מקורות ונימוקים:
ע”פ מה שכתב מרן השולחן ערוך (סימן קסג סעיף ב’): המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידיים, והאוכל צריך נטילת ידיים ואע”פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל. והיינו טעמא שלא תיקנו נטילה אלא לאוכל ולא למאכיל אע”פ שנוגע בפת. ובלבוש הוסיף, דמפני דהוי מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן.
וטעם הנטילה לאוכל, לפי “שלא פלוג רבנן” באוכל בין נוגע לשאינו נוגע. וכדמבואר בלבוש ובמשנה ברורה (שם ס”ק ח’). והנטילה בברכה מטעם זה.