מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ם הלכות סנהדרין פרק כ”ו הלכה ג’ כי המקלל בשם ה’ לוקה, גם אם מזכיר את שם ה’ בלועזית. זה לשון הרמב”ם שם:
המקלל עצמו לוקה כמו שקלל אחרים שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואחד המקלל עצמו או חבירו או נשיא או דיין אינו לוקה עד שיקלל בשם מן השמות, כגון יה ואלהים ושדי וכיוצא בהן, או בכנוי מן הכנויים כגון חנון וקנא וכיוצא בהן, הואיל והוא חייב אם קלל בכל הכנויים כך אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהן הגוים להקב”ה הרי הן ככל הכנויים, וארור בו שבועה בו קללה בו נדוי.
מכאן ניתן להסיק כי שם השם בשם לע”ז דינו כשם ה’ בעברית ויש לנהוג בו כפי שנוהגים בשם ה’ בעברית.
אמנם אין הדבר כן כי חילוק ישנו בין כינויי שם ה’ לבין שם ה’ עצמו, ושמות השם בלע”ז אינם נחשבים לשמות ה’ ממש, אלא לכינויי שם ה’.
אלא שלעניין מקלל, גם המקלל בכינוי לוקה לדעת הרמב”ם, כפי שכתב הרמב”ם עצמו שגם אם קלל בכינוי לוקה. אולם לעניין כתיבת קו מפריד אין עניין לעשות קו מפריד בכתיבת כינויי שם ה’, אלא בכתיבת שם ה’ ממש, לפיכך אין צורך לעשות קו מפריד בכתיבת שם ה’ בלועזית.
כן מבואר בדברי המשנה ברורה או”ח סימן פ”ה ס”ק י’ שאין בשמות ה’ בלועזית קדושה ואין בהם איסור מחיקה, אלא שלמרות זאת אין לאומרם במקום הטינופת כי הוא נחשב לביזיון, ורק לעניין קללה או שבועה נחשבים שמות אלו לשמות הקודש.
זה לשון המשנ”ב שם סימן פה ס”ק י’ “וכ”ש השמות שאינם נמחקין אסור לאמור שם, אפילו בלשון לע”ז כגון גא”ט בלשון אשכנז או ‘בוגא’ בלשון פולין ורוסיא וכה”ג, ‘שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למוחקו’, מ”מ יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת כמו בהזכרת השלום שמותר ג”כ למוחקו ואעפ”כ כיון שהקב”ה נקרא בו אף על פי שאינו מיוחד לו אסור להזכירו כשמתכוין על ענין השלום וכמש”כ סי’ פ”ד, וכ”ש בזה שלכמה דברים דינם כשמות שבלשה”ק כגון לענין שבועה ולענין הזכרת ש”ש לבטלה ולענין קללת חבירו בשם, ע”כ.
מבואר בדברי המשנה ברורה, כי שם ה’ שנכתב בלועזית כפי שהוא מכונה בלועזית, אין בו קדושה בכתיבתו ואין מניעה למחקו, אמנם לעניינים אחרים נחשב הוא כשם ה’, כגון לעניין שבועה או לעניין הזכרת שם ה’ לבטלה וכדו’.
לפיכך לעניין השאלה שלפנינו, אין צורך בעשיית קו מפריד בכתיבת שם ה’ בלועזית, הואיל ואין בשמות אלו קדושה ואף אין איסור למוחקם. כפי שכתב גם בשו”ת מנחת יצחק חלק א’ סימן י”ז שבספרים או עיתונים שמוזכר בהם שם שמים כפי שהוא מכונה בלועזית, אין צורך לשמור על קדושתם וניתן להשליכם לאשפה.
אמנם יש להמליץ טוב על המנהג שנהגו לכתוב גם כינויי שמות הקודש בלועזית עם קו מפריד, שבוודאי עשו זאת לכבוד ה’ ולסימן היכר. ובוודאי שטעם זה ישנו גם בכינוי שם ה’ בכל השפות. אלא שכיון שאין זה נדרש מצד ההלכה, אין עניין להתחיל מנהג זה בשפות אחרות, ואין צורך להוסיף אם לא נהגו כן בשאר השפות.
