מקורות ונימוקים:
א). כתב השו"ע (סי' שכא סעי' יא) דמותר להשקות את התלוש בשבת כדי שלא יכמוש. וכתב המג"א (ס"ק יג) דטעם ההיתר, כיון דירקות הללו ראויים לאוכלם ביומן. ור"ל, דלפיכך אין בזה משום מכין משבת לחול. וראה עוד במג"א (שם סק"ז) שאחר שהביא בשם חכ"א דרצה לומר דמותר להדיח את הבשר החי מן הדם שעליו ושאין בזה משום מתקן והביא ראיה מהשקיית התלוש, ודחה דבריו, לפי שמתקן את הבשר ע"י ריכוכו, משא"כ בירק דהוי מניעה שלא יכמוש. ואח"כ הוסיף המג"א וכתב, דבלאו הכי יש לאסור להדיח את הבשר, משום איסור מכין משבת ליו"ט, ולא דמי להשקיית התלוש, לפי שאפשר דאכיל מינייהו ביומיה, מה שאין כן בבשר דמוכח מילתא דלצורך חול הוא אין להקל. ע"כ. וגם בשו"ע הרב (סי' שכא סעיף ו') כתב, דאפילו בשר רך שראוי לכוס, אין להקל להדיחו, כיון שאינו רוצה לאכלו היום יש איסור בהדחתו משום שטורח משבת לחול, ואינו דומה לירקות שראויים היום לאכילת כל אדם ואינו ניכר כלל שטורח משבת לחול, דשמא יאכלם היום משא"כ בבשר חי שאין דרכו לאכלו חי אלא לבשלו, ניכר הדבר שטורח משבת לחול. ע"כ.
ב). ולכאו' לפי"ז אמאי לא נתיר מבעוד אפי' לבשל מאכלים ביו"ט לצורך יו"ט שני, או לחמם מאכלים משבת ליו"ט החל במוצ"ש, באופן שיהיו ראויים מבעוד יום לאכילה, והלא אז לא מינכר דהוא לצורך הלילה וליכא זלזול. וזה ודאי לא התירו, וכמ"ש השו"ע (סי' תקג ס"א). ואע"ג שנחלקו גדולי הפוסקים הב"ד המ"ב (שם סק"ז) באופן שמבשל הרבה וכוונתו לצורך הלילה אלא שמערים וטועם מעט מבעוד יום מן הקדרה. ע"ש. אלא דגם להפוסקים המתירין שם, היינו דווקא בב' תנאים, א. קודם אכילה. ב. חייב לטעום קצת. אבל לולא זה, ודאי דגם הם לא מתירים, אפי' שנעשה מבעוד יום, וצ"ע למה לא התירו לולא טעימתו והלא לא ניכר שהכנתו היא לצורך הלילה דשמא יאכלם היום.
ג). עוד יש להקשות, ממה דאי' במתני' (שבת קיג.), ובר"מ (פכ"ג מה' שבת הלכה ז'), דאין מציעין את המיטה משבת למוצ"ש. והתם לא חילקו ואסרו גם אם יש לו שהות לישון בשבת עצמה. ועוד צ"ע ממ"ש המהרי"ל הב"ד להלכה המג"א (סי תרסז סק"ג), והלבוש (סי' תפח), לאסור להביא יין ביו"ט לצורך הלילה. והלא לא ניכר בטרחתו ההכנה דשמא צריך ליין ביו"ט עצמו.
ד). וראיתי להרב חיי אדם (כלל קנג או' ו') שכתב לייסד בהאי דינא דמכין, דרק היכא שגומר דבר הוי הכנה, אבל הבאה לביתו כיון דאינה גמר הדבר, לא הוי הכנה. והביא לזה כמה ראיות, ואחד מהם ממ"ש המג"א (סו"ס תרסז) להתיר להוריד השולחנות והכלים ביו"ט האחרון מהסוכה לבית ובלבד שלא יסדרם עד הלילה. הרי דההבאה עצמה כיון שאינה גמר הדבר שרי, ורק סידור השולחן ועריכתו שהוא גמר ההכנה אסור. וצ"ל דכל שגומר הדבר שפיר ניכרת ההכנה והוי זלזול בכבוד היום. ולפי"ז צ"ל שגם סידור המיטות הוי גמר הדבר כסידור השולחן כיון שמיטתו מוצעת ומתוקנת כעת, וכן מה שאסרו הפוסקים לסדר ולהכין את הס"ת מיו"ט לשבת או איפכא, כמ"ש המחזיק ברכה (סי' תרסז סק"ב), והמ"ב (סק"ה). היינו נמי מטעם שגומר הדבר ומתקנו באופן שמצידו אינו צריך עוד תיקון. וע"ע במ"ב (סי' תקיד ס"ק לד) גבי הכנת הנרות לצורך יו"ט שני. ואתי שפיר נמי מה שהתירו להשקות את התלוש, לפי שאין זו הכנה שיש בה גמר דבר, ולא מתקן את הירקות הללו ע"י השקייתם דהרי הם כבר ראויים ועומדים לאכילה אלא שפועל שלא יתקלקלו. ומה שאסרו להביא יין לצורך הלילה, כתב החיי"א, דמשום שהוא סמוך לחשיכה מוכח מילתא שאינו לצורך היום. אבל בעוד היום גדול התיר בשעת הדחק לצורך מצווה. והיינו שהבין החיי"א, דאין בפעולה זו גמר הדבר, (והכי משמע בגמ' עירובין לח:), דאי לאו הכי בכל גוונא אסור. וכיסוד זה מוכח לכאו' ג"כ ממה שהתירו הפוסקים והשו"ע (סי' שב סעי' ג') להתיר לקפל טלית בשבת שלא כסדר קיפולו הראשון. ולכאו' מה בכך שאין כאן תיקון כלי, סו"ס הרי הוא טורח ומכין משבת לצורך חול. וע"כ צ"ל דכיון דאין בפעולה זאת שום תיקון כיון שאינו כסדר קיפולו הראשון, לא אסרו כהאי גוונא, ע"ש. וכן ראיתי שכתב להוכיח בספר מנוחת אהבה ח"א (פי"א או' יב). אלא שאינו מוכרח, דהתם י"ל בטעם ההיתר, כיון שיש לו צורך בקיפול הטלית היום כדי שלא תישאר הטלית בשבת בצורה לא מסודרת וגם שהוא דבר מגונה לטלית חשיב כדבר שיש לו בו צורך עתה, ומהאי טעמא התירו הפוסקים לסדר הבית, וכתבו דאין בזה משום מכין, ראה במ"ב (סי' שב ס"ק יט).
עכ"פ נמצא עולה מדברי החיי"א דאין להתיר הכנה אפילו בעוד היום גדול, בשני אופנים. א. במקום שיש גמר דבר ואפילו מבעוד יום. ב. בסמוך לחשיכה, אפי' הבאה ממקום למקום. וכדברי החיי"א פסק המ"ב (סי' תרסז סק"ה).
ה). ועתה נבוא לנידון דידן, דנראה לומר דהיכא שמניח מאכלים צוננים על פלטה אפילו כבויה, כיון שמצדו גמר את הפעולה ולא חסר עוד פעולת תיקון שצריך הוא לפעול עוד במאכל, ואע"ג שבמציאות חסר אכתי עוד תיקון בידי שמים, מ"מ מצידו חשיב גמר הדבר בעצם העמדת המאכלים במקום זה, ושפיר איכא זילותא של הכנה בעצם הנחתם ע"ג הפלטה ולא ע"ג השיש. ולא דמי למה שהתירו הפוסקים הפשרת אוכל מהמקפיא לצורך הלילה, ראה להלן (אות ז'), דהתם אין תיקון בגוף המאכל אלא מונע ע"י סילוקו מהמקפיא את המשך הקפאתו וממילא חזר לכמות שהיה, אבל בחימום המאכל הרי הוא מתקן ומכין את גוף המאכל. וכן לא דמי למה שהתיר השו"ע (סי' תטז ס"ב) לילך ביו"ט ראשון ולהחשיך על התחום לצורך הנחת העירוב, דהתם הוי כהבאת יין ממקום למקום ולא נשתנה בגוף העירוב דבר, אבל בנד"ד ע"י הנחתו על הפלטה פועל להביא את גוף המאכל לתיקונו המלא.
ואפי' מי שמתיר להניח מאכל צונן עם רוטב ע"ג פלטה שתדלק בעוד זמן ואי"ז בישול (עי' בס' חזו"ע – שבת ח"ד עמ' שמח), בנד"ד יודה לאסור, דהתם הנידון הוא אם קעביד "מלאכה" – מלאכת בישול, וכיון שלא נעשה דבר עתה ע"י מעשיו, הוי גרמא בעלמא וככל דיני גרמא, אבל בנידון שלפנינו אין זה כגרם הכנה, דבהכנה אזלינן אחרי פעולת מעשיו דבהא איכא טירחא וזלזול, ולא איכפת לי כלל מהתוצאה הנגרמת ממעשיו, ותיכף בהנחתו ע"ג הפלטה חשיב גמר מעשיו כיון שאין האוכל הקר ראוי לאכילה כמות שהוא רק בחימומו. וכשם שבהכנת ס"ת לצורך הקריאה של יום המחרת, אסור משום מכין, ואע"ג דאכתי מיחסר קריאה, וע"כ כיון דהדבר מצד עצמו מתוקן ומוכן, הרי שחשיב גמר הדבר, והכא נמי כיון שלא חסר כלום מצד מעשיו, הרי דחשיב כגמר הדבר. ושו"ר שכן העלה בנד"ד בספר הליכות מועד – מלכא (דף נב, ושם בהע' לב), דכיון שזו הכנה הניכרת אין להתיר אפילו בפלטה כבויה.
ו). ובגר"ז (סי' שב סעיף י') ראיתי דאזל בדרך אחרת, דהכל מיתלא תלי בדעתיה, דאם אין כוונתו כלל להשתמש בתיקון הזה שעושה היום, אסור, וכל שבדעתו להשתמש, מותר. ולפי"ז כתב, דסידור המיטות אסור, אע"ג שיש שהות ביום לישון עליהם, כיון שאין דעתו לישון עליה. וכן כתב (שם סעיף ח') גבי קיפול בגדים וטלית של מצווה, שאם דעתו לחזור וללבשו היום, מותר לקפלו דנמצא דקיפול זה צורך היום הוא, אבל אם אין דעתו לחזור וללבשו היום, אסור לקפלו בשבת. וגם בהשקיית ירקות ושרייתם, כתב (סי' שכג סעף ו') בטעם היתרם, כיון שראויים היום לאכילה אין ניכר כלל שטורח משבת לחול, "דשמא יאכלם היום". ולפי"ד צ"ע כיצד יפרנס התירו של המהרי"ל והמג"א, גבי הורדת השולחנות מהסוכה לבית, והלא אין בדעתו להשתמש בהם היום, ואולי ס"ל כמ"ש הערוך השולחן (סי' תרסז ס"ב), דכיון שאי אפשר להורידן בלילה לא חשיב זלזול והתירוהו. וכ"כ בשו"ת מהרש"ג ח"א (סימן סא) דכל שאינו יכול לעשות במוצ"ש, מותר לטרוח עבורו בשבת, ע"ש. (ועכ"פ גם לפמ"ש הערוה"ש, דכיון שאינו יכול להורידם בלילה מותר להוריד כעת, אבל לסדרן היינו לגמור פעולתם ודאי אסור וכמ"ש המג"א עצמו שם, דרק להורידן שרי ולא לסדרן).
ועכ"פ גם לשיטת הגר"ז בנד"ד פשיטא דאין להקל לחמם את המאכלים ע"ג פלטה ואפילו כבויה, כיון דאין בדעתו לאכלם היום.
ז). ולפי המבואר יוצא לדינא, דאע"ג דאין לחמם מאכלים לצורך יו"ט החל במוצ"ש, מ"מ יש להתיר להוציא מהמקפיא אוכלים ולהפשירן, והיינו דווקא בהתקיים ב' תנאים הבאים. א. להוציאם בעוד היום גדול כדי שיהיו ראויים לאכילה (אם ירצה) מבעוד יום. ואע"ג דבפועל אסור לו לחמם לצורך הלילה, מ"מ כיון דאם היה רוצה לחמם בדרך היתר לצורך היום, רשאי, תו לא ניכרת בזה הכנתו. ואפי' דברים שאינם צריכים חימום כלחם וכד', לא חשיב גמר הדבר ע"י הפשרו, אלא מסיר את המונע הגורם להקפיאו, וה"ז כמשקה את התלוש שלא יכמוש. ב. במקום שיצטרכו להמתין זמן ארוך בלילה, או שיש אורחים וכד', ויימנע משמחת יו"ט דאז חשיב לצורך מצווה, אבל בסתם במוצאי שבת של חול, או שאינו שעת הדחק, גם זה אסור. וראה עוד בשו"ת מחזה אליהו ח"א (סימן סד), ובס' חזו"ע ח"ב (עמ' תמז). ואני הנראה לענ"ד כתבתי.
ח). ולענ"ד העצה הרווחת יותר, היא להוציא את המאכלים מהמקרר או מהמקפיא כשעה או שעתיים קודם הלילה ולהניחם ע"ג הפלטה חשמלית או הגז, ואחר שנתחממו המאכלים יאכילם לבני ביתו הקטנים לפחות כזית מכל מאכל ומאכל, ואף שנחלקו גדולי הפוסקים באופן שמבשל לצורך הלילה וטועם מעט כי היכי דלא ליתסר עליה, אם הוא בכלל הערמה, ועי' שו"ע (סי' תקכז סעיף כא), ובמ"ב (סי' תקג סק"ז), ושעה"צ (ס"ק יד, טו), וסיים דאף שהעולם נוהגים להקל ויש להם ע"מ שיסמוכו, מ"מ המחמיר תע"ב. מ"מ בכהאי גוונא אינו בכלל הערמה, כיון שבדרך כלל בשעה זו ילדיו הקטנים כבר רעבים מסעודת הבוקר, ומטרתו בחימום אלו המאכלים לא רק בשביל הערב אלא באמת גם להסעיד ב"ב שעתה רעבים, ומאכילם מכל קדירה וקדירה, ורק היכא שעיקר בישולו בשביל הלילה ואוכל רק כדי שלא יאסר עליו, בזה יש שאסרו דניכר דהוי הערמה, לא כן באופן זה שנתבאר, ומה לי שעי"ז מרוויח שנשארו קדירותיו חמים בלילה וה"ז כמ"ש בגמ' ובשו"ע דמבשל קדרת בשר אפילו אינו צריך אלא לחתיכה אחת ואת הנשאר רוצה לערב, דאטו יש איסור להאכילם דווקא מהמאכלים שהוכנו לצורך הלילה. ומ"ש השו"ע (שם) דרק קודם אכילה מותר לחמם לצורך הלילה, היינו דווקא היכא שמערים. ועל כן לגדולים אין להקל באופן זה אף אם יטעמו מהמאכלים, כיון שכבר סעדו את עיקר סעודת יו"ט בבוקר, ועי' בלבוש (שם) דבכה"ג ניכרת ההכנה והזלזול ביו"ט. ועי' בכיוצ"ב שהעלה בשו"ת רב פעלים (חאו"ח ח"א סימן לא) דאי"ז בכלל הערמה אע"ג שעיקר כוונתו לצורך הלילה. וכן פרסמתי זה כמה שנים בעלוני החגים היוצאים לאור בס"ד, וקילסוה רבנן לעצה זו.
ושמעתי עוד עצה, להוציא את המאכלים מהמקרר או מהמקפיא כשעה או שעתיים קודם הלילה ולא יניחם ע"ג פלטה, רק תיכף בצאה"כ יחממם ותוך זמן מועט יתחממו. ונכון הוא.
ועתה ראיתי שהביאו בשם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שהתיר הדבר להניח ע"ג פלטה כבויה שתדלק לאחר זמן, מיהו שמעתי מבנו רבי אברהם יוסף שליט"א שאמר שאין לסמוך על פסק זה לפי שאפשר שכתב זאת לפום ריהטא, וצ"ע.
