מקורות ונימוקים:
שלא יהא דבר החוצץ בין בשרו לתפילין
פסק השו”ע או”ח סימן כ”ז סעיף ד’ בזה”ל:
לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש.
טעם הדבר הוא משום דכתיב והיה לך לאות על ידך ולטוטפות בין עינך, ודרשו חז”ל שלא יהיה חוצץ בין התפילין לבין הבשר. כפי שכתב הרא”ש סימן י”ח להוכיח מדברי הגמרא בערכין דף ג’: שדרשה לגבי כהנים, דהני כהנים אינם במצוות תפילין של יד, הואיל ואמרה תורה וילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, ופירש רש”י ותוס’ שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו. מכאן ניתן ללמוד גם לתפילין שצריך שיהיו על בשרו, מדכתיב והיו לך לאות על ידך.
מים לחים על השיער אינם חציצה לתפילין
ובמגן גבורים ס”ק ה’ הביא לדברי השל”ה שכתב שיש לרחוץ את מקום הנחת תפילין, והביא עוד לדברי הבר”י שרצה לומר שצריך לנגב אח”כ המים כדי שלא יהיו חוצצין כמ”ש המ”ל בעבודת יוה”כ פרק ב’. אולם כתב המגן גבורים שבאמת לחין אינן חוצצין, ובביאור דברי המ”ל עשה”ג מ”ש בזה, ע”כ.
חזינן כי מים על הבשר או על השיער אינם חוצצין, אפילו הם לחים.
האם קצף או ג’ל שיער שיש בהם ממשות הינם חציצה לתפילין
אמנם יש לדון על ג’ל או קצף שיער שיש בו ממשות שאיננה נספגת מיד ונשאר שמנונית ממנה על השיער שאיננה רק מים, האם היא חוצצת או לא.
ונראה שיש ללמוד לנידון זה מדברי הרשב”א לגבי חציצה לטבילת אשה במקווה, שכתב בנידון אישה שצבעה את שיערה שאינו חוצץ משום ב’ טעמים שונים, זה לשון הרשב”א בתשובות המיוחסות לרמב”ן סימן קכ”ד
שאלה, מנהג הנשים השוכנות בארצות הערביים שצובעות ידיהן בצבע הקרוי שנדיר”ה וכיוצא בזה. צבע זה חוצץ בטבילה או לא, לפי שראיתי קצת אנשים מגדולי הארץ הבאים כאן מחמירין בדבר, ואמרו שחכמי ארצם מחמירים בדבר.
תשובה,, יפה אמרתם שאין זה חוצץ. וכן כתבתי אני בהלכות נדה שחברתי [תורת הבית הארוך בית שביעי שער שביעי בסוף השער]. וכלשון זה כתבתיה שם. נשים שצובעות שערותן לנוי מסתברא שאין חוצץ דנוי הוא להם ואינם מקפידות להסירו לעולם. אדרבה, חוזרות ומחדשות אותו תמיד לנוי ואף על פי שצבע זה פושט בכל השער ורובו אף על פי שאין מקפיד עליו חוצץ, כאן מקפדת ורוצה להיותו שם והרי הוא כאילו הוא מגופו של שער. למה הדבר דומה, לבגד צבוע שאין הצבע כדבר נוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואין חוצץ. שהרי מצינו טבילה לפרוכת אף על פי שיש בה תכלת וארגמן ותולעת שני. ועוד יראה שאין ממשו בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע. ולפיכך אין חוצץ.
בדברי הרשב”א מבואר שצבע על השיער אינו חוצץ מב’ טעמים שונים, האחד משום שהצביעה נועדה לנוי, לפיכך אין בו חציצה כי אדרבא מעוניינות בו הנשים ומקפידות ורוצות בו ונחשב כאילו הוא מגוף השיער. טעם נוסף משום שאין בו ממשות.
וידוע שנחלקו הפוסקים האם סגי בטעם הראשון שכתב הרשב”א או שצריך לב’ הטעמים יחדיו, ודעת החכמת אדם בבינ”א כלל קי”ט אות י”ב שהטעם הראשון עיקר, והטעם השני נכתב רק לסניף. וכן מורין דברי הש”ך יו”ד סימן קצ”ח ס”ק כ”א, וכ”כ בשו”ת בית דוד יו”ד סימן צ”ח בדעת הרשב”א. אולם דעת הב”ח הפרישה והסדרי טהרה שרק בצירוף ב’ הטעמים הקל הרשב”א.
למעשה יעויין בשו”ת יביע אומר חלק ב’ יו”ד סימן י”ג אות ב’ שכתב לדון לגבי נשים העושות לק בציפורניהן אם אינו חציצה בטבילה, וכתב להתיר מעיקר הדין ולהעלים עין, כי בדיעבד יש לסמוך על דברי החכמת אדם ודעימיה שהם עיקר להלכה.
על כן גם לעניין תפילין, אינו גרוע יותר מטבילת אשה, ואם יש לקצף הזה ממשות לכתחילה ראוי שלא להניחו על השיער קודם הנחת התפילין, ובדיעבד או במקום צורך מיוחד יש להקל, כי מעיקר הדין אינו חציצה, ואדרבא בתפילין יש יותר מקום להקל, מכמה טעמי.
