מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תרו סעיף א', עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו, אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו.
וכתב המשנה ברורה שם ס"ק א' בזה"ל, וכל שכן אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן. דזהו המקטרג הגדול על האדם כמו שאמרו חז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש. ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם יודיענו אף על פי שחבירו לא ידע מזה כלל, ועכ"פ יסדר לפני הרב ומורה צדק הענין בשלימות ובאמת בלא שקר ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה.
וכן כתב בספר יוסף אומץ סימן תתקפג, ראיתי חרדים לדבר השם שמדקדקים לפרוע כל מה שחייבים לחבריהם קודם יום הכיפורים, אפילו אם לא תבעו אותם מעולם, כדי שלא ימצא המקטרג אחריהם מאומה. וכן כתב במחזור בית הכפורת (עיו"כ ס"ב).
אולם כאשר החוב נעשה בהיתר ובהסמכת החייב וקבעו מועד פירעון מאוחר לאחר יום הכיפורים, אין בכך חשש, ואין מניעה להישאר עם חובות כאשר הינם בהסכמה ביום הכיפורים.
