מקורות ונימוקים:
נחלקו הראשונים האם נער בר מצווה נעשה בר מצווה בתחילת הלילה או שאינו נעשה בר מצווה עד שמגיע להשלמת מעת לעת מעת לידתו, ואינו מתחייב במצוות עד שתגיע השעה בה נולד לפני י”ג שנים מלאות.
בדברי רש”י סוף פרק ד’ אחים ביבמות דף ל”ד. ד”ה ‘ומתוך’ מבואר דנעשה גדול בתחילת הלילה. אולם מדברי התוספות במסכת ר”ה דף י’, ד”ה ‘בן’, משמע דבעינן מעת לעת.
ובשו”ת מהרש”ם חלק ג סימן קכא העלה שהדבר הוא ספיקא דדינא, זה לשונו שם: ובגוף הדין אי בעינן מעל”ע מצאתי בשאלתות פ’ בחוקותי ושאלתא קט”ז דמפורש דבעינן מעל”ע וכ”ה בתשו’ מהר”י ברונא סי’ קצ”ז אלא שגם הוא לא ידע מדברי השאלתות, והאחרונים האריכו בזה ועיי’ בש”ך חו”מ רסי’ ל”ה ובב”ש אהע”ז סי’ קנ”ה סק”כ נחלקו בזה ועיי’ בד”ח פ”ה דנדה ומח”א ה’ נדרים סי’ ל”ד ותשו’ רע”א סי’ קי”ב.
לפיכך יש כאלו שמדקדקים לקרוא קריאת שמע שוב כאשר מגיע לשעה בה נולד לפני י”ג שנים שלימות, והגאון הנצי”ב בהעמק שאלה כתב שאילו האחרונים היו רואים את דברי השאילתות נראה שהיו חוזרים בהם מדבריהם שאין צריך מעת לעת.
אמנם אין זה נצרך מן הדין, בפרט שהרי השנים לא קובעים את הגדלות, אלא הבאת הסימנים, והשנים מועילים רק מדין חזקה דרבא, שאינה מועילה לדאורייתא.
ויש לנו לסמוך לעניין הלכה על הכרעת הש”ך חו”מ סימן ל”ה ס”ק א’, וכן על המגן אברהם או”ח סימן נ”ג ס”ק י”ג, שאין צריך מעת לעת, ומיד כאשר מגיע לתחילת היום הנוסף לי”ג שנים, מתחייב במצוות, הואיל ומקצת היום ככולו, לכן בן י”ג שנים ומקצת היום הנוסף חייב במצוות בין מדאורייתא בין מדרבנן, ואין חילוק בזה.
ועיין עוד בדברי הגאון הרב משה שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים חלק ד’ סימן רפ”ח ובהערה שם.
וכבר כתב הנודע ביהודה או”ח תניינא סימן ו’ כי המנהג הוא כדברי המגן אברהם שמיד בתחילת הלילה נעשה בר מצווה ואין לחלק בדבר או לשנות. זה לשונו שם:
ועל דבר שאלתו בקטן שהגיע לכלל י”ג שנים במקצת היום אם לצרפו לעשרה. לא ידעתי מה הוא מסופק והלא כבר פשט המנהג כדברי המג”א בסימן נ”ג ס”ק י”ג דתיכף כשחשכה ליל יום שנולד בו דהיינו ליל השייך לו שיהיה למחרתו אותו יום בחודש שנולד בו כבר מקרי בן י”ג ויום א’ ורשאי לעבור לפני התיבה. ומ”ש מעלתו דמדברי הרמב”ם נראה דבעינן יום שלם לא ידעתי מקומו כי אף שהלחם חמודות בריש פ’ יוצא דופן בתחלת דבריו רצה ג”כ לפרש דברי הרמב”ם דבעינן יום שלם הלא אח”כ בסוף כתב הוא עצמו שיש לפרש דברי הרמב”ם דלא בעינן רק י”ג שנים גמורים ולא בעינן עוד יום שלם וגמורים הוא לאפוקי דלא נימא שלשים יום בשנת י”ג חשוב שנה. ומ”ש מעלתו דמדברי רש”י בנדה דף מ”ה משמע דבעינן יום שלם לא ידעתי שם מדברי רש”י שום הכרע. ומ”ש מעלתו דבדברי רש”י ביבמות דף ל”ד מפורש להדיא דבעינן יום שלם ג”כ דבריו תמוהים דמ”ש רש”י שם דף ל”ד ע”א בד”ה ומתוך י”ג וכו’ כשחשכה ר”ח של י”ג לנקבות כו’ אין הכונה שחשך יום של ר”ח והגיע ליל השייך ליום שלאחריו אלא הכוונה שחשכה ר”ח היינו שחשך יום של ער”ח והגיע חשכת לילה השייך לר”ח וכפסק של המג”א. ולכן אל יזוז מן המנהג, ע”כ.
