ופשוט דאיכא גם לאו דלא תשקרו, ועשה דמדבר שקר תרחק, ועיין שבועות (לא), וגם איכא בזה דרגא ורגילות לרמאות.
