מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יו”ד סימן קמ”א סעיף א’, שכל הצלמים הנמצאים, אם נעשו לצורך עבודה זרה אסורים, אולם אם נעשו לצורך נוי וקישוט בעלמא מותרים.
לפיכך כל תמונות סמלי הדתות האחרות, ככל שאין עובדים ומשתחווים לסמלים אלו, אין מניעה לקיימם, ובפרט שאין השאלה בנוגע לסמלים עצמם אלא בנוגע לתמונות הסמלים.
עדיפא מיניה כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יחווה דעת חלק ג’ סימן ס”ה, שיש להתיר אף ללבוש מדלייה העשויה בצורת צלב כשרשרת, הואיל ואיננה עשויה לשם עבודה זרה אלא ליופי וקישוט בעלמא.
והוכיח כן מדברי תרומת הדשן בסימן קצ”ז, ובזה כתב לחלוק על דברי הש”ך והרמ”א בסימן קמ”א שכתבו להחמיר בצורת שתי וערב שנמצאה, אלא”כ ידוע בוודאי שלא השתחוו לה. וכתב להתיר ללבוש מדלייה זו ולהשהותה, הואיל ואין מקום לחשוד שמא עובדים לה, והביא בסוף התשובה, למה שידוע ומפורסם שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ”ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ”ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה.
ואף שהביא הרמ”א בהגהתו לשו”ע יו”ד סימן קמ”א סוף סעיף ג’ שיש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע”ג דידעינן דלא פלחי להו. כתב תמה על דבריו הש”ך שם מניין ראה לחומרא זו, וכתב להוכיח שבכל מקום שאין עובדים לצורות אלו מותר לעשותם.
על פי דברי מרן הרב עובדיה עולה בידינו, כי גם סמלי עבודה זרה אין מניעה להחזיקם ולקיימים, ובלבד שהמטרה בהם היא אך ורק ליופי או למטרה אחרת, ולא חלילה להחזיק לשם כבוד או הזדהות עם הסמלים הללו.
