מקורות ונימוקים:
במשנה בסוף מסכת הוריות התבאר סדר הקדימה בצדקה בזה"ל:
כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.
כן פסק הרמב"ם להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ח' הלכה י"ז – י"ח, וכן פסק השולחן ערוך להלכה יו"ד סימן רנ"א סעיף ט' בזה"ל:
היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל, והישראל לחלל, והחלל לשתוקי, והשתוקי לאסופי, והאסופי לממזר, והממזר לנתין, והנתין לגר, והגר לעבד משוחרר. במה דברים אמורים, בזמן שהם שוים בחכמה, אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם.
לאור האמור עלינו להתבונן מדוע בזמננו לא מדקדקים בכך, להקדים את הכהנים והלווים לפני הישראלים לעניין צדקה.
בזמן הזה שאין עבודה בבית המקדש האם יש להקדים לכהנים ולווים בצדקה
הנה בירושלמי בהוריות הלכה ה' איתא, אמרו לוי קודם לישראל, לוי לא ישראל הוא? אמר רבי אבין בשעת הדוכן שנינו.
מדברי הירושלמי הללו יש מקום ללמוד שבזמננו שאין בית המקדש קיים ואין הכהנים והלווים עובדים בבית המקדש, אין להם זכות קדימה על פני הישראלים.
אולם בבית יוסף יו"ד סימן רנ"א סעיף ט' עמד על כך וכתב שלמרות שמשמעות דברי הירושלמי כן, הואיל ובתלמוד בבלי לא כתבו כן, משמע דס"ל דאין לחלק בין זמן שבית המקדש קיים לזמננו שאין בית המקדש קיים, והוסיף וכתב שכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו בכך.
בזמננו שאין הכהנים והלווים על אדמתם בארץ ישראל האם גם יש להם זכות קדימה
מקור הקדימה לכהנים ולווים למדה הגמרא בהוריות י"ג: מדברי התורה בפרשת עקב דברים פרק י' פסוק ח': בעת ההוא הבדיל יקוק את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יקוק לעמד לפני יקוק לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה.
אמנם הרמב"ם הביא את לשון הספרי שדרש מהפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי האמור בפרשת ראה דברים פרק י"ב פסוק י"ט, שכאן הזהרתנו התורה שלא לעזוב את הלווים ולהתעלם מהם בנתינת חוקיהם ושמחתם ברגל.
והנה רש"י בפירושו לפסוק זה, כתב בזה"ל: השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר, על אדמתך – אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל.
מכאן יש מקום גדול לומר שאין דברי הרמב"ם בספר המצוות שייכים בזמננו הואיל ואין הכהנים והלווים נמצאים על אדמתם אלא בגולה.
וראיתי שבספר תשובות והנהגות הביא להוכיח כן מרש"י שאין דין זה שייך בזמננו שאין הכהנים והלווים על אדמתם, אך דחה זאת הואיל ובשולחן ערוך לא חילק בדבר.
אכן לעניות דעתי, הם שני דינים נפרדים, הפסוק בפרשת ראה עוסק באיסור לאו, שלא להתעלם ולעזוב את הלווים, וזה אינו שייך בזמננו שאין הכהנים והלווים על אדמתם. אולם השולחן ערוך עוסק במצווה להקדים את הלווים והכהנים על פני הישראל, ולעניין זה אין חילוק אם נמצאים הם על אדמתם או לא.
אם כן עולה בידינו שלעניין הקדימה במצוות הצדקה יש להקדים את הכהנים והלווים על פני הישראלים גם בזמננו שאין הכהנים והלווים על אדמתם.
מדוע בימינו אין מקפידים על הקדמת הכהנים והלווים בצדקה
וראיתי בשו"ת תשובות והנהגות כרך ב' סימן תע"ג שכתב לדון מדוע אין מדקדקין להקדים את הכהנים והלווים במצוות הצדקה בימינו.
וכתב ליישב דכיון שהכהנים והלויים היום אינם אלא כהני חזקה ולכן לכמה פוסקים לא נותנים להם תרו"מ, ע"כ גם בצדקה אין להם זכות קדימה לדחות זכות שאר עניים ולתלות שהם כהנים ולויים על חשבון אחרים. ולכן אף שנותנים להם מעשר ראשון, זהו מפני שהנותן מוותר משל עצמו שמגיע לו מספק ונותן, אבל על חשבון עניים אינו יכול להקדים את הכהנים והלויים, ולכן יפה עושים גבאי צדקה היום שלא מקדימין אותם, לכן למרות שהשולחן ערוך סתם בדבריו להקדים אותם היינו מעיקר הדין אבל בנדודי הגלות הוחלט שכולם רק כהני ולויי חזקה, ואין להם זכות להפקיע אחרים ואין הגבאי רשאי לעשות כן.
