האם צריך להפריש מעשר כספים מכספי ירושה ומהו המקור למעשר כספים בתורה

מקורות ונימוקים:

מקור מצוות מעשר כספים

וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:  וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים: וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:[1]

יעקב אבינו בברחו מפני עשיו אחיו, התחייב לקב”ה אם תעזרני ותשמרני וכו’ הריני נודר שמכל אשר תתן לי אפריש לך מעשר.

על פסוק זה מביאים התוספות את דברי המדרש: “יעקב אבינו תיקן לתת מעשר מן הממון”.

עוד נאמר בתורה דברים פרק י”ד פסוק כ”ב: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.

ובספרי מבואר[2], שאין מצוות המעשר עוסקת רק בתבואת זרע השדה, אלא אף בכל רווחי הממון מסחורה או מכל רווח שהוא, זה לשון הספרי:

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? ת”ל “את כל”, דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל? לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו, ע”כ.

אמנם נחלקו הפוסקים בדבר, יש אומרים שחיובו מהתורה כפי שהוכחנו מהספרי, יש אומרים שחיובו הוא מדברי סופרים מדרבנן, ויש אומרים שאין הוא חיוב אלא מנהג והרבה פוסקים הסכימו כך.

אך דבר אחד ברור, כי המקפיד על מעשר כספים מקים שותפות עם הקב”ה, ויש בכך סגולה בדוקה ומנוסה לעשירות. כפי שמבואר בדברי הגמרא בתענית, שמצווה זו שונה היא מכל התורה כולה, שבכל המצוות אין רשות לנסות את ה’, אולם במצוות הצדקה אנו למדים מפסוק מיוחד שהקב”ה מצווה אותנו בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם וכו’.

כך ראינו גם אצל יעקב אבינו, שבעקבות שקיבל על עצמו את מצוות מעשר כספים, למרות שהלך ללבן חסר כל במקלו לבדו, חזר מביתו של לבן עשיר נכסים, עם ארבעה נשים ושנים עשר ילדים. כלשון הפסוק בראשית ל, מג, “ויפרץ האיש מאד מאד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים”.

ובספר תשובות והנהגות חלק ב’ סימן תפ”ג כתב לבאר את הברכה המגיעה על ידי ההקפדה על המעשרות, שהיא מפני שע”י שנותן מעשר מרווחיו לצדקה נעשה כאילו הצדקה שותף בממונו, ובזכות חלק הצדקה שבו שהוא חלק עשירי זוכה לברכה שעי”ז מתרבה חלק הצדקה.

האם צריך להפריש מעשר כספים מכספי ירושה

כל כסף המגיע לרשותו של האדם צריך להפריש ממנו מעשר כספים, אמנם בכספי ירושה יש מקום לדון, הואיל והמוריש כבר הפריש מעשר כספים מהכספים שהגיעו אליו, על כן יש לדון האם גם על היורשים להפריש מעשר מכסף זה. כאשר הספק הוא האם חובת כל אדם להפריש מעשר כספים על הכספים שהגיעו לרשותו, או שמא כיון שנכנס היורש לנעליו של המורישו אין צורך להפריש מעשר כספים על כספים אלו כיון שאביו כבר הפריש על רווח זה מעשר כספים.

אכן כבר הביא הפתחי תשובה יו”ד סימן רמ”ט ס”ק א’, לדברי השל”ה הקדוש במסכת מגילה סימן רס”ב ע”א, שכתב שגם כספים ירושה שקיבל האדם מאביו בירושה צריך ליתן עליהם מעשר כספים, למרות שאביו היה נזהר כל ימיו במעשרות, מ”מ צריך הוא ליתן מחדש מעשר כספים.

[1] בראשית פרק כ”ח פסוקים כ’ – כ”ב. [2] הביאו דברי בתוספות על מסכת תענית דף ט’. ועיין שם שהביא עוד לדברי הספרי שכתב עוד שמי שאינו נותן מעשר עלול להגיע לכך שכל רווחיו יהיו המעשר מכפי שיכול להרוויח. והביא בעניין זה למעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל ק’ כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה, וכן עשה כל ימיו כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש ק’ כורין כאשר עשיתי, ומת אותו האיש. ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה ק’ כורין. בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול, ואמר לעצמו שלא יפריש. לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין, נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר, באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי, אמרו לו נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב. בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב”ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים, ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקדוש ברוך הוא בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין והפריש לך מאה כורין.