מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יו"ד סימן רפ"ו סעיף י"א שהחנויות שבשווקים פטורות ממזוזה. טעם הדבר הוא מפני שהתורה אמרה וכתבתם על מזוזות ביתך, והחנות איננה בית דירה, שהרי אין ישנים שם בלילה ואין זה נחשב אלא דירת ארעי.
כפי שכתב שם הט"ז שאפילו אם יושבים בחנות בכל יום פטורים כיון שאינם נמצאים שם בלילה נחשב עראי כמ"ש בח"מ סימן ק"מ ס"ח לעניין חזקה.
אולם מאידך גיסא פסק השולחן ערוך בסעיף א' כי אוצרות יין ושמן חייבים במזוזה. כלומר שמחסנים שבהם מאחסנים יין ושמן חייבים במזוזה למרות שלא גרים בו. והרי כל חנות מאכסנים בה גם דברים, ומדוע לא תצטרך מזוזה מדין בית האוצר.
אכן בפתחי תשובה ס"ק י' הביא לספר יד הקטנה על הרמב"ם פ"ב מהלכות מזוזה אות כ"א שעמד בשאלה זו, ומכח שאלה זו כתב לחלק שבאמת אם יש בחנות איזה סחורה המונחת שם תמיד הוי ליה ממש בית האוצר וחייב במזוזה, אף אם מפנה הסחורה משם בלילה ואינו משאיר שם כלום אלא ביום מ"מ ראוי לחייבה במזוזה כמו בבהמ"ד דאמרינן לפי שיושבין בו כל היום הרי זה דירה. וכתב שכוונת הטור והש"ע שכתבו שהחנויות פטורות מן המזוזה, היינו בחנויות שעושים לזמן מסויים כמו בזמן היריד וכדו' ואחר כך מפרקים אותם.
עולה בידינו אם כן לעניין המשרדים אשר בימינו, שלדעת הט"ז פטורים מן המזוזה, הואיל ואין ישנים שם בלילה אין זה אלא דירת ארעי. אולם לדעת היד הקטנה, ככל שמאחסן שם חפצים ומשאירם שם קבוע ואין המשרד זמני, צריך לקבוע שם מזוזה כדין אוצרות של יין ושמן.
לעניין הלכה במחלוקת הט"ז והיד הקטנה, כתב הבן איש חי בספרו שנה שניה פרשת כי תבוא סעיף כ"ב, שחנויות של סחורה שיושבים בהם הסוחרים כל השנה ביום ולא בלילה, הרי אלו חייבים במזוזה כפי שכתב היד הקטנה, אולם יניח בלא ברכה כיון שהט"ז חולק וס"ל שפטורים מן המזוזה. כן העלה להלכה בספר חובת הדר פרק ג' אות ח', שהואיל ונחלקו הפוסקים בחיוב המזוזה בחנויות, ולדעת הט"ז מאחר ואין ישנים שם בלילה אינם חייבים במזוזה, לכן יקבע מזוזה בלי ברכה, משום ספק ברכות להקל.
אולם בספר הליכות עולם האריך לסתור את ראיות הט"ז מחושן המשפט ומבתי מדרשות, והביא גם ראיות לכך מדברי פוסקים רבים, והעלה שלכן נראה שמעיקר הדין היה ראוי לחייב החנויות שבזמנינו במזוזה, ואפי' בברכה, וחומרא בעלמא החמיר בבן איש חי כאן שלא לברך, מפני שאין הברכות מעכבות. והמברך יש לו ע"מ לסמוך. וכתב במפורש שנראה שה"ה לבתי חרושת, שהפועלים נמצאים בהם ביום בלבד, ולא בלילה, וכן חדרי משרדים פרטיים שאינם נמצאים שם בלילה, חייבים במזוזה, וכפי שפסק בשו"ת מנחת יצחק ח"ב (סי' פג).
ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי חלק י' סימן ד' שכתב גם כן לתמוה על הט"ז והביא לדברי ערוך השולחן שכתב לקבוע מזוזה בברכה. אולם סיים את דבריו שעדיף שלא לברך, הואיל ודעת המקדש מעט יו"ד סי' רפ"ו א', שגם באוצרות יין ושמן רבו הפוסקים שפטרו שלא לקבוע בהם מזוזה. על כן נהי דלענין עצם חיוב ודאי נחמיר כרבינו הב"י אבל לענין ברכה יש מקום להחמיר שלא לברך, לפיכך גם לענין המשרדים יש ספק אם לברך, מכ"מ עדין יש עדיפות במשרדים ששוהים בני אדם שם כל היום וגם בלילה משמש לצורך כנ"ל וע"כ מי שמברך אין מזניחין אותו, ועדין יש קצת עיון.
לפיכך למעשה יש לקבוע מזוזה במשרד אולם עדיף שלא לברך, והמברך בכל זאת יש לו על מה לסמוך.
אכן כל זה הוא כאשר אין גויים יושבים במשרדים אלו יחד עם העובדים היהודים, אולם אם יושבים במשרדים אלו גם גויים, ודאי שלא יברך על קביעת המזוזה וכבר כתב הבן איש חי הנ"ל, שבעירו בבגדאד יש פונדקים מלאים חנויות שיושבים בהם הסוחרים כל השנה כולה, ונהגו שלא להניח שם מזוזה, והטעם כי בפונדק יש בו חנויות שיושבים שם גוים, וסמכו בזה על מ"ש רמ"א ז"ל בסי' רפ"ו סעיף א' גבי חצירות שמקצת גוים דרים שם דפטורין.
