הדלקת נרות חנוכה בנגמ”ש, קומנדקר וטנקים צבאיים
מקורות ונימוקים:
א). הנה כבר האריכו האחרונים בדין הדלקת נר חנוכה אם בעינן שתהיה הדלקה בבית דווקא, או שהיא חובת הגוף ללא שייכות לעצם הבית, ומפשטות לשון הראשונים מוכח, דתיקנו את ההדלקה דווקא בבית, ואדם שאין לו בית, פטור ממצות הדלקה, וכמ”ש התוס’ (סוכה מו. ד”ה הרואה) דמה שלא תיקנו ברכת הראייה בשאר מצוות כמו בנר חנוכה, הוא לפי שיש כמה בני אדם שאין להם בתים, ואין בידם לקיים המצווה. וכן הוא בתוס’ הרא”ש (שם), וכ”כ האבודרהם (דף נד), הארחות חיים (או’ ט’), והכל בו (סי’ מד). וכיוצא בדבר, כתב הב”י (סי’ תרעא) בשם הכל בו (סי’ נ) שתיקנו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו. וכ”כ בס’ המכתם (פסחים קא.). מוכח, שכל שאין לו בית פטור ממצוות נר חנוכה. וכן הוא לשון הרמב”ם (פ”ד מהל’ חנוכה הלכה א’): מצוותה שיהיה כל “בית ובית” מדליק נר אחד, וכו’. וכן דייק מדבריו ר’ אברהם אבלי (סי’ טז). ועי’ בפני יהושע (שבת כא:) שביאר, דמה שמצווה זו שונה משאר מצוות המוטלת על הגוף, היינו משום שאין עיקר הפרסום אלא בבית הסמוך לרה”ר, (וצ”ל, דבזמנם לא היה שייך לפרסם הנס בצורה אחרת כיון שלא היו בתי חנוכייה, או שמעיקרא לא רצו להטיל חיוב המצווה באופן זה). לפיכך עשאוה כחובת הבית. וכ”כ הט”ז (סי’ תרעז סק”ב) שהמדליק נ”ח בבית חברו, הוי כאילו עומד בשעת הדלקה ברחוב העיר, דלא שייך ע”ז שם הדלקה. וכן דעת הגר”מ פינשטיין בשו”ת אגרו”מ (חיו”ד ח”ג סי’ יד עמ’ רלה) שאין חיוב הדלקת נ”ח אלא למי שיש לו בית. וכן צידד הגרע”י זצ”ל בס’ חזו”ע – חנוכה (עמ’ קנז), ושכן כתב הרה”ג נאמ”ן. וכן דעת הגרש”ז אויערבאך בס’ הליכות שלמה (עמ’ רנז) דמצוות נ”ח אינה נוהגת אלא בבית, ולכן מי שאין לו בית, אינו מדליק נרות חנוכה. וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ד (פמ”ז ביאורים או’ ז’). וע”ע בהערות של הגר”י כהן זצ”ל המובאות בס’ מקראי קודש להגרצ”פ פראנק (חנוכה עמ’ מ או’ ג’) גבי חיילים הנמצאים בשוחות בלי קירוי, דאינו בגדר בית כלל, ואין להדליק שם.
אלא שאכתי יש לפלפל, האם החיוב הוא על הגברא, אלא שמקיים את חובתו בבית וגם כשאין לו בית, אכתי לא נפקע מידי חיובו, וחייב לחזר על הפתחים כמי שאין לו נר להדלקה, או שמא הטילו לגמרי החיוב על הבית, וראה בס’ פניני חנוכה (עמ’ י – יא), מה שנחלקו בזה הגריש”א זצ”ל והגרח”ק זצ”ל.
ב). אלא שאכתי יש לעיין מהי הגדרת בית לענין זה, האם די בחיפוי קירות בד’ צדדים ותקרה, או שמא דומיא דבית בעינן שגר שם באופן קבע באכילה ושתיה ולינה, עוד יש לעיין אם בעינן גדרי בית כמו לענין מזוזה ובית המנוגע המבוארים בגמרא סוכה (ג.), והיינו ד”א על ד”א.
והנה מרן הב”י (סי’ תרעז) הביא בשם האורחות חיים (הלכות חנוכה או’ יח) שכתב, דמי שבא בספינה או שהוא בבית גוים, מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי עליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו, עכ”ל. ומוכח שגם מי שמפליג בספינה מדליק ומברך ואע”ג שספינה לענין מזוזה לא איקרי בית וכמ”ש הרמב”ם (פ”ו מהל’ מזוזה הלכה ט), וכן פסק מרן השו”ע (יו”ד סי’ רפו סעיף יא) שבית שבספינה פטור מן המזוזה לפי שאינה עשויה לדירת קבע. ולפי”ז צ”ל דחלוק דין נר חנוכה מדין מזוזה וכמ”ש לחלק בשו”ת מנחת שלמה – אויערבאך ח”ב (סי’ נא סוף או’ א’), דרק בדינים או מצוות הנוהגים תמיד בכל השנה ומצינו שאמרו בהם לשון בית, בהם מצריכים שיהיו דווקא בגדרי בית שרגילים תמיד לדור בו, משא”כ לענין מצוות נ”ח שנוהגת רק ח’ ימים ואשר לח’ ימים רגילים לדור גם בדירה ארעית לכן לא בעינן שיהא בית חשוב של ד”א הרגילים תמיד לדור בו.
אלא שלכאו’ דברי הארחות חיים סותרים את מ”ש רש”י (דף כג. ד”ה הרואה) בשם רבותיו דלא הוזקקה ברכה זו של הראייה, אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה. וכן כתב הרא”ש (סי’ ח’), הרואה נר חנוכה צריך לברך, פירוש המהלך בספינה ורואה נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק. ומוכח דבספינה אין להדליק. וראיתי שעמד בזה כבר הגאון מהרש”ם ח”ד (סי’ קמו) וכתב, שצ”ל שהספינות היו אז פתוחות ולא מקורות והרוח היה מנשב בהם ולא דמי לבית כלל. וכ”כ בשו”ת מנחת שלמה (שם). ולענ”ד קשה להעמיד כן דברי רש”י שהרי בודאי גם בזמנן היו ספינות עם בתים מקורים וכדאי’ להדיא ביומא (דף יא. סוע”א), וברמב”ם גבי בית שבספינה, וכן מבואר בעירובין (דף נה:), ולא הוי ליה לרש”י ולרא”ש למיסתם בהכי.
וע”כ אם באנו שלא לעשות מחלוקת בין הראשונים, יש לפרש דברי רש”י בפשטות דלא היה לו נרות בספינה, או שלא נותנים לו רשות להדליק שם, אבל אה”נ לענין הדלקת נרות חנוכה כו”ע ס”ל דבעינן בית, אלא דסגי גם בבית ארעי ולא דמי למזוזה. וכ”כ בס’ ערוך השולחן (סימן תרעז סעיף ה’) וז”ל: ונראה לענ”ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל וקשה להדליק שם כידוע יכול לסמוך בפשיטות על ביתו שמדליקין שם, אמנם הלא לא יראה נרות חנוכה ולכן טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה משלא יראה נר חנוכה כלל, וכ”ש מי שאין לו בית שמחויב מדינא להדליק שם אם לא יבא באותה לילה באיזה מקום. עכ”ל. הרי שפשיטא ליה שיכול להדליק ברכבת. ובאמת שכן דעת הגאון מהרש”ם בח”ד (סי’ קמו), שהנוסעים במסילת ברזל יום ולילה שלמים, צריכים להדליק שם נ”ח. וכן דעת הגרי”ש אלישיב הובא בס’ פניני חנוכה (עמ’ עה – עז) דאהל אפי’ אין בו ד’ על ד’, חייב בנ”ח ובתנאי שיהיה קיים לח’ ימים. ע”כ. וכן ראיתי שהעלה בשו”ת ציץ אליעזר חלק טו (סימן כט) שהישנים באהלים על פני השדה צריכים להדליק שם נרות חנוכה בברכה.
ג). ולפי”ז יוצא מבואר בנד”ד, דלא מבעיא לפוסקים דס”ל דאין צריך בית וסגי ביש לו רשות להניח במקום זה, וכמ”ש הרב משה לוי זצ”ל הובא בספר פסקי משה (עמ’ רמח), אלא גם לרוב ככל הפוסקים דס”ל דבעינן בית, מ”מ סגי בבית ארעי לענין זה וכל שהוא מקורה שם בית עליו לענין זה וכמ”ש המהרש”ם, הערוה”ש ומנחת שלמה. ואף שבספר חזו”ע כתב שחיילים החונים על פני השדה, ידליקו שם נרות ללא ברכה. היינו מחמת שאכתי לא נפקינן מדי פלוגתא אם בעינן בית וכמ”ש שם להדיא, ומכל מקום כ”ז במקום פתוח תחת כיפת השמים וכמו שדה, אבל הנמצאים בתוך מקום, סגור נראה דגם לדידיה, מדליקים שם בברכה דסגי לענין נ”ח בדירת ארעי.
