מקורות ונימוקים:
דין המזיק מתוך שמחה
במשנה בסוכה דף מ"ה איתא, "מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן".
בביאור דברי המשנה 'מיד תינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם', נחלקו הראשונים. רש"י פירש דהיינו שהגדולים היו שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי, ואוכלין את אתרוגיהן של התינוקות, ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה".
על דברי רש"י הללו, כתבו התוס' שם, ד"ה מיד בזה"ל:
ויש ללמוד מכאן, לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה, וקורעין בגדו של חבירו, או מקלקל לו סוסו, שהן פטורין, שכך נהגו מחמת שמחת חתן".
אולם פירוש שני הביא התוס' בזה"ל:
ועוד יש לומר דמתני' לא איירי כלל שיחטפו הגדולים מידן של תינוקות, אלא מיד כלומר לאלתר התינוקות שומטין לולבי עצמן מתוך הערבה לפי שהלולב ארוך ושוחקין בו ואתרוגיהן היו אוכלין.
לפי הפירוש השני, אין מקור לפטור בנזקים במקום בו נהגו לרקוד או לשמוח, אפילו שמחה של מצווה.
לעניין הלכה נחלקו הראשונים, המרדכי בסוף פרק הישן בסוכה סימן תשמ"ג, הביא לפירוש רש"י ולדברי התוס' שכתב עליו שמכאן יש לפטור את המזיקים תוך כדי שמחת חתן וכלה. כן פסק גם בחידושי אגודה פרק לולב וערבה סימן מ"א בזה"ל: בחורים ששוחקין זה עם זה, והכו זה את זה, אם אינם מכוונים פטורין" עכ"ל. כן משמע גם מדברי תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ר"י ובתרומת הדשן סין ק"י.
אולם הרא"ש בתשובה כלל ק"א סימן ה', כתב לחייב שושבינים של החתן שהזיקו תוך כדי שמחה לפרד של החתן. הואיל וס"ל כפירוש שני שהביא התוס' בביאור דברי המשנה בסוכה, כפי שכתב בפסקיו סוכה פרק ד' סימן ד', שפירוש המשנה הוא שלא כרש"י אלא הקטנים היו שומטין ואוכלין אתרוגיהן.
למעשה השו"ע לא גילה לנו דעתו בעניין, אולם הרמ"א חו"מ סוף סימן שע"ח הביא לדברי תרומת הדשן וכתב בזה"ל:
בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זה את זה ממון חבירו דרך שמחה ושחוק, וכן בשאר דבר שמחה, הואיל ונהגו כן, פטורין (מרדכי ס"פ הישן ותוספות והרא"ש ואגודה פרק לולב וערבה), מ"מ אם נראה לב"ד לעשות סייג וגדר, הרשות בידם.
כמו כן פסק הרמ"א בהגהתו לשו"ע או"ח סימן תרצ"ה סעיף ב' בזה"ל: ויש אומרים, דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם" עכ"ל.
אולם בבית יוסף או"ח סימן תרצ"ה לאחר שהביא לדברי תרומת הדשן סימן ק"י שכתב שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד אין בהם משום גניבה ולא גזילה וכו'. כתב על כך בזה"ל:
ונ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגו כן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לעניין זה.
משמע מדברי הבית יוסף שאין פטור בדיני נזיקין בפורים, כן כתב גם ערוך השולחן סימן תרצ"ה סעיף י', שעכשיו בעונותינו הרבים ערבה כל שמחה ואין אנו נוהגים לשמוח כל כך עד שיבא להיזק ולכן עכשיו כשהזיק חייב לשלם.
על פי זה כתב בספר חזון עובדיה בדיני מצוות שמחת ימי הפורים סעיף ט"ו, שאין הבדל בין כל השנה ליום פורים לעניין פטור מזיק שהזיק תוך כדי שמחה, וחייב לשלם, הואיל והבית יוסף פליג על דברי הרמ"א. ולמרות שהשולחן ערוך לא הכריע היפך דעת הרמ"א, לא ניתן לומר קים לי כנגד מה שכתב מרן בבית יוסף, כפי שהאריך להוכיח בשו"ת יביע אומר חלק ט' חו"מ סימן א' אות ב' ואות ה'.
אמנם לענ"ד אין ראיה מדברי הבית יוסף וערוך השולחן, שהם פסקו כרא"ש ופליגו על דברי רש"י ותרומת הדשן, הואיל ולא כתבו לחלוק אלא כתבו שיש לחיי בכל נזק שאינו נהוג בימינו. לפיכך ככל שמדובר על נזקים שנגרמו מריקודים של שמחה הנהוגים גם בימינו, יש לפטור אף לדעת הבית יוסף.
טעם פטור המזיק בפורים
אמנם עלינו להתבונן מה בכך שהמנהג הוא להשתולל ולשמוח בפורים או בחתונה וכדו', הרי אדם המזיק חייב אפילו בשוגג ואפילו באונס, כמבואר בשו"ע חושן משפט סימן שע"ח, מדוע אם כן יש צד לומר שהמזיק בפורים או בשמחת חתן וכלה וכדו' פטור.
ביאור העניין מצאנו בדברי הפרי מגדים [סימן תרצ"ה ס"ק ז'-ח'] שכתב ב' נימוקים, ראשית כתב מפני שבפורים מסתמא מוחלים, עוד כתב דהוה כאנוס קצת. ונראה דשניהם טעם אחד הוא שמשום כך אנו אומדים דעתו שהוא מוחל מראש על נזקים כאלו בפורים הואיל והמנהג הוא כך, והרוקדים והשמחים אינם יכולים לעשות זאת תוך כדי הקפדה מוחלטת שלא להזיק, לפיכך הוא כאנוס קצת.
טעם נוסף ניתן לציין לדברי הגמרא בב"ק ל"ב. שהרץ בערב שבת והזיק את המהלך פטור, הואיל והוא נחשב רץ ברשות.
כן פסק השולחן ערוך חו"מ סימן שע"ח סעיף ח', היה אחד רץ ואחד מהלך, והוזק המהלך ברץ, חייב, מפני שרץ שלא ברשות. בד"א, בחול. אבל בע"ש בין השמשות, פטור, מפני שרץ ברשות.
על פי זה יש לומר שכל מי שרוקד או עושה שאר מעשים שנהוג לעשות בפורים והזיק הרי הוא פטור, כיון שנחשב 'ברשות' בדומה לרץ ברשות הרבים בע"ש.
הנפק"מ בין הטעמים היא כגון בן כרך שהזיק בפורים דפרזים לתושב הפרזים, שלפי הטעם הראשון הוא פטור, כיון שהפרוזים מוחלים על נזקים נהוגים, אולם לטעם השני, יש לחייב את המזיק הואיל וכלפיו אין מצווה ואינו נקרא מזיק ברשות.
