מקורות ונימוקים:
א). בשו”ע (יו”ד סי’ קפב) קיימ”ל כדעת ההלכות גדולות הרא”ש והרמב”ם, דאין לגבר להסיר שערות בתער בכל מקום שבגופו, אולם במספרים כעין תער מותר, ובבית השחי ובית הערווה גם בכעין תער אסור. ואע”ג שהטור ובבהגר”א הביא דעות נוספות המיקלות יותר. הכי פסק בשו”ע (שם ס”א).
ב). והנה הגילוח בתער אינו דוקא בסכין וכענין גילוח פאות הזקן הנז’ בשו”ע (יו”ד סי’ קפא), דשם השחתה אסר הכתוב, אבל הכא יסוד האיסור הוא ייפוי וכדרך שנשים עושות, ואין נפק”מ במה מגלח ובין בסם ובין בלייזר, כל שדרכו להשיר את השער משורשו, הרי הוא תער ממש וכך עושות הנשים לצורך ייפון גופן. וכעין תער הוא, שגוזר במספריים סמוך לבשר ולא עוקרו משורשו.
ג). ולפי”ז בנד”ד היה מקום לאסור, אולם כבר כתב הרמב”ם שבמקום שדרך הגברים לעשות כן, אין מכין אותו. והר”ן כתב שגם לכתחילה יש להתיר. ובגדר דרך הגברים, ראה בפרישה ובהגה’ רע”א (יו”ד סי’ קפב) ב’ תרוצים, האם הכוונה לגברים יהודים או גברים גויים (או חופשיים רח”ל). ואולם עתה שהתפשט הדבר הרבה בקרב מחנה בני התורה ושומרי המצוות, יש להתיר לכולי עלמא.
ד). ואע”ג שמרו הב”י כתב, דאין מכין אותו אבל איסורא איכא אליבא דהר”מ ושלא כדעת הגאונים והר”ן והרמ”א. וכן נקט בלשונו בשו”ע. ועי’ בבהגר”א. וכבר הרגיש בזה בשו”ת רב פעלים ח”ג (חיו”ד סי’ יח), וכתב שמנהג בגדאד שלא כדעת מרן אלא כדעת מור”ם.
אולם מרן בשו”ת יביע אומר חלק י’ (סימן נח בהערותיו על הרב פעלים חיו”ד ח”ג או’ טז), בשם שו”ת גינת ורדים (חיו”ד כלל ו’ סימן יב), שביאר שאינו מוכרח כדעת מרן הב”י ברמב”ם, ושמא גם לדעתו יש להתיר. ושכ”כ בשו”ת שארית יוסף – ידיד ח”ב (עמ’ עג), וכן העלה שם מרן להתיר אף לכתחילה. ומ”מ גם אליבא דהב”י אפשר דבימינו התפשט המנהג כהרמ”א לענין זה דומיא דמ”ש הרב פעלים.
ו). אולם שער בית השחי ובית הערווה, לא נהגו בימינו לגלח לשם יופי וא”כ יהיה בזה איסור גמור לכל הדעות. אא”כ עושה זאת שלא לשם יפוי וראה בשו”ע (שם סעי’ ג’).
