מקורות ונימוקים:
טעם ומקור המנהג שלא לעשות מלאכה לאחר השקיעה בימי ספירת העומר
הטור אורח חיים סימן תצ”ג הביא לדברי רבינו ירוחם בשם רבינו האי, וכתב בזה”ל:
מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית, משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה. על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים, ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות ולשון שמיטה שבע שבתות וכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים מכאן שהספירה כבית דין, מה שנת השמיטה אסור במלאכה אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעת החמה אסור במלאכה, ע”כ.
מבואר כי ב’ טעמים ישנם למנהג שלא לעשות מלאכה בימי הספירה, הטעם הראשון הוא משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו לאחר השקיעה והיו העם בטלין ממלאכה, הטעם השני הוא משום ספירת העומר שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה.
וכתב המשנה ברורה סימן תצ”ד ס”ק י”ט שהנפק”מ בין הטעמים היא, שלפי הטעם השני לאחר שספר מותר בעשיית מלאכה.
נפק”מ נוספת היא שלפי הטעם הראשון לאחר ל”ג / ל”ד לעומר שפסקו תלמידי ר”ע מלמות, שוב אין להימנע מעשיית מלאכה. כפי שכתב בשער הציון ס”ק ט”ז.
עולה בידינו שלכו”ע לאחר ספירת העומר לאחר יום ל”ד בעומר אין צורך להימנע מעשיית מלאכה, שהרי פסקו מלמות, וכן כבר ספרו את העומר.
והטעם שכתב השו”ע להימנע מעשיית מלאכה מפסח ועד עצרת, ולא רק עד ל”ד בעומר, היינו משום הטעם השני, שכל זמן ספירת העומר יש להימנע מעשיית מלאכה. [מלבד זאת יש דעות רבות שתלמידי ר”ע לא פסקו מלמות עד העצרת, אולם השו”ע לא חש לזה].
האם גם כיום יש להימנע מעשיית מלאכה לאחר השקיעה בימי ספירת העומר
הנה בשולחן ערוך או”ח סימן תצ”ג סעיף ד’ כתב בהדיא, נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך. וכבר כתבו הפוסקים שאין הבדל בזה בין גברים לנשים, עיין כנסת הגדולה וכ”כ הט”ז וכן פסק המשנה ברורה ס”ק י”ח. וכ”כ למעשה בשו”ת אור לציון חלק ג’ פרק י”ז תשובה ז’.
אכן כבר כתב החוק יעקב ס”ק י”ב שכיום ברוב המקומות לא נוהגים במנהג זה, הביאו הכף החיים. אף בספר ערוך השולחן לאחר שהביא לדברי השו”ע סיים וכתב בזה”ל: וגם עתה יש נשים שנוהגות כן. משמע מדבריו שרוב הנשים כבר בזמנו לא נהגו כן, ואין צריך לומר הגברים.
ומשום שכפי האמור במקור הדין, אין זה אלא מנהג, לפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה – יום טוב, הלכות ספירת העומר וימי הספירה סעיף מ”א, שנהגו מקצת נשים להימנע מעשיית מלאכה משקיעת החמה ואילך, ויש אומרים שאין לאסור להם אלא עד אחר ספירת העומר. ונשים שלא נהגו להימנע אין למחות בהן, כי אין בזה חיוב כלל רק מנהג בעלמא, ומי שלא נהג לא נהג.
טעם הדבר שלא נהגו העולם במנהג זה
בטעם הדבר שכיום רוב העולם לא נהג להימנע מעשיית מלאכה כתב בשו”ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רטז לבאר בכמה אופנים.
ראשית, משום שהרי הנשים שלנו אינן סופרות את העומר, וכתב ערוך השולחן שאם אינם סופרות צריכות להיות אסורות במלאכה עד הבוקר שהוא זמן הספירה, ולא רצו לאוסרן במלאכה כל הלילה כי הבטלה מביאה לידי שיעמום.
שנית, הואיל ואפשר שהמנהג יסודו כדי שלא ימשכו במלאכה וישכחו לספור את ספירת העומר, וזה להשיטות שספירת העומר דאורייתא, אולם כיון דקיימ”ל ספירת העומר דרבנן, אין לחוש לכך.
שלישית, לפי הטעם שאין עושים מלאכה משום שמתו תלמידי ר”ע סמוך לשקיעה ונקברו אחר השקיעה, הרי לדעת הרבה פוסקים יש לאו להשהות הקבורה עד לאחר השקיעה, והוא ביזיון להלין המת עד לאחר השקיעה, לפיכך מקומות רבים לא ניחא להו במנהג זה דהוי כפגם ובזיון בתלמידי ר”ע שנענשו בזה.
