מקורות:
[1] ירושלמי תענית פ"ב ה"א: "א"ר לוי ולמה יוצאין בין הקברות, לומר חשבינו כאילו מתים לפניך. א"ר תנחומה וכולהן בה, אם מיתה אנו חייבין – הרי מתים, אם גלות – הרי גולים, אם רעבון – הרי רעבים. ע"כ. ופירש בקרבן העדה שם: "ע"י יציאת ביה"ק נמצאו כל העונשים מיתה וגלות ורעבין" עכ"ל. וראה לעיל שם מה שהזכרנו בשם הרב אליה זוטא סי' תקע"ט סק"א.
[2] כפי שהבאנו לעיל פרק א', בשם מוהר"ש חירארי זלה"ה בספר שלמי שמחה עמ' ט"ו, לכו חזו שם וראיתם את האר"ש מה היא.
[3] כ"כ בספר תורת התיקונים ח"א עמ' ז' להגה"צ רבי יוסף דיין זצוק"ל, וז"ל: "ובפרט ההליכה לקבר צדיק שהגישה אליו קשה, מועילה עד מאוד [לתיקון פגמי הנפש], וכל פסיעה במקום כזה ממתקת את הדינים למעלה." עכ"ל. וכ"כ בספר עוד יוסף חי לוי פרק ה' עמ' צ"ח בשם הגה"צ הנ"ל, והוסיף דכל פסיעה בדרכים הקשים לקברות הצדיקים "מורידה ממנו המקטרגים והמשטינים" עכ"ל. וכעי"ז מוסרים בשם הגה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל, שטלטול הדרכים לקבר הצדיק הוא כעין "תשלום" לקיבול התפילות שמתפלל אח"כ בקבר.
[4] הנה בתיקוני זוהר בהקדמה דף א' ע"ב נאמר: "ועוד כן איש נודד ממקומו מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתריה (בשכינתא) [כשכינתא] דאתמר בה ולא מצאה היונה מנוח, דהכי אוקמוהו רבנן בזמנא דאתחרב בי מקדשא גזר על בתי הצדיקים דיחרבו דאזלין כל חד נודד ממקומו דדיו לעבד למהוי כרביה" ע"כ. ובזוה"ק פרשת ויקהל דף קצ"ח ע"ב: "ואתון קדישין עליונין דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה דזכאין אתון למעבד לכו נסין ופורקנין ותזכון לחיי עלמא דאתי וכו'". עיי"ש. וכתב עפ"ז הרמ"ק זלה"ה בתומר דבורה פרק ט' וז"ל: "פירשו בספר הזוהר וכו' יגלה ממקום למקום לשם שמים, ובזה יעשה מרכבה אל השכינה הגולה, וידמה עצמו הרי אני גליתי והרי כלי תשמישי עמי, מה יעשה כבוד גבוה שגלתה שכינה וכליה אינם עמה, שחסרו בסיבת הגלות. וכו'. ויעשה לעצמו גירושין ויתגרש מבית מנוחתו תמיד כדרך שהיו מתגרשים רבי שמעון וחבריו ועוסקים בתורה וכו'." עכ"ל. ומודעת זאת כי איש האלקים הרמ"ק זלה"ה היה נאה דורש ונאה מקיים, והיה מגרש את עצמו מביתו מידי פעם בפעם יחד עם רבו מהר"ש אלקבץ זלה"ה, כדי להשתתף בצער השכינה שהיא בגלות (והיה מחדש בתורה בע"פ כל אותו זמן), ובעת ההיא, היו "מנצלים" את הגירוש כדי להשתטח על קברות הצדיקים, כמבואר בספרו "ספר גרושין" בפרקים ז', ט', י"ד, טו"ב, כ"ד, מ"ו, ונ"ט, ואכמ"ל. והנה בודאי שאם היה משתטח על קברות הצדיקים, חלק מהליכתו היתה מכוונת למקומות שבהם נמצאים הקברים, וא"כ יצאנו למדין, דגם אם הולכים לקבורת הצדיקים, עדיין נחשב הדבר כ"גלות", וא"כ אפשר לכוין כנ"ל, וכן נוהגים כמה מקובלים ואנשי מעשה והדברים יודעים (ונהי דהרמ"ק היה יוצא לגלות וממילא גם מכווין דרכו להשתטח, ואנן עיקר יציאתינו היא לצורך ההשתטחות ורק ממילא נמצאים בגלות, סוף סוף מועילה הכוונה הנ"ל להיות קצת בגדר גולה לכבוד שכינת עוזינו). ועיין ספר למען שכינתך.
[5] מוהר"ר סלמן מוצפי זצ"ל בספר שפתי צדיקים עמ' כ"ד (מעמודי המבוא, מהדו"ק).
[6] מוהר"ר יוסף חיים מבבל זלה"ה בעל הבן איש חי, בספרו חיים והשלום על התהילים במזמור י"ח (מובא באוצרות חיים עייני תפילה עמ' קל"ז) כתב וז"ל: "וידוע דאם משתתף בצער השכינה כביכול, בזה תשמע תפילתו, וזה שנאמר ישמע מהיכלו, בשביל השכינה הנקראת היכל, ישמע קולי ה'". עכ"ל. והגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, הובאו דבריו בעקד"מ גליון דש"מ עמ' א', נתן טעם לשבח לכך שהמשתתף עם צער השכינה מתקבלות תפילותיו, והוא משום שנעשה שותפו של הקב"ה.
[7] הרה"ג ר' מרדכי אליהו זצ"ל בקו' ומרדכי ישב עמ' ע"ג.
[8] פני מנחם פרשת בשלח עה"פ ויבא עד חברון. עיי"ש.
